תריח דין חולה ביום הכיפורים ובו י"ח סעיפים:

א

א חולה שהוא אומר צריך אני לאכולא אע"פ שאינו אומר שאם לא יאכל אפשר שיסתכןב אלא לאחר שהודיעוהו שהיום הוא יום הכיפוריםג או שיודע מעצמו שהיום הוא יום הכיפוריםד ואומר תנו לי לאכולה או שאומר איני יכול לסבול התענית מחמת חוליו וכיוצא בלשונות אלו שנראה מהם כוונתו שאע"פ שהוא יודע שהיום הוא יום הכיפורים אעפ"כ רצונו לאכול מאכילין אותו מיד עד שיאמר דיז לפי שאין אנו מחזיקים אותו לרשעח ומן הסתם הוא מרגיש בעצמו שהוא צריך לכך שהלב יודע מרת נפשוט.

ולפיכך אפילו מאה רופאים אומרים שאינו צריך לאכולי ואפילו הם אומרים שהמאכל מזיק לויא שומעין לחולה שבודאי הוא צריך לכך כיון שהוא יודע שהיום יום הכיפורים ואעפ"כ הוא מבקש לאכול:

ב

ב ואפילו אם החולה אומר איני צריך לאכול ויש שם רופאיב אפילו הוא נכרייג ואומר שהוא צריך לאכוליד מאכילין אותו על פיו והוא שיהא בקיטו ואע"פ שאין הרופא אומר שאם לא יאכל יסתכן רק שאומר שאפשר שיכביד עליו חליו מאכילין אותו לפי שאנו חוששין שמא יכביד עליו חליו ויסתכןטז ואע"פ שהחולה בעצמו אומר שאינו צריך אין אמירתו נחשבת לכלום כדי שנחמיר עליו בשביל אמירתו דשמא מחמת טירוף הדעת הוא אומר כןיז שאינו מרגיש בחליו מחמת רוב חולשהיח וספק נפשות להקליט:

ג

ג רופא אחד אומר שהוא צריך לאכול ורופא אחד אומר שאינו צריך לאכולכ אם החולה אינו אומר כלום או שאומר איני יודעכא מאכילין אותו שספק נפשות להקלכב אבל אם גם החולה אומר איני צריך אין מאכילין אותוכג כיון שיש רופא אחד שאומר כמותו אין אנו תולים אמירתו בטירוף הדעתכד:

ד

ד אם החולה אין אומר כלום או שאומר איני יודע ורופא אחד אומר שהוא צריך לאכול ושני רופאים אומרים שאינו צריך אין מאכילין אותוכה לפי שאין דבריו של אחד במקום שניםכו ואם האחד הוא מופלג בחכמה נגד שנים האומרים שאינו צריך חוששין לדבריו להקל ולהאכילוכז כיון שהוא ספק סכנת נפשותכח:

ה

ה אבל אם שני רופאים אומרים שהוא צריך לאכול אפילו מאה אומרים שאינו צריך ואפילו אם גם החולה אומר שאינו צריך מאכילין אותוכט ואפילו אם האומרים שאינו צריך הם יותר מומחים והן מופלגים בחכמה נגד אלו השניםל אין הולכין בספק נפשות אחר רוב חכמה ולא אחר רוב מנין דעות להחמירלא אלא כיון ששנים אומרים שהוא צריך לאכול והן בקיאים בחכמה הרי הן חשובין כמו חכמים מופלגים כמו שמצינו לענין עדות ששנים חשובים כמאהלב מגזירת הכתובלג:

ו

ו אם הרופא הוא אשה או נכרי הרי הוא ככשר שבישראל לענין זה בין להקל בין להחמיר ונאמן להכחיש רופא הכשר שבישראללד ועל דרך שנתבארלה:

ז

ז אם החולה אומר שאינו צריך והרופא אומר שאינו יודע אם הוא צריך לאכוללו שאפשר שאין שום חשש וספק כלל שיכביד עליו חליו מחמת מניעת האכילהלז מאכילין אותו לפי שאם היה הרופא אומר שידוע לו שיש חשש ספק בדבר שמא יכביד עליו חליו היו מאכילים אותולח לכן גם עכשיו שהוא מסופק בזה מאכילין אותו שכל ספק נפשות הולכין להקללט אפילו בכמה וכמה ספיקותמ:

ח

ח אבל אם הרופא אומר שאינו צריך והחולה אינו יודע אין מאכילין אותומא לפי שאינו יודע של חולה לאו כלום הוא שרובן של חולים אינן יודעין ובקיאין בחלי שלהןמב אבל אם החולה הוא בעצמו ג"כ רופא בקי והוא מכיר בחליו ואומר איני יודע אם צריך לאכול ביום הכיפורים מאכילין אותומג לפי שאלו היה אומר צריך היו מאכילין אותו לכן גם עכשיו שאומר איני יודע מאכילין אותו מספק:

ט

ט ואם הרופא אומר שאינו מכיר את חליו הרי הוא כשאר כל אדם ואין דבריו מעלין כשאומר צריך או שאומר איני יודע שיאכל על פיו וכן כשאומר אינו צריך אין דבריו מורידין כללמד ואם החולה (אומר איני יודע או שהחולה) אומר איני צריך ורופא אחד אומר צריך מאכילין אותו ואין משגיחין בדברי רופא זה שאומר אינו צריך כיון שאינו מכיר את החולי:

י

י אפילו במקום שאין שם רופאים בקיאין שיאמדוהו אם הוא צריך לאכול מכל מקום אם נחלש הרבה עד שנראה לרוב בני אדם שאצלו שהוא מסוכן מאכילין אותומה:

יא

יא אם החולה יודע בעצמו שצריך לאכול ומחמיר על עצמו ואינו אוכל עליו הכתוב אומרמו ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגו':

יב

יב כל מקום שמותר לאכול ואינו רוצה לאכול מאכילין אותו בעל כרחומז:

יג

יג כשמאכילין את החולהמח שאינו אומר צריך אני לאכולמט ומאכילין אותו על פי בקיאיםנ וכן כשמאכילין את המעוברת שהריחה מאכל ונשתנו פניהנא או כל אדם שנשתנו פניו מריח המאכלנב ולא נתיישבה דעתם בטעימת הרוטבנג וכן כשמאכילין את היולדת שאינה אומרת צריכה אני לאכול כגון תוך שלשה ימים ללידתהנד כל אלו מאכילין אותן מעט מעט כדי שלא יצטרף לכשיעור שנתבאר בסי' תרי"בנה שחייבים עליו כרת ומלקות כדי להקל מעליהם מאיסור כרת ומלקות לאיסור בלבדנו לכך מאכילין אותו בתחלה פחות מככותבת דהיינו כשני שלישי ביצה בינוניתנז או מעט יותר רק שלא יהיה קרוב לכביצהנח שזהו שיעור ככותבתנט ואח"כ ישהו כדי אכילת ארבע ביציםס ולפחות ישהו כדי אכילת שלש ביציםסא (עיין סי' תרי"בסב) ויחזרו ויאכילוהו כשיעור אכילה ראשונהסג:

יד

יד והשתיה יבדקו בחולה עצמו כמה היא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיוסד וישקוהו פחות מאותו שיעורסה וישהו כדי אכילת ארבע ביציםסו ולפחות ישהו כדי אכילת שלש ביציםסז ולכל הפחות לא יפחתו מלשתות כדי שתיית רביעית (עיין סי' תרי"בסח) ויחזרו וישקוהו כשיעור שתייה ראשונה.

ואם אמדוהו הרופאיםסט או שאר בקיאין (כגון ביולדת שרוב נשים בקיאות בצרכיהן ויש להן נאמנותע כמ"ש בסי' ש"לעא) שאין שיעורים הללו מספיקין לו או שנסתפקו בדברעב מאכילין ומשקין אותן כל צרכן מיד כפי מה שיאמרו הבקיאין:

טו

טו אבל אם המעוברת או היולדת בתוך שבעה ימים או החולה יודעים בעצמם שצריכים לאכולעג אזי אין מדקדקים עמהם בכל שיעורים הללו אלא נותנים לפניהם מאכל ואומרים לו יום כיפור הואעד ואם אתה יודעעה או שמסתפק לךעו שמא יש חשש סכנה אם לא תאכל כשיעור אכול כשיעור ואם לאו אכול פחות פחות מכשיעורעז והוא יאכל כפי מה שיראה בעיניו:

טז

טז מי שאחזו בולמוסעח והוא חולי הבא מחמת רעבון וסימנו שעיניו כהות ואינו יכול לראותעט מאכילין אותו עד שיאורו עיניו ואם אין שם מאכל של היתר מאכילין אותו מאכל של איסורפ ואם יש כאן שני מיני איסורים אחד חמור מחבירו מאכילין אותו הקל תחלהפא שמא יספיק לו זה בלבד:

יז

יז אם צריך לבשר ויש כאן בהמה שצריכים לשוחטה ובשר נבלה מוכנתפב עיין בסימן שכ"חפג:

יח

יח חולה שאכל ביום הכיפורים ונתיישבה דעתו בענין שיכול לברך ברכת המזון צריך להזכיר של יום הכיפורים בברכת המזון שיאמר יעלה ויבא בבונה ירושליםפד ואם חל בשבת יאמר ג"כ רצהפה אבל אינו צריך לבצוע על שתי ככרות וגם אינו צריך לקדש על היין ולא על הפת משום שלא תקנו חכמים דברים אלו ביום הכיפוריםפו:


א) משנה פב, א. טור ושו"ע ס"א.

ב) הגהת סמ"ק סי' רכא אות ב, בשם ר"י. הגהות מיימוניות פ"ב אות ה, בשם ר"ת. טור, לפירוש הב"ח ד"ה ומ"ש שמאחר. הובא בב"י ריש הסימן.

ג) סמ"ק שם. טור. לבוש ס"א.

ד) הגהות מיימוניות שם בשם ר"ת. ב"ח שם. אליה זוטא סק"ב.

ה) סמ"ק שם. ב"ח שם.

ו) הגהות מיימוניות שם. ב"ח שם. עטרת זקנים ס"ק א.

ז) משנה שם.

ח) לבוש סוף ס"א.

ט) משלי יד, י. גמרא פג, א. לבוש שם. וראה גם לעיל סי' שכח סי"ב.

י) גמרא שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' תריז ס"ד (ביולדת).

יא) שו"ת רדב"ז ח"ד סי' סו. כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א סק"ג. וראה לעיל שם (לענין תרופה בשבת).

יב) משנה פב, א (ע"פ בקיאין). גמרא פג, א (רופא אומר צריך כו'). טור ושו"ע ס"א.

יג) מהרי"ק שורש קנט. שו"ע שם. וכ"ה לקמן ס"ו וש"נ. וראה לקמן הל' נדה סי' קפז סקל"ו. שו"ת צמח צדק יו"ד סי' קמח אות ב.

יד) רא"ש פ"ח סי' יג (דאין לך רופא שיאמר אם לא יאכל שמא ימות).

טו) משנה פב, א. רמב"ם פ"ב ה"ח. טור ושו"ע שם.

טז) רא"ש שם. ב"ח ריש הסי'. מ"א סק"ב.

יז) גמרא פג, א לפרש"י ד"ה תונבא. לבוש ס"א. ט"ז סק"ב.

יח) לבוש שם.

יט) גמרא שם. ב"י ד"ה ומ"ש אם. לבוש שם. וראה גם לעיל סי' שכח ס"י. סי' שכט ס"ב.

כ) רמב"ם פ"ב ה"ח. שו"ע ס"ב. וראה גם לעיל סי' שכח ס"י.

כא) מ"מ שם. אליה זוטא סק"ג.

כב) גמרא שם. לבוש ס"ב. ט"ז סק"ד.

כג) גמרא שם. טור ושו"ע ס"ג.

כד) רמב"ן בתורת האדם שער הסכנה ד"ה חולה. הובא ברא"ש פ"ח סי' יג (ואין דבריו של אחד במקום שנים, כדלקמן ס"ד).

כה) משמעות הגמרא שם (בהא דלעיל ס"ג). טור ושו"ע שם.

כו) רמב"ן ורא"ש שם. ב"י שם. לבוש שם.

כז) רמב"ן שם. טור ולבוש ס"ג. ט"ז ומ"א סק"ה.

כח) רמב"ן שם. לבוש שם.

כט) גמרא שם כאוקימתא בתרא. מסקנת הרמב"ן שם. רא"ש פ"ח סי' יג. טור ושו"ע ס"ד.

ל) משמעות רא"ש שם וטור. רמ"א ס"ב. ראה מ"א ס"ק ד.

לא) רמב"ן שם. רא"ש שם (לענין רוב דעות). ב"ח ד"ה ומ"ש ולא נהירא (בדעת הרא"ש והטור, לענין רוב חכמה).

לב) גמרא שם.

לג) ראה משנה מכות ה, ב. רמב"ם הל' עדות פי"ח ה"ג.

לד) רא"ש פ"ח סי' יד בשם ריב"א. מ"א סק"א. וראה גם לעיל ס"ב וש"נ.

לה) ס"ג-ה.

לו) רבי יוחנן בירושלמי פ"ח ה"ד. טור ושו"ע ס"ה.

לז) ראה ב"ח ד"ה ואם חולה. ט"ז סק"ז.

לח) לבוש ס"ה. וכדלעיל ס"ב.

לט) ירושלמי שם.

מ) ראה לעיל סי' שכט ס"ג, וש"נ.

מא) רמב"ן בתורת האדם שער הסכנה ד"ה חולה. רא"ש פ"ח סי' יג. ר"ן (ד, ב) ד"ה ירושלמי. טור ושו"ע ס"ה.

מב) רמב"ן שם. לבוש ס"ה. ט"ז סק"ח.

מג) ט"ז שם.

מד) רבנו ירוחם נ"ז ח"ב (נא, ד). שו"ע ס"ו.

מה) איסור והיתר הארוך כלל ס אות א. רמ"א ס"ו.

מו) בראשית ט, ה. איסור והיתר שם אות ח. שיירי כנסת הגדולה הגה"ט ס"ק ב. אליה זוטא סק"ב.

מז) שו"ת רדב"ז ח"ד סי' סז. שיירי כנסת הגדולה שם. אליה זוטא שם. וראה גם לעיל סי' שכח סי"א.

מח) כריתות יג, א (במעוברת). בה"ג הל' יוה"כ (לב, א). רמב"ן בתורת האדם שער הסכנה ד"ה עוברה (אף בחולה). רא"ש פ"ח סי' יג. טור ושו"ע ס"ז.

מט) שזה יתבאר לקמן סט"ו.

נ) כדלעיל ס"ב.

נא) כדלעיל סי' תריז ס"ב.

נב) כדלעיל שם ס"ג.

נג) לבוש ס"ז. וראה לעיל שם סוף ס"ב (במוסגר) שגם את הרוטב יתנו פחות פחות מכשיעור.

נד) מ"א סי' תריז סק"ג. וכ"ה לעיל שם רס"ד.

נה) ס"א, ג, ד שהוא ככותבת בכדי אכילת פרס.

נו) בה"ג ורמב"ן ורא"ש שם. וראה גם לעיל סי' תריב סט"ז.

נז) ר"ן (ג, א) ד"ה ונמצינו. שו"ע שם. וראה לקו"ש ח"ז ע' 112 בשוה"ג.

נח) מ"א סק"ו.

נט) כדלעיל סי' תריב ס"א.

ס) ר"ן שם. שו"ע שם.

סא) מ"א סק"ז.

סב) סעיף ד.

סג) לבוש סוף ס"ז.

סד) ר"ן שם. שו"ע שם.

סה) שו"ע ס"ח. וראה גם ר"ן שם.

סו) ר"ן שם. שו"ע שם.

סז) ראה ר"ן שם.

סח) סעיף טו.

סט) רמב"ן ורא"ש ור"ן שם. טור ושו"ע ס"ח.

ע) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' ריג אות ב. מהרי"ל הל' יום כפור (ע' שלה). ב"ח סוף הסימן. מ"א סוף סק"ח.

עא) סעיף ד.

עב) ר"ן שם. שו"ע שם.

עג) ר"ן ושו"ע שם (שהחולה אומר כן).

עד) מהר"ש שם. מהרי"ל שם (ע' שלד). ב"ח שם. ט"ז ס"ק ט. מ"א ס"ק ח.

עה) ט"ז שם.

עו) לבוש ס"ח.

עז) ט"ז שם.

עח) משנה פג, א. טור ושו"ע ס"ט.

עט) רש"י שם ד"ה מי. טור ושו"ע שם.

פ) משנה שם. טור ושו"ע שם.

פא) גמרא [ברייתא] שם. טור ושו"ע שם.

פב) רמ"א ס"ט.

פג) סעיף טז.

פד) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' עא. רא"ש הובא בטור. שו"ע ס"י. וראה לעיל סי' קפח סוף סי"א שהביא דעת רבנו אביגדור שבשבלי הלקט (סי' שיב) שאין צריך להזכיר יעלה ויבוא ביוה"כ (ומציין לכאן, שהובאה דעה זו במ"א ס"ק י), ושלכן אם שכח ונזכר קודם ברכת הטוב והמטיב לא יברך אשר נתן. וגם בסידור לא נזכרה ברכה זו ביוה"כ. וראה שער הכולל פל"ד אות ט. פסקי הסידור אות קפה.

פה) כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א סקי"א.

פו) מ"א סק"י.