<< >>

ד

ד וכל זה בתלמיד חכםעה שלמד או שדעתו יפה ומצליח בתלמודועו ויוכל להיות תלמיד חכם ללמוד כל התורה שבעל פה מהתלמוד והפוסקים כמו הרא"ש וב"יעז.

אבל מי שלא הגיע למדה זו שיוכל ללמוד טעמי ההלכות ומקורן ואפילו בלימוד המביא לידי מעשה לבדו רק הלכות פסוקות לבדן אף אם יעשה תורתו קבע מחמת קוצר דעתו ונקרא בורעח וכמו שאמרו על פסוקעט אדם אחד מאלף מצאתי אלף נכנסים למקרא יוצאים מהם מאה מאה נכנסים למשנה כו' אינו חייב לחיות חיי צער ולעשות מלאכתו עראי כדי להרבות בלימוד שאינו מבין על בוריו שהוא לימוד ההלכות בלי טעמים כמו שנתבאר למעלהפ וגם עתיד לשכחו אלא אם כן עושה במדת חסידותפא ואהבת התורה.

אבל מן הדין יוצא ידי חובתו בקביעות עתים לתלמוד תורהפב לקיים מה שכתובפג והגית בו יומם ולילה בקביעות עתים ביום ובלילהפד בכדי ללמוד ולזכור היטב לימוד המביא לידי מעשה בלבד שהוא חובה על הכל דהיינו השולחן ערוך מהלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן בלי שאלת חכםפה ולימוד בהגדות ומדרשים או ספרי מוסר שנבנו על מדרשי חכמים שדבריהם תורה וקבלה ולא שכל אנושי כמו שנתבאר למעלהפו.

ושאר כל היום יעסוק במשא ומתן כדי שיוכל להחזיק ידי תלמידי חכמיםפז שהם לומדי התורה יום ולילהפח עד שיודעים הלכותיה בטעמיהן על בורייןפט ויהא נחשב לו כאלו למד כן ממש בעצמוצ ותורתם נקראת על שמוצא כמו שפירשו חכמיםצב בפסוקצג שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך וגם יוכל למלאות מחסורי בניו ובנותיו בהרחבה קצתצד כדי שיוכלו בניו לעסוק בתורה כראוי ולהדריך בנותיו בדרך ישרה כמו שיתבאר בהלכות צדקהצה.

ואם אירע לפעמים גודל טרדה במשא ומתן עד שלא יוכל ללמוד כל העת הקבוע לו ביום וכן בלילהצו יוכל לצאת ידי חובת מצות והגית בו יומם ולילה אפילו בלימוד מועט כמו פרק אחד ביום וכן פרק אחד בלילהצז ובשעת הדחקצח שהטירדה גדולה יותר מדאי ואין לו פנאי אפילו פרק אחד יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערביתצט לקיים מצות והגית בו יומם ולילהק ביום ההוא שהוא שעת הדחק ואי אפשר בענין אחר.

וכן אפילו מי שדעתו יפה ויוכל ללמוד טעמי ההלכות מהתלמוד שצריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראיקא אם אירע לו לפעמיםקב שצריך להתעסק במלאכתו ופרנסתו כל היום כולו ואי אפשר לו ליפנות ממנה כלל בלי הפסדקג יקיים גם כן מצות והגית בו יומם ולילה בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית ובשעת הדחק מאד שגם זה אי אפשר לו יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית.

וכן מי שהוא בעל יסורים או שהוא זקן מופלג שתשש כחו ואינו יכול לעסוק תמיד בתורה חייב לקבוע לו עתים לתלמוד תורה ביום ובלילהקד כפי כחו ויכלתו ואם אינו יכול לקבוע עתים גדולים יוכל לצאת ידי חובתו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית:


עה) של"ה מסכת חולין (קיד, ב) ענין משא ומתן ד"ה ואף. הבא לקמן נתבאר בקו"א (ד"ה ומיהו זה וד"ה ומיהו היינו).

עו) מהרש"א פ"ק דסנהדרין ז, א חדא"ג ד"ה אלא.

עז) כדלעיל פ"ב ה"א.

עח) כדלעיל שם וש"נ. וראה גם קו"א (ד"ה ומיהו זה).

עט) קהלת ז, כח. קה"ר שם. ויק"ר פ"ב, א. מהרש"א שם.

פ) פ"ב ה"א.

פא) ראה קו"א שם (ד"ה ולרבי ישמעאל וד"ה ומיהו היינו, שרק בת"ח מדת חסידות לחיות חיי צער כו', אבל מי שאינו ראוי לכך אין בזו מדת חסידות). לקו"ש ח"ז ע' 177 והערה 12 (שלומדים זה מאבות פ"ד מ"י: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, דמיירי בבעל עסק, וב"ק ל, א: האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות).  חי"ז ע' 348 הערה 14 בסופה.

פב) ראה שבת לא, סע"א וברש"י שם ד"ה קבעת. ע"ז יט, ב וברש"י שם ד"ה אשר. וראה תניא אגה"ק סי' יג (קיט, א). לקמן ה"ה (במתפרנס מאחרים).

פג) יהושע א, ח.

פד) רמב"ם פ"א ה"ח. טור ושו"ע סי' רמו ס"א. ואינו חייב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש, כדלקמן ה"ה. וראה גם לקמן פ"ד ה"ח. לעיל או"ח סי' קנה סעי' א-ב.

פה) ראה גם לעיל פ"ב ה"ט.

פו) פ"ב ה"ב וה"ט. וראה גם בהקדמת התניא.

פז) טור ושו"ע שם (יספיק לאחרים הלומדים). ונתבאר בקו"א בסופו. וראה לעיל פ"א ה"ז (שלא יעשה כן אם יכול לקיימה בעצמו).

פח) כדלקמן ה"ה. וכדלעיל סי' קנו ס"א.

פט) כדלעיל פ"ב ה"א.

צ) טור ורמ"א שם (כאלו לומד בעצמו). וראה הערות וציונים 32/א.

צא) ויק"ר פכ"ה, ב. וראה גם רש"י סוטה כא, סוע"א ד"ה שמעון. זבחים ב, א ד"ה שמעון.

צב) ויק"ר שם. וראה גם ב"ר פע"ב, ה. פצ"ט, יט. תנחומא ויחי יא.

צג) דברים לג, יח.

צד) כלומר מעבר לשיעור המבואר לעיל פ"א ה"ז.

צה) הלכות אלו בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה רמב"ם הל' מתנות עניים פ"י הט"ז. טור ושו"ע סי' רנא ס"ג. ש"ך סי' רמט סק"ג. לעיל שם.

צו) ראה לעיל או"ח סי' קנה ס"ב.

צז) רבי אמי מנחות צט, ב. וראה קו"א (ד"ה ולרבי ישמעאל, שכ"ה לדברי הכל בשעת הדחק). לקמן פ"ד ה"ו. תניא אגה"ק סי' כט (דהיינו הלכות). לקו"ש ח"ג ע' 916 הערה 14. ח"ה ע' 33. חי"ד ע' 21. חי"ט ע' 221 הערה 11. שלחן המלך ח"ג ע' רמד-ה. הערות וציונים 17/ד.

צח) סמ"ג מ"ע יב (צח, א). הגהות מיימוניות הל' ת"ת פ"א אות ז. רמ"א שם. ש"ך שם סק"א.

צט) רשב"י מנחות שם. ונתבאר בקו"א שם, שאין זה משום דכדאי רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, אלא דהכא קיי"ל בשעת הדחק. וראה גם שם ח, א וברש"י ד"ה כיון. תקו"ז תכ"א (ס, א). מדרש תהלים א, ב. לקו"ש ח"ה ע' 32 והערה 35. חי"א ע' 112 הערה 42.

ק) ראה מנחות שם (לא ימוש). סמ"ג והגהות מיימוניות שם (כנ"ל). רמ"א שם (לא ימושו מפיך – ישעיה נט, כא).

קא) כדלעיל ה"ב.

קב) שאז אינו מפריע לו מלהספיק ללמוד כל התורה. אמנם לענין לעשות מלאכתו קבע, ראה לקמן פ"ד ה"ו, שרק אחר שלמד כבר כל התורה יכול לקיים מצות והגית בפרק אחד שחרית כו'.

קג) כדלעיל מסמ"ג והגהות מיימוניות ורמ"א, שהכי קיי"ל בשעת הדחק. וראה לעיל או"ח סי' קנה ס"א (לא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה).

קד) רמב"ם פ"א ה"ח. טור ושו"ע סי' רמו ס"א. וראה גם לעיל או"ח סי' קנה ס"א.

<< >>









©ספריית אגודת חב"ד, תשס"ו מנהל הספריה: הרב שלום דובער לוין עורך האתר: הרב יצחק רויטמן