ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן י

הנה לפי הנשמע עיקר קפידת הרב בגזירתו היתה על קבלת רשות ממנו דוקא. הנה באמת אין זה [חתיכה דאיסורא בחרם ח"ו] כי אין לזה מקור בפוסקים כלל ואדרבא נהפוך הוא מבואר בט"ז (סי' א' סק"ד) שלא הקפיד אלא על השוחטים שאינן חכמים בלאו הכי דהיינו שלא הגיעו להוראה ומדקדוק לשון רמ"א שם חכם ומומחה בהלכות שחיטה משמע דסגי במומחה [וחכם] בהלכות שחיטה לחוד דאל"כ הל"ל חכם לחוד וכ"מ בהדיא בדרכי משה שם וכ"מ בהדיא בים של שלמה ובש"ך ס"ק כ"ח רגילים אף בעלי הוראה כו' מכלל דגם באין בעלי הוראה סגי לגדול בן י"ח שנה עכ"פ וכ"מ ג"כ במהרא"י (סי' קע"ז) וע"כ צ"ל שלא נתפשטה בימיהם תקנת רבינו גרשום מאור הגולה שבסוף תשובת מהר"מ שהביא בתבואות שור אם לא נסהו הרב כמו שיש הרבה תקנות שם שלא נתפשטו במדינות אלו כמו המעשר וכיוצא בו ע"ש בסוף תשובת מהר"מ. ובלאו הכי נמי צ"ל כן מדלא מצא הרמ"א בדרכי משה סמך למנהגנו ליטול קבלה כי אם ע"פ דרך הרמב"ם דוקא ולא הביא תקנת רבינו גרשום מאור הגולה וכן כל האחרונים לא הביאוהו. והנה מאחר שמן הדין אין על הרב לגזור היה השוחט יכול לומר אדרבה כדין המנדה למי שאינו חייב נידוי ואם לא אמר אדרבה אין בזו קבלה על החרם רק קבלה לשמוע לו למנוע מלשחוט למען השלום ולא קבלה בחרם כלל מאחר שלא ענה אמן בפירוש או לשון אחר מפורש דוקא שמקבל על עצמו בחרם בפירוש וגם אם היה מקבל בפירוש לאסור עליו דברים המותרים וגם אם היה מקבל בפירוש על דעת הרב מאחר שלא קבל טובה ממנו יכולים ג' הדיוטות להתיר בלי רשות. ולהיות כל זה פשוט בפוסקים ובש"ע לא ידעתי תחילה על מה נפל הספק ומחלוקת שם ונדמה לי כי העיקר הוא על סכינים הלטושים וזו מחלוקת ישינה וקשה לי להכניס ראשי בזה להכריע במכתב כי אם מפה לאוזן שומעת השומע ישמע והחדל יחדל. ולהיותי בדרך בלא ספרים לא יכולתי להאריך יותר בשגם עדיין איני יורד לסוף דעת החולקים מה זה ועל מה זה ואם יודיעוני עלי לשלוח תשובתם בצדם איה"ש בבואי לביתי לשלום.

כ"ד או"נ שניאור זלמן

וגם אם בנה יסודו על ספר תורת יקותיאל יש לי להשיב תשובות הרבה אם יהיה מן ההכרח. וגם אם לא התירו ג' הדיוטות אין לאסור הבשר בדיעבד כמ"ש הפרי חדש (שם ס"ק ל"ח) בשם הרא"ש דאינו אלא קנס ולא מדינא ולאחרים אין להחמיר וה"נ בנידון דידן הבעלי בתים סמכו על השוחט וב' עדים המסייעין לו ואומרים [שלא] קיבל על עצמו החרם ולא האיסור בפירוש וגם גזירות הרב ובית דין ע"כ לא היתה לחלוטין עולמית רק עד שינסוהו אחר יו"ט וכיון שאמר הרב בפה מלא ברבים שאינו רוצה ליתן קבלה בשום אופן בעולם על לטושים ממילא בטלה גזירתו מאחר שאין המניעה מהשוחט וגם אם לא בטלה אין לאסור בהפסד מרובה כמו בנידון דידן כי הרב לא אמר חתיכה דאיסורא כי אם השחיטה ולא פירש בהדיא שיהיה בשר הנשחט חתיכה דאיסורא כמבואר בס' שמלה חדשה (סי' ב' סכ"ב) וגם בעיקר הדין יש לדון על גזירת הבית דין ממ"ש הרמב"ם בהלכות ממרים כאשר יפרש המוכ"ז נ"י. כל הנ"ל השבתי לשואלי על פי רשות ורצון הרב שציוה לשאול ואמר בפה מלא שרוצה לבטל דעתו מפני דעתי כאשר הוגד אלי נאמנה.

נאום שניאור זלמן הנ"ל