ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן יג

אחר זמן מה כתב אדמ"ו עוד מענין זה בזה"ל:

הנה אחרי שובי נחמתי במ"ש דאף את"ל ולדחוק דהב"ח סי' ל"ט סעיף ט"ו מיירי בסירכא כסדרן וכהאי גוונא כו' כמ"ש בסי' ל"ז וכו'. דאי אפשר לדחוק כן כלל בלשון הב"ח שם בסי' ל"ט סעיף ט"ו דלעיל דהא התם מיירי הב"ח במיעוך ומשמוש הנהוג ובכסדרן ממש אף גם להמחמירים לבדוק שם אין צריך למעך ולא להעביר הסרכא כלל וכלל אלא לבדוק ברוק או פושרים כך בעוד הסרכא קיימת כמבואר בתוס' וכמו שהאריך בזה בתורת יקותיאל ריש סי' (ל"ח) [ל"ט סק"ב] וזו היא ג"כ כוונת הב"ח בסי' ל"ז דאף גם להמחמירים להצריך פושרין או רוק לסרכא כסדרן או סרכא תלויה אפילו הכי אם נמצא נקב ואיכא למתלי בטבח תלינן משום דלא היתה בחזקת טריפה כסרכא שלא כסדרן דאינה כשרה אלא כשעברה ע"י מיעוך דוקא וכיון שנמצא נקב רגלים לדבר שהיתה סרכא גמורה הבאה מחמת נקב והמיעוך היה בכח וחוזק קצת. ובנמצא הנקב סמוך למקום הסרכא אמרינן שלא סתמה עדיין הסרכא את הנקב (כמ"ש בפרי מגדים סי' ל"ו) אבל בכסדרן ובתלויה אין צריך להעביר כלל הסירכא על ידי מיעוך תחלה. ובסי' ל"ט סעיף ט"ו כוונתו ודאי בסתימת לשונו משום שסמך על מ"ש שם בתחלת הסעיף בפירוש דעת הר"ד יחייא דהיתר המיעוך אינו בסרכא שהיא שלא כסדרן כל עיקר כמו הורדא אלא בשאר מקומות שאינו כל כך שלא כסדרן כו'. ור"ל ודאי בסרוכה לדופן וכהאי גוונא כמו שכתב רמ"א בדרכי משה ולא בב' אונות שלא כסדרן ע"ש ובכהאי גוונא ודאי מיירי הב"ח בסוף דבריו ע"ש. אמנם כל זה הוא לפלפולא בעלמא בפירוש דברי הב"ח. אבל להלכה למעשה ודאיא דהסומך על תשובת שבות יעקב וחינוך בית יהודה ופרי מגדים דבתראי נינהו אין מזחיחין אותו והיינו אפילו בשלא כסדרן ממש בב' אונות או ורדא ואפילו במקום התפשטות הסרכא על הריאה כמבואר שם מלשונם ומכ"ש בסרוכה לדופן וכהאי גוונא שיש להקל בפשיטות וק"ו בן בנו של ק"ו בלהלאה ממקום הסרכא דאין מקום להחמיר כלל מדינא אפילו בב' אונות או ורדא כמ"ש בתשובתי הארוכה להרב המ"ץ דק"ק בארדיצוב אלא לחומרא בעלמא החמרתי כן כשהייתי במחניכם ובתשובתי הקצרה להרב הגאון הנ"ל ודי בזה:


א) עי' צ"צ יו"ד סי' ק"ד ס"ט.