ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן יד – והנה

והנה מהרש"ל שהיה בימי רמ"א החזיק גם כן המנהג שהזכיר רמ"א ועיקר יסודו ממה שכתב הרא"ש דסירכא אם ימעך אותה כל היום באצבעותיו היא הולכת ומתחזקת ביותר משמע להדיא שאם מתנתקת בכך כשרה עכ"ל בים של שלמה סי' (כ"ו) [כ"ה] והוכחתו זאת תוכיח ג"כ דאף שלא נימוחה כליחה אלא שניתקה ונפסקה כשרה. וכן משמע עוד מדמנעו רש"ל ורמ"א בדרכי משה למעך על ידי סמרטוט או עפר וחול שהם אינם ממחים כליחה מכלל דבהאי גוונא באצבעות שרי. ומה שכתב הפרי מגדים וכן מש"כ כת"ר בפירוש דברי רש"ל זה אינו למעיין היטב בלשון הים של שלמה שלמד כן מלשון הרא"ש ולזה נתכוין התבואות שור ס"ק נ"ז שיש משמעות כו' אבל מה שכתב בס"ק נ"ג בשם רש"ל גבי הכנסת יד הטבח הוא בהדיא שם בים של שלמה. וגם מה שכתב כת"ר מלשון הרוקח הנה הרוקח אינו ממתירי המיעוך ולא מיירי כלל במיעוך אך מנהגינו על פי מה שכתב הרא"ש וכמ"ש רש"ל ובר מן כל דין נמי לשון ניתוק אינו מענין נימוח כלל ליודע לספר בלשון הקודש וכמ"ש והחוט המשולש לא במהרה ינתק שהוא לשון נפסק ולא מיחזי כליחה וכן הנתק שבמקרא ומשנה דמסכת נגעים הוא שניתק ונעקר השער ולא נמחה כליחה וכן ומעוך ונתוק בפרשת אמור תרי מילי נינהו והאריכות בזה אך למותר רק להוציא מלב כת"ר:

אמנם כל הנ"ל הוא רק ליישב המנהג שנהגו עכשיו ואינו ענין כלל לענין שאילתינו שהוא ענין הסרת הדלדולים הנשארים אחר המיעוך שהיה כהלכה (איך שהיה לפי המנהג הפשוט במחניכם בלי פוצה פה כי כך נשאלתי על הדלדולים לבדם) דהא אף את"ל שדעת רמ"א כדעת התורת יקותיאל דבעי להיות נימוחה כליחה מכל מקום אחר שנימוחה באמצעה מודה התורת יקותיאל שהדלדול הנשאר אין צריך לדקדק להסירו בנחת כדעת השמלה חדשה אלא באיזה אופן שיהיה מאחר שאינה סרכא רק שצריך לבדוק עיין שם היטב ומכל שכן וקל וחומר שאין צריך להיות כל הדילדול נימוח כליחה כמו שכתב כת"ר בשמו והוא פלאי. (וגם מה שכתב כת"ר בשם הפרי מגדים שצריך להיות נימוח כליחה דוקא לא נמצא זה בפרי מגדים שלפנינו):

והנה בתשובת שבות יעקב ח"א סוף סי' מ"ח כתב גם כן בהדיא כמ"ש לעיל לפי דעת רמ"א (דניתק הוא לשון נפסק) שאם נפסקה הסירכא באמצעיתה על ידי מיעוך בנחת אף שנשאר דלדול בריאה אינה סירכה רק הפשט ליחה לפי משמעות הראשונים והאחרונים ואחר שנפסקה באמצעיתה יפרוק הדלדול בנחת מהריאה שלא יסתום הנקב דהיינו לקלוף בנחת שלא ינקוב הריאה או על ידי סכינא דחליש פומיה וכהאי גוונא עיין שם והיינו גם כן כמו שכתב התורת יקותיאל באיזה אופן שיהיה כו' (רק שהחמיר להיות נמוחה כליחה כלשון הכל בו והיינו משום שלא רצה לסמוך כלל על דעת רש"ל וסייעתו וכמו שכתב שם בהדיא ואף שאיני כדאי להשיב כו' אך תורה היא כו' וזה אינו ענין לשאילתנו שכבר פשט המנהג במדינות אלו כרש"ל וסיעתו ולזאת איני יודע מה הרעש שהרעישו עלי דייקא ואדרבה אני החמרתי בשלא כסדרן ממש).

[ועוד כ' בתשו' שי שם דעת המחמירים ביותר שלא למעך באמצע הסרכא אלא סמוך לריאה ממש להעביר משם הסירכא ע"י מיעוך ובנחת שלא ישאר שום דלדול שלא יסתום הנקב כו'. אמנם דעת השמ"ח היא חומרא יתירה על כולן שלא די אפילו בהעברת הסירא סמוך לריאה במקום יציאתה משם ממש ע"י מיעוך בנחת שם אלא צריך להעבירה ולהסירה ממש].

וטעמם ונימוקם עמם מאחר שהסרת הדלדול אינה אלא שלא לסתום הנקב בלבד וכן כתב הפרי מגדים בשם התבואות שור טעם זה לבדו שלא לסתום הנקב והוא בתבואות שור סוף ס"ק נ"ז ומשמעות לשונו שם שזהו עיקר הטעם ומשום הכי מתיר הפרי מגדים לקלוף הדלדול מגוף הריאה אחר המיעוך כדעת השבות יעקב ותורת יקותיאל דלא כמשמעות השמלה חדשה דלקמן (אך מ"ש הפרי מגדים בשם הפרי תואר אינו מובן דהפרי תואר היה ספרדי וחולק לגמרי על רמ"א ורש"ל וכל האחרונים שלנו האשכנזים ע"ש בס"ק י"ט):