סימן יד – אי נמי

אי נמי <[ג]> י"ל דהיינו טעמא דלא איכפת לן כלל בקרום דק זה משום דלא גרע מסרכא מינה ובה ממקום למקום דמכשרינן בלי בדיקה כלל משום דלהתוס' אין סופה להתפרק ולשיטת רש"י חשובה סתימה מעליא לנקב כמ"ש התבואות שור ליישב מנהגנו (דלא כמ"ש ב"י והש"ך שכבר השיג רש"ל על הב"י והסכימו עמו רוב האחרונים) וטעם זה מוכרח הוא לפי דעת השבות יעקב ופרי מגדים ותורת יקותיאל דלעיל שהתירו להעביר הדלדול הנשאר מהסרכא על הריאה בכל אופן שיהיה אפילו ע"י סכין או לקלוף בידים ולא ע"י מיעוך וגלגול בין אצבעות בנחת כדין סרכא (ומשמע שם בהדיא דמיירי בדלדול הנשאר במקום התפשטות הסרכא ובליטתה על הריאה ולא בקרום דק הנקלף להלאה ממקום הסרכא מגוף הריאה התמימה ונקייה שקרום דק הנקלף משם נראה לעין כאילו הוא מקרומי הריאה עצמה ולא סרכא כלל שענין זה לא הוזכר כלל בדבריהם ע"ש) וא"ל דס"ל דמאחר שע"י המיעוך בנחת ניתקה הסרכא באמצעיתא כדלעיל שוב אין שם סרכא כלל עליה ולא על דלדול הנשאר ממנה אלא הן ריר בעלמא דאכתי תקשי לפי דעת התורת יקותיאל (והוא דעת הכל בו ומהרי"ו כדלעיל) דבעינן שנימוחה כליחה דוקא שזהו דוקא סימן לריר בעלמא והבדיקה היא לחומרא בעלמא א"כ בדלדול שלא נימוח ניחוש לסרכא גמורה ולא מהניא לה בדיקה כדאיתא בגמרא בהדיא דלית להו בדיקותא דלא כמ"ש כת"ר בשם הגמרא אלא ודאי היינו טעמא דה"ל סרכא מינה ובה והבדיקה שם היא לחומרא בעלמא לכתחלה אולי יש שם איזה נקב שלא נסתם עדיין מאחר דסרכא שלא כסדרן אינה בלא נקב ואף שעברה ע"י מיעוך ואמרינן דריר בעלמא הוא מ"מ מחמרינן לבדוק לכתחלה ע"י רוק או פושרים כמ"ש בפרי מגדים סי' (ל"ז) [ל"ו סק"ז] (עי' צ"צ יו"ד סי' ל"ב ס"א) ודלא כמ"ש התבואות שור שם בדעת הב"ח ואף התבואות שור חזר בו בסי' ל"ט ס"ק נ"ד וכתב ומכל מקום אומר אני כו' אני דייקא ולא הב"ח (ובאמת שהוא דוחק גדול בב"ח סי' ל"ט סעיף ה' לומר שחששו לטרחא אם הבדיקה מעכבת בדיעבד וסיים הארכתי בדבר פשוט כו' וגם לא הוה ליה לכתוב על מהרו"ך ושרי ליה מריה ע"ש בב"ח) וכך הבין השבות יעקב ח"ב סי' ס' בדעת הט"ז כמ"ש הפרי מגדים דהבדיקה אינה מעכבת כלל בדיעבד אחר המיעוך בנחת כדת ופסק כן הלכה למעשה. (אך מה שהוסיף להקל במיעוך בחוזק קצת כו' כבר חלק עליו בזה הגאון מהר"י בס' כרתי) וכן פסק הלכה למעשה בתשובת חינוך בית יהודה סי' מ"ג והוכיח שם שכן דעת רמ"א מדכתב בסעיף י"ג בהגה"ה ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל כו' בסתם ולא הזכיר שצריך לנפחה ולבדקה אח"כ ש"מ שאינו מעכב ובסעיף א' בהג"ה לא בא אלא להורות שכן נהגו לכתחלה ע"ש (וככה יש להוכיח קצת ג"כ שכן דעת הש"ך ממ"ש בסי' ל"ו סק"ה בשם הגאון אמ"ו ז"ל כגון מראה כו' ולא הזכיר מיעוך סירכא דשכיחא טובא טפי ממראה וממ"ש בסי' ל"ט ס"ק ה' אין ראיה להיפך דהתם הכי נמי יש מהן כשרות בדיעבד כמ"ש בפרי מגדים שם) והתבואות שור יחידאה הוא בחומרא זו דלא כמ"ש כת"ר שכן דעת שאר אחרונים והגאונים מהר"נ שפירא ומהר"מ מלובלין ומהרש"א הורו כן לכתחילה דוקא להסיר הדלדולים ולבדוק לחומרא בעלמא אף גם שלא זכרו מזה רש"ל ורמ"א כלום <[ד]> ואף גם זאת דוקא במקום יציאת הסרכא ובליטתה על הריאה ולא להלאה ממקום הסרכא וכמ"ש בתבואות שור גופיה שם ס"ק נ"ז בשם ספר בית לחם להסיר כל הסרכא דייקא וכן כתב בשמלה חדשה להסיר כל הסרכא ולא ישאר ממנה כו' ממנה דייקא ולא להלאה מהסרכא מגוף הריאה התמימה ונקייה שהקרום המתפרק ונקלף משם נראה לעין כקרומי הריאה עצמה ואין עליו שום סרכא כלל ואם כשמגיע לשם בולט שם איזה עוקץ ודלדול הרי יכול להסירו ע"י סכינא דחליש פומיה ולבדוק שם לבד וכמ"ש בתשובת שבות יעקב דלעיל ויותר אין להאריך:

[הג"ה:

* ומ"ש כת"ר דכסדרן אין שם סירכא עליה כלל הוא פלאי דהא גם המכשירים בלי בדיקה לשיטת רש"י ס"ל דיש נקב בפועל ממש אלא שנסתם יפה משום דאין סירכא בלא נקב משא"כ סרכא שעברה על ידי מיעוך המועיל לדידן היינו טעמא משום דאמרינן ריר בעלמא הוא והפשטת ליחה ואינה סרכא המוזכרת בגמ' ופוסקים ומשום הכי לא חיישינן לנקב כלל כמ"ש רש"ל ורמ"א וכל האחרונים והגם אף שהתבואות שור סי' כ"ט גם כן כתב כן דכסדרן היא ריר בעלמא לשיטת רש"י הרי חזר בו בסי' ל"ט בשמלה חדשה ובתבואות שור וכתב שם כמבואר בפרש"י והרא"ש ובדברי כל העומדים בשטתו דכל סרכא כסדרן יש נקב בפ"מ אלא שהסרכא סותמתו בצירוף האונה שאצלה וגם בסי' כ"ט לא כתב כן לקושטא דמלתא לפרש"י וסיעתו אלא שנדחק ליישב פסק הב"י בש"ע סעיף ה' בספק כסדרן בשם הרשב"א אליבא דדינא ובצירוף דעת התוס' ואף גם זאת הרי תלה ודימה זה לסרכא שעברה ע"י מיעוך ולא חילק ביניהם כדעת כת"ר יעו"ש אמנם באמת העיקר בישוב פסק הש"ע הוא כנ"ל וא"צ לדוחק התבואות שור:

** וגם מ"ש כת"ר שכן דעת הפרי מגדים והתורת יקותיאל להחמיר בדיעבד הוא פלאי וגם מ"ש כת"ר בפירוש לשון הב"ח סי' ל"ז דסמוך לנקב אי אפשר לבדוק והבדיקה מעכבת היא פליאה נשגבה דא"כ מאי איריא דלא תלינן דקאמר הב"ח הרי אפילו נעשה נקב לפנינו קודם הבדיקה בסמוך לסרכא טרפה משום דאי אפשר לבדוק עוד:]