ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן יט

שאלה

באשה שיש לה וסת כדרך כל הנשים וכשהיא בודקת עצמה מוצאת ממש בכל יום על העד קרטין קטנים אדומים, ופעמים מובלעים בבגד, וגם נמצאים הקרטין הנ"ל בשעת וסתה עם דם נדותה וניכרים לבד, ואין לה שום צער וכאב ולא חולי ולא מרגשת שום דבר, והקרטין הנ"ל נמצאים על העד על הצדדין ולא בראשו. והנה זה זמן רב יותר מחצי שנה שלא תוכל האשה הנ"ל לטהר מזה. והנה זה שמונה שנה שהיה לאשה הנ"ל כאב והיתה מוצאת דם בהשתנה, אך כהיום לא הרגישה שום כאב. וסיננה מי רגליה כמה פעמים, והנה לפעמים נמצא אחר הסינון על הבגד הקרטין הנ"ל וכשמתייבש הבגד הנ"ל לא ניכר אדמימות. וזה ימים לא כביר שהתחילה להרגיש קצת כאב בשעת הטלת מי רגלים, ופעם אחת מצאה קצה אודם אחר הטלת מי רגלים שלא בשעת וסתה, ואחר כך כשהגיע וסת קבוע שלה ראתה כדרכה לראות תמיד. ואנחנו לא נדע הדין לא מן הפוסקים ולא מן הקבלה איש מפי איש, ואל מי מקדושים נפנה, ומר כל רז לא אניס ליה, יורנו הדין, וגם הנהגת האשה האיך תהיה:

תשובה

ראשית דבר לקפול העד עם הקרטין שעליו ולקשור מלמעלה ולשרותו במעט פושרין מעת לעת, ואחר כך להתירו ולפתחו לראות אם לא נימוחו הקרטין טהורה בכל עניןא. ולבדוק כן ג' פעמים, ואזי יש לטהרה לעולם בלי בדיקה זוב.

ואם ימוחו הקרטין ויהפכו לדם, אזי תקח לה מטלית נקיה ותשפשף אותה על שפתי כותלי בית הרחם מבחוץ, דהיינו על השערות וסמוך להם לצד פנים, ואם תמצא קרטין אדומים על המטלית, אשר הן מהכנים הנולדים שםג וגם מבקעים שבעור לפעמים, אזי יש לתלות גם קרטין אלו שמוצאה על העד שבודקת בה לבעלה לומר שהן גם כן דם הכניםד, ולכן מוצאה אותן על צדדי העדה, ומה שמוצאה אותן עם דם וסתה הוא לפי שדם הוסת מדי עברו על שפתי כותלי בית הרחם הוליך עמו הקרטין האלו הנמצאים שם, וכן המי רגלים שסיננה.

ואם לא נמצאו קרטין אדומים על המטלית הנקיה ששפשפה בהו, אזי אין תקנה אלא שתכין לה קנה דק ארוך, ולעשות סדק בראשו ולהכניס בתוכו צמר גפן, וגם יהיה כרוך הצמר גפן על ראש הקנה וסביבוז, עד שיהיה שם כעובי האבר בינוני בראשו שהיא העטרה, ולכרוך מטלית על צמר גפן ולקשרה מלמטה בחוט סביב הקנה, ואחר כך כשהיא צריכה להטיל מימי רגליה תרחוץ היא או אשה אחרת אותה בחלל כותלי בית הרחם היטב, עד שלא תמצא שום קורט אדום על העד שתבדוק בו אחר הרחיצה, ואחר כך תכניס אשה אחרת את הקנה הדק עם המוך שבראשה לתוך רחמה, ותדחוק אותו לפנים בידה כמו שאפשר, ובעוד הקנה דחוק ברחמה עם המוך שבראשו אזי תטיל היא מי רגליה על הארץ מעומד, או מושכבת על המטה אם קשה להאשה האחרת לשוח ולאחוז את הקנה בידה דחוק תוך רחמה כלפי מעלה כל משך זמן שהיא משתנת, ואחר כך תיכף ומיד תחזור ותבדוק עצמה היא או על ידי האשה האחרת בעד הבדוק ונקי, ואם נמצאו עליו קרטין אדומים בודאי הן מתמצית מי רגלים ולא מהמקור, מאחר שלא נמצא כלום על המטלית שעל המוך שבראש הקנה, שהיה סמוך למקור בעת הטלת מי רגליה, וגם אחר כך מעט, עד שתתחיל לבדוק עצמה בעד הבדוק ונקי כנ"ל. וכשתעשה כן ג' פעמים אזי יש לטהר קרטין אלו לעולםח. אך לכתחלה יש להזהירה שלא להרבות בבדיקות כל כךט מדי יום, רק כשמרגשת קצת בעצמה או סמוך לוסת, או לפני תשמיש ולא אחר כך כמ"ש בהגהות מיימוניותי:


א) כמבואר בשו"ע סי' קפח ס"ד, וס"ק יז וס"ק כד. וראה שו"ת צ"צ סי' שיב.

ב) כמבואר ברמ"א שם ס"ה. וראה שם ס"ק כג.

ג) כמבואר בשו"ע סי' קצח סמ"ז.

ד) שו"ת שב יעקב רס"י לו, ורס"י לח (נו, א), ורס"י לט. שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' עט. ס"ט סי' קצ ריש ס"ק סז, ושם ד"ה ומעתה נבוא וד"ה אחר שכתבתי. שו"ת צ"צ סי' קנא אות א-ב. סי' שיב. וכתבו הטעם שם ושם, כמבואר בשוע"ר סי' קצ ס"ק סה-ו, דכיון שלא הרגישה תולין במה שאפשר לתלות.

ה) ראה צ"צ סי' קנא אות ד.

ו) ורוצה לבדוק אם הוא בא מהכליות. וכמבואר בשוע"ר סי' קצא ס"ק י, שבדיקת שפופרת מועלת גם כדי לידע אם יש לה מכה (אף שרואה שלא בשעת תשמיש ושלא בשעה שמטילה מי רגלים).

ז) היא בדיקת המוך שבשו"ת מהרי"ל סי' קעג, ושו"ת מהר"י ווייל סי' כה, שהובאה ברמ"א סי' קצא, ובשוע"ר שם ס"ק ז-ט. אלא ששם ס"ק י חושש רבנו שהמוך אפשר לו לירד למטה מפרוזדור, ולכן הצריך כאן קנה כו' ותדחוק כו', ראה שו"ת צ"צ יו"ד סי' קיא אות ו. סי' קמה אות ז. סי' שיב. סי' שטו ד"ה ועמ"ש. סי' שכח-ט. סי' של אות ג. שארית יהודה הוספות סי' ח.

ח) רמ"א סי' קצא, ושוע"ר שם ס"ק יג.

ט) ראה שו"ת צ"צ סי' קנב. חידושי צ"צ קפג, ג.

י) פ"ד אות כ. וראה שוע"ר סי' קפד ס"ק ג.