ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן כח (ו)

(ו) ומ"שא מהרי"ו בתשובה סי' ע"ט בדעת הרא"ש בתשובה צע"ג דלו יהי דחשיב כסימן מקום ממש הא קיי"ל סימנים דרבנן ובעינן סימן מובהק ומקום לא הוי סימן מובהק לכ"ע. ותדע שלא הזכיר הטור חידוש דין זה ואפילו ברמזים השמיט ברייתא זו לגמרי מכלל דס"ל שאין כאן עוד חידוש דין כלל בברייתא אלא הא לחוד דנכרי מסיח לפי תומו נאמן. משום דס"ל דעובדא דאנטוכיא דומיא דכרכום ביתר שלא היו השיירות מצויות לפי שהיתה במצור כדפירש רש"י וכמ"ש הרמב"ן במלחמות שמתו במלחמה ואין השיירות מצויות בשעת חירום ומלחמה כדאיתא בפרק חזקת הבתים ונסתלקה תמיהת האחרונים מעל הרא"ש בתשובה זו <[ג]> ובר מן דין הנה בלשון הרמב"ם וש"ע ליכא למימר כלל משום שידוע לנו שהלכו באותו מקום שנמצאו בו מתים בדרך דכל כהאי גוונא היה לפרושי כגון שאין בין מקומות היציאה וההליכה אלא דרך אחת בלבד שבודאי הלכו באותו מקום שנמצאו המתים בדרך. והלכך אין כאן סימן גמור המועיל באבדה אלא סימן המנין לבדו ואפילו הכי מהני הכא אפילו לדידן דקיימא לן סימנים דרבנן משום צירוף עוד ב' סימנים גרועים לפי דעת רא"ם ברמב"ם ופשט לשון הברייתא דסגי במקום ההליכה לבד בלא מקום היציאה והרי סימן אחד גמור בינוני המועיל באבדה עדיף טפי מב' סימנים גרועים ואפילו מג'ב מאחר שאין מתירים אבדה על ידן וע"י סימן אחד גמור בינוני מחזירים וא"כ מכל שכן דמצטרף טפי עוד סימן אחד גמור בינוני גבי עדות אשה למהוי סימן מובהק:

[הג"ה

[ג] אבל מ"ש מהרח"ש משום דהגי' היא קולר של שני בני אדם דאיכא נמי סימן מנין. וזה אינו כמבואר שם בהדיא בתשובת הרא"ש דקולר נקט לרבותא משמע דכל שכן לאיש יחידי:]


א) עי' צ"צ אה"ע סי' ס"ו סי"ז.

ב) עי' צ"צ פס"ד ח"ב דף מ"ז ע"א.