ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן כח , אכן

אכן באמת לק"מ ואדרבא נהפוך הוא לגירסא שלפנינו בסוגיא דב"מ (דף כ"ז ע"ב) והכא בסימנים עשויים להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי כו' ואבעית אימא דכ"ע שומא אינה עשויה להשתנות משוםא דבודאי איכא סימנים טובא העשויים להשתנות לאחר מיתה כדאמר רבי עקיבא בברייתא פ"ט דב"ב (דף קנ"ד ע"א) וכמ"ש התוס' שם דאפשר שנעשו גומות בבשרו לאחר מותו והיינו גומות קטנות הנעשות ממילא שלא ע"י מכה משא"כ רושם וצלקת שע"י מכה ניכר ודאי שהוא מחיים ולא לאחר מיתה ואפילו הוא רושם קטן כמ"ש בתשובת מהר"ם פדואה סי' (ל"ו) [ל"ה] אבל רושם שינוי מראה לחוד ע"י הכאה לא מינכר כל כך ויוכל להיות ג"כ שנשתנה ונעשה מראה זה לאחר מיתה כמ"ש בתשובת חוט השני וכן יש עוד סימנים שמשתנים לאחר מיתה כמו סתימת העין כמ"ש בט"ז <[ד]> וכן כל כהאי גוונא וגם לגירסת הטור דלא גרס בסוגיא דב"מ דכ"ע שומא אינה עשויה להשתנות אלא כדאיתא בסוגיא דיבמות דכ"ע סימנים דרבנן והכא כו' כמ"ש מהרח"ש וסבירא ליה דהיינו טעמא דתנא קמא משום דעשוי להשתנות מ"מ ודאי דלאו שומא לחודה דוקא עשויה להשתנות ולא שום סימן אחר בעולם דהא בהדיא קאמר רבי עקיבא בברייתא דב"ב הנזכר דאיכא סימנים העשוים להשתנות וה"נ קאמר סתמא דגמרא בסוגיא דב"מ בלישנא דסימנים דאורייתא דסימנים סתם עשויים להשתנות לת"ק ומהיכי תיתי לומר דלישנא דסימנים דרבנן פליג בהא ואדרבה כו' (כמ"ש האחרונים גבי חיישינן לשאלה). אלא לגירסת הטור נקט תנא קמא שומא לרבותא לאפוקי מדרבי אליעזר בן (יעקב) [מהבאי] וכן הוא בהדיא ברמב"ם ואפילו שומא כו' אבל שאר סימנים העשויים להשתנות לא אצטריך למימר דפשיטא דלא הוו אפילו סימנים בינונים כדאמרינן הכי בהדיא ללישנא דסימנים דאורייתא ובשומא דווקא סבירא ליה להטור דהוי סימן בינוני ולא סימן מובהק כמ"ש מהרח"ש וכמ"ש לקמן (אבל לפי דעת המשאת בנימין בטור צריך עיון גדול). והלכך מעתה אין הכרח כלל מלשון המשנה דצירוף סימנים לא הוי סימן מובהק דאפילו את"ל דהוי סימן מובהק אפילו הכי אתי שפיר לשון המשנה אע"פ שיש סימנים לשון רבים משום דיש לומר דמיירי בסימנים סתם העשויים להשתנות לאחר מיתה דפשיטא דלא מהני מה שהם רבים מאחר שאפשר שנשתנו להיות כן לאחר מיתה ולא חשיבא ודאי אפילו כסימן אחד גמור שאינו עשוי להשתנות כדמשמע בהדיא מלשון הגמרא בשינויא בתרא ללישנא דסימנים דאורייתא ומשום הכי נמי לא מהני צירוף הסימנים שבכליו כדלקמן. ואין זה דוחק לאוקמי מתניתין בסימנים העשוים להשתנות דוקא דהא ללישנא דסימנים דאורייתא מוקמינן לה בסימני ארוך וגוץ. והיינו לשינויא קמא דבמצויה בבן גילו קמיפלגי אבל לשינויא בתרא דבעשויה להשתנות קמיפלגי ודאי דלא איצטריך לן לאוקומי בארוך וגוץ דוקא (אלא אי בעינן לאוקומי מתניתין ככ"ע אף גם כר' אלעזר בן מהבאי) והכי נמי ללישנא דסימנים דרבנן מיתוקמא שפיר מתניתין בסימנים העשויים להשתנות וכדאיתא בהדיא בירושלמיב אמתניתין דהיינו טעמא דאין מעידין על סימנים אע"ג דסימנים דאורייתא משום שדרכם להשתנות והיינו כשינויא בתרא ללישנא דסימנים דאורייתא בגמרא דילן <[ה]> והה"נ ללישנא דסימנים דרבנן אבל סימנים שאינם עשויים להשתנות כמו צלקת בתרומת הדשן ובתשובת מהר"ם פדואה וצפורן עבה וכל כהאי גוונא י"ל דצירוף ב' סימנים מהם הוי סימן מובהק ואדרבא דמוכח נמי הכי השתא להך שינויא דתנא קמא ור' אלעזר בן מהבאי קמיפלגי בשומא סימן מובהק כדלקמן. והטעם כמ"ש במשאת בנימין דדבר זר ומופלג הוא שימצא חיבור סימנים כזה באיש אחר כו' (אך באמת אינו דבר זר ומופלג לגמרי אלא דלא שכיח כל כך כדלקמן) ומיהו היינו דוקא בב' סימנים שונים כגון צלקת ושומא אי אינה עשויה להשתנות וכל כהאי גוונא אבלג ב' שומות וב' צלקתות וכל כהאי גוונא אינו דבר מופלג כל כך ולא חשיבי כב' סימנים שונים אלא כסימן אחד שני פעמים ומשום הכי לא מהני ב' נקבים בגט ומשום הכי נמי לא איצטריך לן להאי לישנא לאוקמי מתניתין דאע"פ שיש סימנים בכליו בחיורי וסומקי דוקא אלא דמשכחת לה נמי בסתם סימני בגדים שהן מדות ארכם ורחבם דשתיהן הן סימן מדה ולא חשיבי כב' סימנים שונים למהוי סימן מובהק כדמשמע בהדיא בסוגיא דב"מ (דף כ"ח ע"א) גבי מדת ארכו ורחבו ומדת משקלותיו ינתן למדת משקלותיו אע"ג דמשקל לא הוי סימן מובהק כמו שכתב הרא"ש פ"ה דב"מ וכדמשמע מפשט לשון הגמ' (דף כ"ג ע"ב) דדמי למדה ומנין ומ"ש התוס' שם לחלק בין משקל דבגד דעדיף כו' היינו דומיא דמדה עדיפא שבתחלת דבריהם שם דאינה סימן מובהק אלא כמו מדת ארכה דעדיפא ממדת רחבה וינתן למדת ארכה אע"ג דאינה סימן מובהק. ובר מן דין נמי לא דמי כלל סימני דאורך ורוחב הבגד לסימני הגוף דסימן שבגופו הוא איזה שינוי בגופו ובשרו שלא כדרך תולדות סתם בני אדם בין שהשינוי הוא בתולדה כמו שומא (מדמצויה בבן גילו) וכהאי גוונא בין שנשתנה אח"כ ע"י איזו סבה כמו צלקת וכהאי גוונא אבל מדות אורך ורוחב הבגד אינן נקראות שינוי דיש אורג או תופר במדה זו ויש במדה זו קרוב הדבר ודאי ומילתא דשכיחא היא שיוכלו לימצא בעולם עוד בגדים ארוגים או תפורים במדות אורך ורוחב כמדות בגד זה ממש. ואפילו הכי הוי סימן בינוני להחזיר אבדה משום דכיון שזה כיון המדה בצמצום מסתמא שלו הוא בדליכא למיחש דלמא בהדי דנקיט חזיא כדאיתא התם בגמרא ואע"ג דשכיח בעולם ודאי עוד בגדים במדות אורך ורוחב כזה ממש דהא מדמינן בגמרא סימן דמדה לסימן דמנין ומשקל וגבי מנין ומשקל אמרינן הכי בהדיא בגמרא שם דדוקא מניינא דשוין ומתקלא דשוין לא הוי סימן אבל אם אין כולן שוין אע"ג דהיא מילתא דשכיחי ודאי דזימנין אתרמי משקל חתיכת בשר של טבח זה כמשקל חתיכה של זה וכן במנין דגים שבמחרוזות של צייד זה כמנין דצייד אחר ומכל שכן בשל אנשים רבים הקונים מצייד אחד וטבח אחד והה"נ בסימן דמדה כדאיתא בהדיא בריש פרק ט"ו דיבמות גבי שומשמי אימא חושבנא בעלמא אתרמי ואפילו הכי הוי סימן כהאי גוונא גבי מציאה (כמ"ש התוס' בב"מ דף כ"ג ע"ב ד"ה חביות וטור ח"מ סי' רס"ב והה"נ בעדות אשה כהאי גוונא אי סימנים דאורייתא כמ"ש הרא"ש פרק אלו מציאות דארוך וגוץ היינו דוקא שלא צמצמו מדת ארכו אבל אם צמצמו הוי סימן אע"ג דודאי איכא טובא בעולם ארוכים כמוהו בצמצום) אלא גבי פקדון דוקא לא הוי סימן משום דבעינן סימן מובהק דוקא כמ"ש הנימוקי יוסף שם ביבמות והרא"ש בפרק ח' דב"מ גבי סימן משקל והמגיד משנה פ"ו מהלכות שאלה בשם הרמב"ן ורשב"א ע"ש שכתב לפי שאין מנין סימן מובהק לגמרי מכלל דהוי סימן גמור המועיל להחזיר אבדה דמקרי נמי סימן מובהק בלשון הגמ' דב"מ (דף כ"ח וכ"ז ע"ב) כמ"ש התוס' שם והיינו טעמא כמ"ש הרא"ש פרק ה' דב"מ דבמציאה הקילו להחזיר אפילו בסימן כל דהו (ור"ל הקילו אף דמספקא לן אי סימנים דאורייתא או דרבנן כדאמר רב אשי גבי נקב כו' וגם סימן מנין הוא בכלל הספק כדמוכח בסוגיא דב"מ (דף כ"ח ע"א) מצא תכריך של שטרות כו' וכדאיתא בגמרא סוף (פ"ג) [פ"א] וא"כ הוא הדין וכל שכן למשקל כדאיתא בגמרא ומדמשקל הוי סימן מנין נמי כו'. מכל מקום פרטי הסימנים משקל ומדה לא כתיבי באורייתא אלא שפירשום חכמים דומיא דשמלה דסתמא יש בה סימן כדפרש"י שם). והטעם י"ל כמ"ש התוס' גבי סימן מקום (דף כ"ב סוף ע"ב) דאין רגילות שב' בני אדם אבדו חפץ זה כזה ובמקום אחד וה"נ י"ל גבי סימן מדה ומנין דאף דשכיחי בעולם מנין זה ומדה זו מ"מ הרוב אין מאבדין ואין רגילות כל כך שב' בני אדם אבדו חפץ זה כזה במנין שוה או במדה שוה:

[הג"ה

[ד] ותמיהתו בזה על תה"ד לק"מ כי כוונת התה"ד במ"ש עין אחת עורת וסתומה היינו שהיתה העין נקורה לגמרי כמו ואת עיני צדקיהו עיור וכדלקמן:

[ה] וקושית המפרש שם מסימניו וכליו לק"מ להירושלמי כדאיתא בגמרא דילן דחיישינן לשאלה:]


א) עי' צ"צ משניות דף קל"ז ע"ב ואה"ע סי' ע"ג וסי' פ"ח ס"ב.

ב) פט"ז ה"ג.

ג) עי' צ"צ אה"ע סי' ס"ו ס"א.