ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן כח , וזו

וזו היא ודאי כוונת התוס' בריש פרק ט"ו דיבמות דהא מדה ומנין הוה סימן במציאה מיירי בענין שאין דרך בני אדם להצניע כו' ור"ל משום דסתם סימן מנין באבדה וכן מדה דומיא דשומשמי שהוא ג"כ סימן מנין המדות מיירי מסימנא בדרך הנחה דוקא שהניח והצניע שם לפי שעה ושכח דבדרך נפילה לא הוי מנין סימן כלל משום דאייאש כמ"ש התוס' והרא"ש בפרק אלו מציאות והיינו דוקא כשהניח במקום שאינו משתמר שאין דרך אדם להצניע שם רק שזה הצניע לפי שעה ושכח דבמקום המשתמר אין זו אבדה כלל שדרך בני אדם להצניע שם כגון קרדום בצד גדר כו' וכיון שאין דרך בני אדם להצניע שם לא חיישינן דלמא אתרמי שהצניע שם עוד איש אחר חפץ כזה במנין מדות אלו ממש ושכח ג"כ דהוא מילתא דלא שכיחא כל כך <[ו]> ומ"ש התוס' אבל הכא דרך בני אדם להצניע במדה זו ר"ל גם במדה זו ומשום הכי לא הוי מנין סימן כללא גבי פקדון (כמ"ש התוס' פ' הכותב) ואזלו לשיטתם דלעיל בשינוי בתרא בשם ר"י בעובדא דב' ת"ח דלא קאמרי סימן מובהק אלא סימן בינוני ואפילו הכי קאמר רבא גבי שומשמי דלא דמי לב' ת"ח מכלל דבשומשמי לא הוי סימן כלל ורמב"ן ורשב"א ורא"ש אזלי לשיטתם דגבי ב' תלמידי חכמים קאמרי סימן מובהק כדלקמן ומשום הכי אמר רבא דלא דמי לשני תלמידי חכמיםב דבפקדון בעינן נמי סימן מובהק וסימן מדה ומנין דשומשמי לא הוי סימן מובהק אבל סימן בינוני מיהא הוה. והיינוג משום דאין רגילות כל כך שב' בני אדם שהם המפקיד והנפקד הצניעו חפץ זה כזה במנין ומדה שוה דמהאי טעמא הוי סימן גבי אבדה. משום דאע"ג דגבי אבדה יש להסתפק בכל עוברי דרכים דעלמא ובעולם שכיח טובא מנין כזה ומדה כזו מכל מקום הרי הרוב אין מאבדין והמאבד הוא ממיעוטא ויחידאה הוא כמו המפקיד (ובהא אתי שפיר דלא קשה מידי בסוגיא דיבמות וב"מ מ"ש בתשובות האחרונים מאי פריך אשינויא דחיישינן לשאלה מברייתא דמצאו קשור כו' דלמא שאני התם דהיא שאלה דיחיד הוא יוסף בן שמעון השני לחודיה כו'. משום דעדות אשה דמיא לאבדה ופקדון בהא כדלקמן בסמוך והא דמחלק אביי בסוף פרק י' דב"ב בין נפילה דרבים לנפילה דחד היינו משום שאילו מן האחר נפל (עי' צ"צ אה"ע סי' נ"ח סי"ב) היה צועק ומבקש כדפירש רשב"ם שם בשם ר"ח וזהו עיקר הטעם כמ"ש לקמן מיהו בלאו הכי נמי לק"מ מ"ש האחרונים דהא בתחלת הסוגיא ביבמות נמי תקשי מאי פריך ממצאו קשור כו' שאני התם דדמי לנפילה דחד (כמ"ש הרשב"א שם) אלא ודאי דעיקר הקושיא משום דבעיגונא אקילו רבנן טובא כמו באיסור דרבנן וה"נ גבי גט אף דהיא נפילה דחד איסורא דרבנן מיהא הוי בלא סימן דמצאו קשור כו' משום דמדרבנן לא ילפינן איסורא [מ]ממונא דסוף פרק י' דב"ב וכמ"ש לקמן באריכות והה"נ לענין שאלה דיחיד) והתוס' סבירא להו דהמאבד לא שכיח כל כך כמפקיד ומשום הכי לא דמי פקדון לאבדה:

[הג"ה

[ו] דאין לומר שכוונת התוס' דבמציאה מיירי דוקא במנין משונה דהא בגמרא אתמר בהדיא דווקא במנינא דשוין לא הוי סימן:]


א) עי' צ"צ אה"ע סי' ס"ו ס"ח וסי' פ"ב דף קל"ג ע"ד.

ב) עי' צ"צ פס"ד ח"ב דף מ"ו ע"א וח"ג דף מ"ג ע"ד.

ג) עי' צ"צ אה"ע סי' מ"ט ס"ד.