ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן כח , ואיך

ואיך שיהיה הפירוש בתוס' עכ"פ זהו ברור לכ"ע דבאבדה הוי מדה ומנין סימן בינוני אע"ג דשכיח טובא כזה בעולם ולא היו ראוים למהוי חשיבי סימן בינוני מצד עצמן אפילו הכי חשיבי סימן מחמת אבדה שנאבדו כך לפי שאין רגילות שב' בני אדם אבדו חפץ זה כזה במנין או מדה שוה והה"נ במשקל במתקלא דלא שוויןא והה"נ בעדות אשה גבי סימני כליו דידעינן בבעלה של זו שנאבד עם כליו שהיה בהם סימן מדה זו באורך ורוחב לא חיישינן דאתרמי עוד איש אחר לבוש בכלים במדה זו ממש ונאבד מן העולם ומתב דעדות אשה שנאבד בעלה דמיא לאבדה ומציאה כדמשמע בהדיא בסוגיא דיבמות וב"מ דלא ממעטינן סימן כלים אלא חיורי וסומקי דוקא כמו באבדה ומציאה והלכך משום הכי נמי לא מהני צירוף סימן מדות אורך ורוחב הבגד ואפילו עם סימן משקלותיו למהוי סימן מובהק משום דשכיחי בעולם עוד בגדים כאלו שוין במדת אורך ורוחב מתחלת עשייתם וממילא אתרמי דשוין גם במשקל לפעמים ואין כאן שום שינוי כלל ולא חשיבי סימן כלל מחמת עצמן אלא מחמת אבדה כדלעיל (משא"כ בצלקת וצפורן עבה וכהאי גוונא שהם שינויים בגוף וגם לא שכיחי טובא כל כך וחשיבי סימנים מצד עצמן אף גם שלא מחמת אבדה מש"ה מהני בהו צירוף שני סימנים למהוו סימן מובהק) ומשום הכי קתני במתניתין דאין מעידין על סימנים שבכליו לשון רבים וסימנים שבגופו מיירי בעשויים להשתנות כדלעיל בשם הירושלמיג וגירסא שלפנינו בסוגיא דב"מ דסימנים סתם הם העשויים להשתנות:


א) עי' צ"צ אה"ע סי' מ"ט ס"ה.

ב) הובא בצ"צ אה"ע סי' מ"ט סי"ג

ג) הלכה ג.