ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן כח – א"א

א"אא דהיינו טעמא דהשתא במסקנא לק"מ מברייתא דמצאו קשור בכיס כו' משום דבאמת גם המקשה דפריך מברייתא אמתניתין למימרא דסימנים לאו דאורייתא ורמינהו מצאו קשור כו' היתה עיקר קושייתו מדנקט במתניתין סימנים לשון רבים דאלמא דלא חשיב סימן מובהק דאורייתא מחמת צירוף שני סימנים בינונים דכל חד לחודיה שכיח קצת עכ"פ אלא דומיא דנקב בצד אות פלונית דוקא דהיא מילתא דלא שכיח כלל שימצא כן בגט אחר ומשום הכי דוקא קשיא ליה מברייתא דמצאו קשור בכיס אמתניתין דמוכח מינה דסימנים לאו דאורייתא ואפילו טובא לא הוו סימן מובהק דאורייתא אבל למסקנא דממתניתין לא מוכיח מידי כדלעיל ואדרבה דללישנא דכ"ע סימנים דרבנן ובשומא סימן מובהק קמיפלגי שמעינן בהדיא דלר' אלעזר בן מהבאי מהני צירוף סימנים בינונים למהוי סימן מובהק דאורייתא ות"ק לא פליג אלא בשומא לחודה דוקא כדלעיל הילכך ממילא לק"מ מברייתא דמצאו קשור כו' משום דהתם ודאי איכא שני סימנים לכל הפחות דהיינו הסימן שבכיס וארנקי כו' כדפרש"י וסימן דשמו ושמה דאף דחיישינן לב' יוסף בן שמעון בלא מצאו קשור בכיס היינו מדרבנן ולא מדאורייתא כמ"ש התוס' סוף פ"ק דב"מ ונמצא דסימן דשמו ושמה עדיף מדאורייתא משאר סימנים שאינן סימנים מובהקים דלא הוי דאורייתא להאי לישנא ואפילו הכי בצירוף ב' מהם הוי סימן מובהק ולא גזרי רבנן מידי בסימן מובהק ואף באשת איש דאורייתא לר' אלעזר בן מהבאי ואף גם לת"ק והיינו טעמא משום דסימן מובהק עדיף טפי מסימן דב' יוסף בן שמעון דשכיח קצת אע"ג דלא הוחזקו ומשום הכי גזרו רבנן דומיא דמים שאין להם סוף כמ"ש התוס' שם ובפרק החולץ וברא"ש שם וכמ"ש לקמן באריכות ואפילו לרבה דמוקי מתניתין דלא יחזיר בלא מצאו קשור כו' בהוחזקו ב' יוסף בן שמעון בעיר אחת אפילו הכי לא הוי מדאורייתא כמ"ש לקמן מהתוס' ורשב"א פרק ג' דגיטין ולא דמי לשומא מצויה בבן גילו דחיישינן מדאורייתא משום דשאני גט מאחר דידעינן בודאי דיוסף בן שמעון זה או שלוחו אבד גט ונפל ממנו לארץ דלא חשדינן ליה דמשקר לגמרי והוא שואל ומבקש גט בפנינו ויוסף בן שמעון הב' אין שואל ומבקש לפנינו (כדפירש רשב"ם בשם ר"ח בפירוש דב"ב)משום הכי אמרינן מדאורייתאב דגט זה הנמצא בארץ הוא מה שנפל לארץ מיוסף בן שמעון זה או משלוחו משא"כ בעדות אשה שנאבד בעלה חי וזה הנמצא הוא מת וכמ"ש לקמן באריכות והא דלא חשיבי שמו ושמה ב' סימנים וגם עוד שמות העדים החתומים בגט משום דצירוף שני סימנים היינו כשכל אחד לבדו הוא סימן המועיל אבל הכא אלו היה נמצא כתוב בגט שם אשה אחרת לא היה שם הבעל הכתוב בו שום סימן כלל שהרי ודאי הוא גט אחר וכן אם היו חתומים עדים אחרים הלכך צירוף כל השמות אינן אלא סימן אחד שגט זה הוא של זה הבעל המגרש לאשה זו ע"פ שני עדים כדת בגט זה (אלא אם כן שאמרו העדים מעולם לא חתמנו כו' משא"כ כשלא אמרו כן) וגם שם עירן לא חשיב עוד סימן שני להצטרף לשמו ולשמה למהוי סימן מובהק אם נכתב בעיר שהבעל והאשה דרין בה משום דשמו ושמה אינן שום סימן והוכחה כלל שזהו בעלה של זו שמגרשה בגט זה אלא ע"י הזכרת שם עירן בגט דהא בלי הזכרת שם עירן הרי יש בעולם כולו כמה אנשים ששמותיהם ושמות נשותיהם שוין דמהאי טעמא מיפסל לר' מאיר כשלא הזכיר שם עירן משום דלא מוכח מתוכו כמ"ש התוס' ולרשב"א וסייעתו מיפסל מהאי טעמא אפילו לדידן דקיי"ל כר' אלעזר כמ"ש בתשובות סי' אל"ף רי"ג ששמם ושם עירם מודיעים אותם כו' ואם נכתב הגט בעיר אחרת שלא במקום דירת הבעל והאשה אזי באמת יש עוד סימן ב' דמקום כתיבת הגט וסימן שבכיס הוא סימן ג' אבל מאחר דבברייתא קתני סתמא מצאו קשור בכיס כו' משמע אפילו נכתב במקום דירתם סגי בב' סימנים למהוי סימן מובהק כדעת ספר קדמון ומהרי"ב לפי דעת האור זרוע ופרש"י כנ"ל וכמו שומא לר' אלעזר בן מהבאי על פי פירוש רש"י באבר פלוני כנ"ל. ולהתוס' שהוקשה להם במסקנא מברייתא דמצאו קשור לא ס"ל דשומא באבר פלוני דוקא כפרש"י משום צירוף סימנים אלא היינו טעמא דר' אלעזר בן מהבאי דסבירא ליה דשומא היא מילתא דלא שכיחא כלל או אפילו שכיחא קצת סבירא ליה דהוי סימן מובהק ולא משום צירוף סימנים כלל ולא קיי"ל הכי אלא כת"ק דסימן מובהק לא הוי אלא במילתא דלא שכיחא כלל דומיא דנקב בצד אות פלוני דוקא ודיוקא דרישא עיקר בדרב אשי ומשום הכי נמי הוצרכו התוספות לידחק גבי שני תלמידי חכמים דמיירי דקאמרי סימן מובהק אבל לשיטת רש"י והאור זרוע אתי שפיר בפשיטות דכיון דקאמרי סימנים סתם לשון רבים ממילא הוי סימן מובהק. וזו היא ג"כ דעת האור זרוע גבי גבשושית שעל החוטם דפשיטא ליה דהוי סימן מובהק משום דדמי לשומא באבר פלוני לר' אלעזר בן מהבאי ולא פליג תנא קמא אלא בשומא לחודה משום דשכיחא טובא ואחריו נמשכו התרומת הדשן ומהר"ם פדואה להתיר גם בצלקת במקום מסויים מכל שכן מגבשושית שהיא בתולדה כשומא אלא דלא שכיחי כל כך ומכל שכן צלקת שהיא ע"י סבה מבחוץ דאתרמי הכי דלא חיישינן דאתרמי באותו מקום דאתרמי בזה כדלעיל ומשום הכי כתב בתרומת הדשן דהוי סימן מובהק טפי מגבשושית כדלקמן:


א) אוצ"ל: אלא.

ב) הובא בצ"צ אה"ע סי' פ"א ס"ב וסי' פ"ב דף קל"ג ע"ג.