ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן כח , והנה

והנה עיקר יסודו של המשאת בנימין להחמיר דלא הוי סימן מובהק אלא דבר מופלג כו' לאפוקי צלקת הוא מתשובת הר"ן שבבית יוסף ולו יהיה כדבריו דהר"ן לא ס"ל כמהרא"י לפי דעת מהר"ם פדואה יש לנו בני אשכנז לסמוך על מהרא"י שלמד כן מהאור זרוע שהיו גדולי האשכנזים ולא לחוש לדעת הר"ן החולק כמ"ש הריב"ש בתשובה הובאה בדרכי משה ריש סי' זה דהצרפתים והאשכנזים מקילים הרבה בעדות אשה כו' ולא כן המחברים שלנו כו' ונודע שהר"ן היה רבו ואתו עמו כו' ובהא אתי שפיר טובא מ"ש רמ"א סעיף ט"ו בהג"ה ולא קשה מידי מ"ש עליו בבית שמואל שם למה פסק רמ"א כמהרא"י בתרומת הדשן נגד תשובת הר"ן אמנם באמת אין מתשובת הר"ן שום ראיה כלל ואדרבה נהפוך הוא לפי גירסא שלפנינו בתשובת הר"ן וסימן מובהק בזרועו והא דלא התיר שם הר"ן היינו טעמא משום דאשתהי ביבשה אחר שהועלה מהים ובכהאי גוונא לא מהני סימן מובהק לפי דעת הרשב"א שבנימוקי יוסף פרק ט"ו וכן כתב הר"ן בתשובה סי' ל"ג דההיא דשני תלמידי חכמים דריש פרק ט"ו מיירי בסימן מובהק ואפילו הכי בעינן דחזיוהו לאלתר דוקא ובחידושי הרשב"א פרק ט"ז האריך לבאר דעל כרחך לא פליג תנא קמא אר' אלעזר בן מהבאי אלא בשומא אבל בסימן מובהק שפיר דמי כההוא עובדא דשני תלמידי חכמים ואפילו הכי בעינן דלא אשתהי וגם ביבשה בעינן תוך שלשה ימים דוקא יעו"ש ברשב"א. וכן כתב בתשובת הריב"ש סי' שע"ט (דלא כבית שמואל ס"ק קמ"ג דדרך רבותא קאמר כו') וכן כתב בתוס' שם ריש פרק ט"ו לחד שינויא אלא דאנן קיימא לן כאידך שינויא שבתוס' שם לפסק הב"י ורמ"א בש"ע או כמ"ש המרדכי שם דהכי גרסינן בגמרא שם א"נ דקאמרי סימנים כו' ודעת הבית יוסף צע"ג:

וגם מ"ש המשאת בנימין ראיה לדבריו מדקדוק לשון הרא"ש בתשובה שום שינוי באחד מאיבריו כו' כגון חרום וגבשושית כו' לאפוקי רושם בעלמא כו' אדרבה נהפוך הוא שהרי בתחלת התשובה כתב סתם שהיו סימנים מובהקים בראשו אלא דלא מהני משום שהמת משתנה אחר ג' ימים ואח"כ כתב שאם היה חסר אחד מאיבריו או יתיר בידיו או ברגליו או שום שינוי באחד מאבריו הוי סימן מובהק אפילו לאחר ט"ו יום והיינו משום דסימן כזה אינו עשוי להשתנות לעולם (ומ"ש בתחלת דבריו סתם מיהו אם היו סימנים מובהקים כו' משום דקאי אדסליק מיניה והנכרי שאמר סימנים כו' שאותם הסימנים ראה הנכרי בחייהם) ובתחלת התשובה מיירי בסתם סימנים העשויים להשתנות לאחר שלשה ימים ואפילו הכי מקרי סימן מובהק לסמוך עליו קודם שלשה ימים אע"ג דסימנים דרבנן וכן הוא בהדיא בטור לפי דעת ר"ת דגופו שלם או ע"י סימן מובהק כו' (לגירסא שלנו וכן הוא גירסת הבית יוסף והב"ח בטור) ואפילו הכי כתב אח"כ דדוקא תוך שלשה ימים (וכמ"ש מהרח"ש הטעם דס"ל דגם חרום וכהאי גוונא יכול להיות לאחר שלשה ימים שנתפח הבשר סביב כו') ולדידן שאנו נמשכים אחר פסק הבית יוסף ורמ"א כהמרדכי ואידך שינויא שבתוספות (כמ"ש בבית שמואל) סמכינן אסתם כל סימן מובהק אפילו לאחר שלשה ימים במכל שכן מדין נטבע ואשתהי לאחר שהועל מן המים דיש לחוש ולהחמיר בו יותר מלאחר ג' ימים במת ביבשה כמ"ש הריב"ש סימן שע"ח לפי דעת ר"ת ועל זה סמך ג"כ מהרא"י בתרומת הדשן להתיר על פי סימנים מובהקים דצלקת ועורת אפילו לאחר חצי שנה ולמד כן גם מהאור זרוע:

וגם מ"ש המשאת בנימין דאי צלקת הוי סימן מובהק מאי איכא בין לישנא דסימנים דאורייתא ללישנא דסימנים דרבנן כו' שותא דמרן לא ידענא הא בהדיא אמרינן בתחלת הסוגיא דב"מ נפקא מינה לאהדורי גט אשה דוקא ולא לעדות אשה אכן אף גם לפי מ"ש לעיל דצלקת לא הוי סימן מובהק אלא בצירוף סימן מקום בצמצום או שלא בצמצום כו' הא דאמרינן נפקא מינה לאהדורי גט אשה ולא לעדות אשה היינו משום דנקט מילתא דפסיקא דמהדרינן לעולם בכל סימן דמהדרינן אבדה שהוא סימן בינוני אבל בעדות אשה לאו מילתא פסיקתא היא דאף אם תימצי לומר סימנים דאורייתא איכא טובא סימנים בינונים דאין מעידין למסקנא כמו בסימנים העשויים להשתנות ושומא מצויה בבן גילו כו' ועוד יש לומר באופן אחר ואין כאן מקום להאריך:

והכל הולך אחר החיתום שהטעם כעיקר דרושם וצלקת לא הוי סימן מובהק לפי דעת המשאת בנימין הוא כמו שחתם וסיים בתשובתוא משום דאמרינן בריש פרק יש בכור דבתחלה לא אקילו רבנן והוא מהמרדכי והגהות מיימוניות בשם ר"נ ור"ש:


א) עי' צ"צ אה"ע סי' ס"ג ס"ב.