ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן ו

גלילי ידיו הטהורות ואת כל אשר בה ראיתי וקריתי, ובאתי בקצרה לאמר עם הספר, אודות איסור בישול מצה שנתפררהא.

באמת כי גם שאינו איסור גמור וברור מדינאב, מ"מ המחמיר תבא עליו ברכהג, ואינו מן המתמיהין לאמר כי היא חומרא בלא טעם, אלא טעמא רבא איכא במלתא, ליזהר מחשש איסור דאורייתא, לפי דעת סמ"קד ורבינו ירוחםה, הובאו ב"י סי' תס"או, וכן פסק הפרי חדש שם (ס"ב), בקמח שנקלה דחיישינן שמא לא בשול שפירז.

והנה עינינו רואות בהרבה מצות שיש עליהם מעט קמח אחר אפייה וזה בא מחמת שהיתה עיסה קשה ולא נילושה יפה יפהח. ומ"ש בט"ז (סוף) סי' תנ"ט דבדיעבד שריט היינו המצות לחודייהו אבל לשום במרק מסתפק המג"א סי' תס"גי אפילו בדיעבד. ואף דמסיק להחמיר משום הפסקת המצה בין הקמח והאור, והכא לא שייך האי טעמא בקמח שעל גבי המצה, היינו לפי דעת רש"ייא והרמב"םיב שם במג"א, אבל לפי דעת הפרי חדש שפסק כסמ"ק ורבינו ירוחם, בקמח שעל גבי המצה נמי איכא למיחש אפילו בדיעבד. ואף שהפרי חדש ס"ל לחלק בין קמח הרבה למעט שעל פני העוגהיג, וחולק על הרשד"םיד דלא סבירא ליה חילוק זה, פשיטא שהמחמיר כהרשד"ם תבא עליו ברכה, דהא גם המג"א לא ס"ל חילוק זה, דלא נסתפק אלא בדיעבד, אבל לכתחלה מודה דאסור אפילו בקמח מעט שבמצה ליתן במרק, לפי דעת סמ"ק ורבינו ירוחם. ומ"ש המג"א סוף סי' תנ"ט ועוד דהא נקלה כו', הוא לפי דעת רש"י והרמב"ם. ואף שבין להמג"א ובין להפרי חדש יש להקל, מ"מ כיון שהקולות הן מב' טעמים חלוקיםטו, אינן מצטרפין בדאורייתא, כמ"ש הש"ך סי' רמ"בטז, וכל שכן בפסח.

ואף דהמג"א והפרי חדש מיירי בקמח ממש שמערבים בידים, מכל מקום כיון שעינינו רואות מצות הרבה שמצוי בהם קמח מעט נראה לעין אחר האפייה, אי אפשר להכחיש החוש. ומה שלא הזכירו זה הפוסקים, היינו משום שזה אינו מצוי כלל אלא בעיסה קשה שלא נילושה יפה, ובדורות הראשונים היו שוהין הרבה בלישה וגלגול עד שהיה נילוש יפה. עד שמקרוב זה עשרים שנה או יותר נתפשטה זהירות זו בישראל קדושים, למהר מאד מאד בלישה, ואין לשין יפה יפה, ולכן נמצא קמח מעט במצות של עיסה קשה, כנראה בחוש למדקדקים באמת.

והנה משהו קמח בעין שעל פני המצה למעלה שמתחמץ במרק, כשמפררים את המצה לתוך המרק כנהוג בשבתיז, יש בזה חשש איסור דאורייתא, כי אין כאן תערובות כלל. אבל במצה טחונה שעושים ממנה עגולים יש לדון בזה דין תערובותיח, ותלוי באשלי רברבי, מחלוקת הפוסקים ביו"ד סי' ק"דיט גבי תערובת יבש בלח ע"ש בפרי חדשכ. ומגודל טרדתי לא אוכל להאריך בזה.

ומ"מ אין למחות בהמון עם המקילים, כיון שיש להם על מה שיסמוכו, והעיקר ע"ד רש"י והרמב"ם. אבל לפי מ"ש האריז"לכא להחמיר כל החומרות בפסח, פשיטא שיש להחמירכב כהרשד"ם שבפרי חדש. ומ"מ ביו"ט האחרון המיקל משום שמחת יו"ט לא הפסידכג. ובמי פירות פשיטא דאין להחמיר כלל כל הפסחכד.

והיה זה שלום מאדון השלום כנפש או"נ

שניאור זלמן במוה' ברוך זלה"ה

וחדש של ישראלכה לפי דעת המ"א (סוף סימן תפ"טכו) אין חשש. אלא שבתשובת כנסת יחזקאל (סי' מ"א) האריך להחמירכז, על פי דעת הב"חכח, ונהוג עלמא כוותיהכט. אך לצורך זיתים של אכילת מצה ואפיקומן דמצה שמורה בשני הלילותל יש להקל, כי העיקר בזה כהמ"אלא דלא כתשובה הנ"ל ואין לי פנאי להאריך בזה.

שניאור זלמן הנ"ל


א) ראה תשובת הגרי"א בהר"ד מוויטבסק, קובץ יגדיל תורה (נ.י.) יב ע' י, שזהירות זו היא מרבותינו במעזריטש. חומרה זו נתבארה גם במחצית השקל סי' תנח ס"ק א.

ב) כמבואר בשוע"ר סי' תסג ס"ג וש"נ.

ג) ראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ (שלחן עורך): נזהרין ביותר ממצה שרוי' (ראה שו"ת אדה"ז ס"ו. וראה שע"ת סוסת"ס). ולכן המצות שעל השולחן מכוסות, שמא יפלו עליהם מים. קודם ששופכין מים, או משקין שמים מעורבים בהם, לכוס או קערה בודקין שלא יהיו בכלי פירורי מצה. למים אמצעים ואחרונים אין להעביר ידיו על שפתיו. (וכן כל ז' ימי הפסח, משא"כ אחש"פ שמהדרין לשרות). וראה אוצר מנהגי חב"ד, ניסן, ע' מג ואילך.

ד) הגהת סמ"ק סי' רכב (ע' רל).

ה) נתיב ה ח"ה (מו, ד), בשם תוס' מ, ב ד"ה רבא.

ו) ד"ה כתב הרמב"ם.

ז) ראה שוע"ר סי' תסג ס"ב, שפסק כח"י שם ס"ק ד, להתירו בדיעבד רק בהנאה ולהשהותו.

ח) ראה שוע"ר סי' תנט סכ"ה (כשהוסיפו קמח לעיסה רכה).

ט) וכ"ה בשוע"ר שם סכ"ו.

י) ס"ק ד. וכ"ה בשוע"ר שם.

יא) מ, ב ד"ה בחסיסי.

יב) פ"ה ה"ג. שהיא דעה הב' בשוע"ר סי' תסג ס"ב.

יג) שכשמפזרים קמח על עיסת המצה לפני הכנסתה לתנור, גם הסמ"ק ורבנו ירוחם יודו דלא חיישינן שמא לא נקלה יפה.

יד) או"ח סי' כו, שמסתפק אם יש לסמוך על סברא זו לחלק.

טו) להמ"א כיון שפוסק כרש"י ורמב"ם, ולהפר"ח כי בקמח שעל גבי המצה גם הסמ"ק ורבנו ירוחם יודו.

טז) בסוף הפלפול בהנהגת הוראות איסור והיתר ד"ה וכתב עוד הרב, ובקיצור בהנהגת הוראות אות ז. וראה גם קו"א סי' תמ ס"ק ו. כללי הפוסקים וההוראה סי' לז וסי' פז.

יז) ראה לעיל סי' שיח סי"ב.

יח) ראה שערי תשובה סי' תס ס"ק י בהג"ה.

יט) בשוע"ר סי' תסו ס"ט וש"נ, ובסי' תמב קו"א ס"ק טו, הכריע רבנו שאפילו אין האיסור ניכר אינו בטל.

כ) ס"ק ג. הובא בקונטרס אחרון שם. ובזה תלוי גם נידון דידן, תערובת טיפת קמח שנחמץ (במרק העיגולים) - בקמח מצה טחונה. ושמטעם זה יאסרו העגולים אפילו אם עשאם קודם הפסח. וראה שלחן המלך ח"ב ע' נח הערה 5.

כא) ראה משנת חסידים מסכת ניסן פ"ג אות ד. באר היטב רס"י תמז.

כב) ראה חבלים בנעימים או"ח סי' יח.

כג) ומנהג חב"ד שמהדרין לשרות באחרון של פסח. ראה לקוטי טעמי ומנהגים להגש"פ שם. לקו"ש כב ע' 30. שלחן המלך ח"ב ע' ס.

כד) ראה אוצר מנהגי חב"ד שם ע' מה-ו. שלחן המלך ח"ב ע' נט.

כה) ראה יגדי"ת נ. י. חוברת כ (ע' תפה).

כו) הובא בשוע"ר שם ס"ל, שסומכין (בשעת הדחק) על דעת הפוסקים שחדש בחו"ל מדרבנן (אפילו אם הוא של ישראל), ובמקומות שאינן קרובים לארץ ישראל לא גזרו כלל.

כז) בחדש של ישראל בחו"ל, ולא התיר אלא בחדש של נכרי בחו"ל.

כח) יו"ד סי' רצג, בשם הגהות מהרש"ל לטור, בשם תשובת מעיל צדק, בשם הריב"א, ומשמעות בה"ג (להתיר רק בשל נכרי בחו"ל).

כט) ראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' שנא (מנהג מדינות אלו לאסור חדש של ישראל ולהתיר חדש של נכרי).

ל) שעיקר המצוה היא בקמח של ישראל, כמבואר בשוע"ר סי' תנג סט"ז ואילך.

לא) ראה שוע"ר סי' תפט שם שהעיקר כדעות האוסרים, ובעל נפש יחמיר לעצמו. משא"כ כאן במצות של מצוה. וראה שו"ת צ"צ יו"ד סי' ריח (לח, ד). סי' רכ (לט, ג-ד). סי' שנב (נז, ד; נח, ג).