ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן כח , והנה

והנה בגמרא איכא תרי טעמי להא דאקילו רבנן משום עיגונא חדא משום דאשה דייקא ומינסבא מתוך חומר שהחמרת כו' ואידך משום דמילתא דעבידא לגלויא כו' והרא"ש לא הזכיר כאן כלל כי אם האי טעמא דאשה דייקא לחוד משום דגבי תרי יצחק לא שייך כלל כי אם האי טעמא לחוד וכן בכל תחלת עדות כמו פדחת בלא חוטם דאיכא למיחש שטועים בדמיונם ולא שייך כלל האי טעמא דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרי דהא לא משקרי במזיד אלא שטועים ומכל שכן בסימנים שבגופו ובוודאי האי טעמא דלישנא קמא דריש פרק יש בכור דלא אקילו משום עגונא אלא בסופה דווקא ולא בתחלתה משום דבסופה שייך האי טעמא דמילתא דעבידא לגלויי ולא בתחלתה והלכךא מאחר דאנן קי"ל כלישנא בתרא ולא שאני לך בין סופה לתחלתה מכלל דלא איכפת לן ולא אצטריך לן כלל האי טעמא דעבידא לגלויי אלא סגי לן בהאי טעמא לחוד דאשה דייקא והאיבעיות שבגמרא גבי עד אחד בקטטה ובמלחמה וביבמה הן איפכא אי מהני האי טעמא לחוד דעבידי לגלויי כו' או אם הוא עיקר הטעם כמ"ש התוס' דף צ"ג ע"ב אבל האי טעמא דאשה דייקא לחוד ודאי דמהני ללישנא בתרא דריש פרק יש בכור דלא מפלגינן בין תחלת עדות לסופה וכן משמע מפשט ולשון המשנה דמשיאין ע"פ בת קול דאף שהלך לו תיכף ומיד ולא נודע מקומו איו דלא מירתת בעבידא לגלויי (להאי טעמא דעבידא לגלויי לא משקרי צריך לדחוק דמיירי ששהה מעט בראש ההר ולא הלך לו מיד והלכו ולא מצאו היינו לאחר זמן מה ובהא אתי שפיר השמטת הרמב"ם למשנה זו בחיבורו משום דאזיל לשיטתיה דס"ל דעיקר הטעם משום מילתא דעבידא לגלויי כו' כמ"ש בסוף הלכות גירושין שאין העד יכול להשמט כו' והיה ההכרח לו לבאר ולחלק בין שהה בראש ההר ללא שהה ונודע דרכו שלא לכתוב מה שאינו מפורש ומבואר ולכן השמיט לגמרי שלא ליתן מכשול בלשונו להתיר בלא שהה. וכן הוא בהדיא ברמב"ם ריש פ"ז מהלכות נחלות סימן מובהק בגופו כו' שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת כו' דהיינו כלישנא קמא דריש פרק יש בכור דבעדות אשה אחמירו רבנן ולא אקילו משום עיגונא אלא בסופה דהיינו משום דעבידא לגלויי כמ"ש בסוף הלכות גירושין ולא דמי לנקב בצד אות פלונית ואפילו בהוחזקו משום דדמי לנפילה דחד כדלעיל. ומ"ש בפרק י"ג מהלכות גזילה הסימנים מובהקים סומכים עליהם כו' בכל מקום דין תורה. דין תורה דייקא אבל רבנן אחמירו באיסור כרת לבד ולאפוקי כלאי בהמה גבי פרידות. אבל מ"ש בבית יוסף וכסף משנה שהרמב"ם סמך על מה שכתב גבי והשליכו מצודה אחריו כו' צריך עיון גדול איך אפשר ללמוד ממים שאין להם סוף דרבנן אך לבאר היטב דעת הרמב"ם בזה וגם מ"ש ואפילו שומא אין כאן מקום להאריך):


א) עי' צ"צ אה"ע סי' נ"ח ס"ג וסי' ס"ג.