ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן כח , וגם

וגם ראיית ר"ן ור"ש מההוא גברא חרוכא לא קשיא מידי להרא"שא דס"ל כפרש"י דפסתא דידא דשדיא היא מאיש אחר הבא להציל וממ"נ אחד ערק ואזל לעלמא ודלמא הוא בעלה וכ"כ הרבינו ירוחם בשם הרמ"ה ועוד דהא התם טעמיה דר' חייא בר אבין דמדמי לה לעישנו עלינו את הבית כו' דקאמרה בדדמי ולא דייקא וכן הואב ברשב"א שם בהדיא:

וגם ראייתםג ממים שאין להם סוף לק"מ מהאי טעמא דהא לא אקילו משום עיגונא אלא משום דאשה דייקא ומינסבא ומים כמלחמה דמי דאמרה בדדמי ולא דייקא כדאיתא בגמרא וכן כתב בפסקי מהרא"י סי' קל"ט דמהאי טעמא דוקא אחמירו במים שאין להם סוף אע"ג דמיעוט נמלטים לא שכיח כמ"ש הרא"ש והמרדכי ריש פרק ט"ו בשם ר"ת דמשום הכי לא מפקינן בדיעבד אכןד בפרק החולץ כתב הרא"ש איפכא דמשום הכי אסרו לכתחלה משום דהוי מיעוטא דשכיחא והוא מהתוס' שם בשם ר"י וא"כ אדרבה מכאן יש להוכיח איפכא ממ"ש ר"ן ור"ש הנ"ל דאף שהוא מיעוטא דשכיח שרי בדיעבד והא דלא הקילו לכתחלה משום עיגונא היינו טעמא משום דלא דייקא כמ"ש מהרא"י (והא דבמלחמה אחמירו אף דיעבד משום דלא דייקא שאני הכא במים שאין להם סוף דהטביעה היא ודאית ע"פ עד אחד או אפילו על פיה בתר דאקילו רבנן להאמינה משום עיגונא משום דבטביעה לא שייך לומר דאמרה בדדמי שנטבע אע"פ שלא נפל כלל מן הספינה אלא בנפל לים אמרה בדדמי דמסתמא שוב לא עלה והלכך אזלינן בתר רובא דאין נמלטין בדיעבד משא"כ במלחמה. ואפילו לפי מ"ש לעיל לפי דעת רמב"ן ורשב"א דמחו ליה בגירא במקום שעושה טרפה בבהמה מ"מ אינו דבר ברור בודאי דראתה בעיניה ממש דמחו ליה במקום שעושה טרפה ודאי אלא דרך את"ל קאמר רבא התם דאף את"ל דחזיא דמחו ליה בגירא במקום שעושה טרפה אכתי איכא לספוקי נמי דאיכא דעביד סמתרי אבל באמת יש להסתפק עדיין ג"כ דלא חזיא ממש דמחו ליה במקום שעושה טרפה ודאי ותדע שהרי הרמב"ם לא העתיק רק טעמא קמא לחוד ס"ד בכל הני דאיקטול כו' והיינו משום דס"ל דרבא קאמר רק בדרך את"ל לחוד ולרווחא דמילתא לאשמועינן דאיכא נמי עוד ספק דסמתרי דהוא מיעוטא דשכיח חיישינן ליה נמי מאחר דאמרה בדדמי דסברה שמת. ואף דהרמב"ם ס"ל דעיקר הטעם משום מילתא דעבידא לגלויי אפ"ה לא סמכינן על האי טעמא לחוד היכא דאמרה בדדמי ולא דייקא כמ"ש המגיד משנה) ותדע עוד דהא בסוגיא דיבמות וב"מ מבואר להדיא דאי סימנים דאורייתא מדמינן סימנים בגופו ובכליו בעדות אשה לסימנים דאבדה ממש ולא ממעט אלא סימן דארוך וגוץ בגופו ובכליו משום דחיישינן לשאלה א"נ בחיוורי וסומקי דוקא אבל סימן דמדת אורך ורוחב בצמצום בכהאי גוונא דהוי סימנים דאורייתא באבדה הוא הדין נמי בעדות אשה אם תימצי לומר סימנים דאורייתא וכן כתב הרא"ש בהדיא בפ"[ב] דב"מ אפילו גבי סימן דאורך גופו וכל שכן גבי כליו ואע"ג דשכיחא מילתא ודאי דאתרמו עוד מקצת טליתות בעולם שהן ארוכות ממש כטלית זו בצמצום וכן עוד קצת אנשים מצומצמים בארכם כזה ממש אפ"ה הוי סימן כדמוכח בגמרא בהדיא דדוקא ממניינא ומתקלא דשוין לא הוי סימן כו' וכמ"ש הרא"ש בפ"ה דב"מ דבמציאה הקילו בסימן כל דהו והוא הדין נמי בעדות אשה כדלעיל ומ"ש ממים שאין להם סוף דאחמירו רבנן לכתחלה ואפילו בדיעבד לא התירו אלא משום דהוא מיעוטא דלא שכיח לפירוש ר"ת ואף לפירוש ר"י על כל פנים לכתחלה אסרו משום דמיעוט דנמלטים שכיח וה"נ שכיח בעולם דאתרמי אורך טלית כטלית ואיש כאיש וכמו מדות דשומשמי ואפשר נמי דשכיח טפי ממיעוט דנמלטים דודאי אין כוונת ר"י לומר דשכיח טובא שזהו נגד החוש שאינו מצוי כל כך אלא דשכיח קצת ומכ"ש דודאי שכיח טפי מסמתרי ממש (למקום שעושה טרפה לפי דעת ר"נ ור"ש) דלא שכיח כלל אלא ודאי דמשום דאשה דייקא אקילו משום עיגונא כמו במציאה אפילו בסימן כל דהוא כמ"ש הרא"ש אבל במים שאין להם סוף דמי למלחמה ולא דייקא ומכל שכן גבי סמתרי דמיירי במלחמה ממש משום הכי חיישינן אפילו למיעוטא כדלעיל:


א) הובא בצ"צ אה"ע סי' מ"ט סי"ד ועי' סי' נ"ה ס"ג וסוף סי' נ"ו ופס"ד ח"ג דף מ"ג ע"ב.

ב) עי' צ"צ אה"ע סי' פ' ס"א.

ג) עי' צ"צ אה"ע סי' מ"ט ס"ז.

ד) עי' צ"צ אה"ע סי' ס"ח ס"ז.