ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן ל

ה' ישפות שלום וחיים טובים לאו"נ בד"ז הרב הגדול המפורסם מוהר"ר ישראל נ"י ולגיסו הרב המופלג מו' יעקב נ"י מו"צ דק' וויטעפסק יצ"ו:

אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו באתי מן המודיעים איך בהיות פה מוכ"ז שילהי קיץ העבר שאול שאל האיש מאתי על אודות אשתו אשר יצא עליה קול ענות חלושה איך שהודית לפני איזה בני אדם בעירה שזינתה תחת בעלה. ובעלה חקרה ודרשה היטב וכחשה לו ואמרה שלא היתה שום מעשה ממש בעולם רק איזה קירוב והוא סומך ומאמין לדבריה שדברה לו בלבד ולא לדברי שאר בני אדם. התרתי לו אז בפשיטות לפי משנה אחרונה דסוף נדרים דא"ל דדוקא באומרת לבעלה דינא הכי דזה אינו כמבואר מלשון הטור וש"ע סי' קט"ו שלא הזכירו כלל בעלה וכן הוא בהדיא בבית שמואל שם סק"ל בפני כמה עדים כו' (וכן משמע בהרא"ש סוף פ"ב דיבמות) וכן הוא בהדיא בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב ובשאר תשובות ראשונים ואחרונים ופשוט הוא. ומבואר שם במהרא"י דרגלים לדבר היינו שיש רגלים לדבר בלא"ה פירוש בלי אמירתה אבל לא מחמת שנראה מהדברים שאמרה אמת כו' והיינו שיש רגלים לדבר ע"י עידי כיעור כי הני עובדי דשילהי נדרים שמשם הוציא מהרא"י חידוש דין זה לפי דעת התוס' בכתובות דף ס"ג ע"ב ד"ה אבל כו' ומכוער הדבר כו'. והנה דרשתי וחקרתי מבני עירה שהיו אז במחנינו ולא נשמע עליה שום כיעור בעולם וציויתים לחקור שם עוד כל מה שאפשר ואין קול ואין עונה רק הקול הראשון לבד מה שהודית כנ"ל. והנה מבואר שם במהרא"י דאף דקצווחה ואמרה שאוהבת את בעלה אפילו הכי אומרים שעיניה נתנה באחרא ובתשובות נודע ביהודה כתב דאף אם אין סברא לומר שעיניה נתנה באחר אפילו הכי לא מהימנא לפי מ"ש הר"ן סוף נדרים דמדאורייתא לא מהימנא כו' יע"ש סי' ע'. עוד זאת מבואר במהרא"י שם דאף שהודית לפני גברא דמהימן ליה כבי תרי ולבו סומך עליו אפילו הכי שריא יע"ש הטעם באריכות (ולע"ד זו היא כוונת רמ"א הודית לפני אחד כו' והמרשים טעה וציין מהרי"ק במקום מהרא"י ונסתלקה בזה השגת הבית שמואל ס"ק ל' מנ"ל הא כו' ותירוצו אינו מובן דסוף סוף הא בהדיא כתב רמ"א אף שמאמין הבעל לעד כו') ומשום הכי גם בנידון דידן לא חששתי אולי הודית לפני גברא דמהימן והתרתי בפשיטות. והנה עתה הפעם חזר הבעל ובא אלי ועומד בדיבורו שאינו מאמין רק לדברי אשתו [ש]דברה אליו דוקא והציע לפני איך שקמו עליו עוררין והפרישוהו מאשתו והנה הוא גר בכפר השייך למחניכם הטהור ולזאת אמרתי עם הספר כי עליכם המצוה הזאת לקרב את המרוחקים בזרוע ועמכם המדע והחכמה ואם ייטיבו דברי בעיניהם יתנו עידיהם ויצדקו לבא ג"כ על החתום בכח היתרא דעדיף.

והיה זה שלום מאדון השלום כנפשם הטהור ונפש אוהב נפשם ד"ש מלונ"ח

שניאור זלמן בא"א מו' ברוך זלה"ה


א) עי' צ"צ אה"ע סי' מ' ס"ד.