ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן ז

[תשובת שאלה נידון סכינים מלוטשיםא]

ותוכן הענין בקצרהב, יען כי הנה רוב השוחטים בסכינים שאינן מלוטשים המומחים משחיזין הסכין להיות חדה הרבה ואזי אינה חלקה כל כך. וטעמם ונימוקם עמם שאם תהא חלקה לא תהא חדה כל כך כנראה בחוש (וכמשמעות לשון הרמב"םג ושו"עד סעיף ז'), ואזי קרוב לבוא לידי דרסהה אם לא יוליך ויביא הרבה מאד, כמשמעות לשון הגמראו ושו"ע שם אפילו כל היום כולו כו'. ואף שכל היום כולו היא גוזמא, מכל מקום משמע ודאי שצריך להוליך ולהביא הרבה מאד להנצל מחשש דרסהז, ואזי אפשר לבא לידי שהייה בבהמה כמ"ש רמ"אח. לכך בחרו המומחים לעצמן דרך ישרה יותר להשחיזה ולהעמידה חדה ולא חלקה, ואף שהיא קרובה להיות כסאסאה, הרי אמרו בגמראט מאן יהיב לן מבשריה כו'. ואף גם לפי משמעות לשון הרמב"םי ושו"ע שכל שאינה חלקה דמיא לסאסאה (דאם תימצי לומר דמשכחת לה סכין שאינה חלקה ואפילו הכי לא דמיא לסאסאה, אם כן למה לא הזכירו כלל והרי אינה חלקה, מאחר דלא תליא בהכי כלל, והוה ליה למימר בקצרה שהושחזה והרי מגעתה כמגע כו'), ואנו אין בקיאים כו' כמ"ש רמ"איא, היינו לכתחלה לחומרא בעלמאיב. והיינו טעמא, דחסרון בקיאות אינו כדאי לעשות ספק פגימה לאסור בדיעבד משום חזקת איסור דבהמה בחייהיג, משום דהשו"עיד והרבה מהאחרונים פסקו כהרשב"אטו וסיעתו [בדעת הרי"ףטז] דאין פגימה פוסלת אלא כשאוגרת לתוכה שום דבר דוקא, ואפילו כחוט השערה, ולזאת רחוק הדבר מאד לחוש מחמת חסרון בקיאות לפגימה גדולה כזו, ומשום הכי אינה אלא חומרא בעלמא לכתחילהיז.

אמנם פשט לשון בה"ג והרי"ףיח לא משמע הכי, וכמ"ש בפרי תואריט, אלא כמשמעות לשון הרא"שכ בדעת הרי"ף, דכל פגימה שהוא מרגיש בצפורן מקרי חגירת צפורן, וכמ"ש הרא"הכא דחגירה היא מלשון ויחגרו ממסגרותםכב שהוא לשון דלוגכג, ולא לשון חגורה כפירוש הרשב"א. וכן דעת רש"ל בים של שלמהכד, שהשמיט בהעתקתו לשון הרשב"א דעל כל פנים בעינן שתהא אוגרת שום דבר. ואפשר וקרוב לומר שכן דעת הט"זכה, שהעתיק לשון רש"ל, וכמ"ש בפרי מגדיםכו, עיין שם דסבירא ליה כפירוש הפרי תואר בהרא"ש ורמב"ם. ודמיא לסאסאה לפי דעת הפרי תואר היינו שאינו מרגיש שום פגימה אפילו כל דהוא אלא שאינה חלקה מחמת חידודה ביותר, וכמ"ש הרמב"םכז, וכגירסת הרי"ףכח והרא"ש סכינא חריפא דדמיא כו', ולא כמ"ש הרשב"א וסיעתו שהיא פגימה קטנה ביותר שאינה אוגרת שום דבר לתוכה. והלכך לפי דעת הפרי תוארכט והפרי מגדים בדעת בה"ג ורי"ף ורמב"ם ורא"ש, אם תימצי לומר שאין אנו בקיאים בדמיא לסאסאה כמ"ש רמ"אל, יש לחוש לספק איסור דאורייתא מחמת חסרון בקיאות (ורמ"א קאי בשטת הב"י בשו"עלא), וצריך להיות הסכין חלקה לגמרי. וזהו דבר הקשה להיות חלקה וגם חדה להנצל מספק שהייה בבהמה, אם לא בסכין מלוטשת. ואף גם שימצאו שוחטים אומנים שיוכלו להשחיז אף סכין שאינה מלוטשת להיות חדה וחלקה, אך לאו כולא עלמא גמירי אומנות זו. וגם כדי להשחיז כן הסכין נצרך שהות מרובה, ואין כל העתים שוות להשוחט, מה שאין כן במלוטשים קל הדבר להאומנים בלי שהות מרובה כלל.

וממוצא דבר נשמע כי חלילה לנו להוציא דבה על מדינות המקילין בזה וסומכין על הפוסקים המקילין בשיעור פגימה, וגם חלילה לכם להקפיד על מדינות המחמירין וחוששים לדעת פוסקים המחמירים בשיעור פגימהלב. וכהאי גוונא מצינו כמה הלכות שנחלקו בהן הפוסקים ראשונים או אחרונים ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו חדשלג ותפלת ערבית בזמנהלד וכהאי גוונא טובאלה:


א) נדפסה לראשונה בשוע"ר דפו"ר (בסוף סי' יח), והוגהה ע"פ האגרת המקורית (תחלת וסיום בכתי"ק), שנדפסה בשלימותה באג"ק אדה"ז ע' קמג ואילך.

ב) מה שהנהיגו השו"בים במעזריטש וקהלות רבות, לשחוט בסכינים מלוטשים דוקא, שלוטש ונעשה צר לצד חודו לפני השחזת הסכין, וקל יותר לחדדו ולהחליקו. ראה שארית יהודה שער המילואים סי' לט. יגדיל תורה (נ.י.) יט ע' תו.

ג) פ"א הי"ז (פיה חלק ואינה חדה).

ד) סי' יח.

ה) שמ"ח סי' כג ס"ט.

ו) חולין לב, א.

ז) ראה שוע"ר סי' כד ס"ק א-ב (שבהולכה והובאה אין זה דרסה).

ח) סי' יח ס"ז. ונתבארו בשוע"ר סי' כג ס"ק יד האופנים שיש לחשוש לזה..

ט) חולין יז, ב.

י) הל' שחיטה פ"א הי"ח (סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה אלא מגעה כמגע כו').

יא) סי' יח ס"ו.

יב) כמבואר בשוע"ר שם ס"ק ח.

יג) חולין ט, א.

יד) סי' יח ס"ב.

טו) תורת הבית הארוך בית א שער ב (יג, א).

טז) שהשמיט מימרא דרב חסדא (יז, סע"ב) שפגימת סכין כחגירת צפורן (ונתבאר בשוע"ר סי' יח קו"א ס"ק ג).

יז) עי' צ"צ פס"ד דף מ"א ע"ד.

יח) שהשמיטו שניהם מימרא דרב חסדא הנ"ל.

יט) סי' יח ס"ק ג.

כ) חולין פ"א סי' כד. ונתבאר בשוע"ר סי' יח קו"א ס"ק ג (ד"ה אבל הרא"ש, וש"נ), פירוש הטור וסיעתו בדברי הרא"ש בדעת הרי"ף, שלא נפסל אלא בחגירת צפורן. וכאן מבאר כפירוש הפרי תואר, שפוסל אף פחות מפגימת חוט השערה.

כא) בדק הבית (יג, א).

כב) שמואל ב כב, מו.

כג) ראה ערוך ערך חגר. שו"ת צ"צ סי' טז אות ד.

כד) חולין פ"א סי' לח.

כה) סי' יח ס"ק ב.

כו) מש"ז סוף ס"ק ב.

כז) הל' שחיטה פ"א הי"ח (חדה שהושחזה והרי אינה חלקה).

כח) (ה, א).

כט) ראה שו"ת צ"צ סי' ט"ז אות ו.

ל) סי' יח ס"ו.

לא) ס"ב, כרשב"א דלעיל, ולכן לא אסר הרמ"א בס"ו אלא לכתחלה.

לב) ראה שו"ת צ"צ יו"ד סוס"י טז. פס"ד צ"צ מב, א.

לג) ראה שוע"ר או"ח סי' תפט ס"ל. לעיל שו"ת סוס"י ו. לקמן סי' כ.

לד) ראה שו"ע או"ח סי' רלג ס"א. דברי חמודות ברכות פ"ד סוף ס"ק טו (ומקרוב נתחדש).

לה) דאין חוששין להוצאת לעז על הראשונים. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קסט.