ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן לה

עוד מענין הנ"ל

אחרי שובי נחמתי דאפילו נשארה ידו פשוטה עד שלקחה האשה הגט מידו כמו שהיתה פשוטה תחלה ממש ולא שינתה מקומה כלל אין להקל לפע"ד משום דכתיב ונתן ולא שתקח מעצמה כמ"ש הרמב"ם פ"א ובנידון דידן הרי לקחה מעצמה שלא מחמת אמירת הבעל ואפילו לפי דעת ר"י שברא"ש ושאר פוסקים דכשהבעל התחיל הנתינה אף שהאשה גמרה מקרי ונתן היינו טעמא משום שהתחלת נתינת הבעל היא הגורמת המביאה לידי גמר נתינה ע"י האשה כגון בדעקם לה חרציה דמשם הוא ראיית ר"י כמבואר בספר התרומה וסמ"ג ורשב"א ור"ן הובא בית יוסף גילה דעתו ורצונו שתקח הגט ולכך היא לוקחתו משום הכי נקראת לקיחה זו על שמו למיקרי ונתן הואיל והוא התחיל ליתן ומחמת התחלה זו נגמרה הנתינה בידי האשה וכל שכן גבי קפצה ידה אחר שנתן הבעל לידה דלולי שנתן לידה לא היתה יכולה לעשות כלום וגם עכשיו קפצה ידה מרצונו כמ"ש הרשב"א והר"ן הובא בית יוסף משום הכי נקרא הכל על שמו ואף דמ"ש רשב"א ור"ן שקפצה מרצונו אין הפירוש שצוה לה לקפוץ שהרי כתבו תחלה בשם ר"ת דכעין גזילה היא אלא ודאי שקפצה מעצמה ואעפ"כ סבירא ליה לר"י כמ"ש הריטב"א בשמו פ"ק דב"מ דף ז' הובא בשיטה מקובצת שם כיון שברצון הבעל הגיע הגט לידה והיא קפצה ידה מתוך כך כאילו תפסה מרצונו דמי עכ"ל (ובימי הב"ח ובית שמואל לא יצאו לאורה עדיין ולכן השיגו על הרמ"א בדרכי משה בחנם) מ"מ מחמת הבעל באה קפיצה זו כמ"ש קפצה ידה מתוך כך כלומר שהיא סברה שזהו רצונו לגמור הנתינה שהתחיל הוא משום הכי נקראת על שמו מאחר שהיא עושה לדעתו לגמור התחלתו ועוד שלולי שנתן בידה לא היתה עושה כלום. אבל בנידון דידן איך אפשר למקרי ונתן הוא מה שהיא לקחה מעצמו להצניעו ואין שום שייכות ללקיחה זו עם התחלת נתינתו כשפשט ידו ליתן לשם גירושין ולא באה מחמתה ובסיבתה כלל וכלל אפילו ע"י גרמא בעלמא ולא ע"י גורם דגורם וגם לא היה בדעת האשה כלל כשלקחה להצניעו שהיא לוקחתו מחמת שהבעל התחיל ליתן אלא רק מדעת עצמה לבד פשיטא דמקרי לקחה מעצמה ממש ולא מקרי ונתן כלל אף אם הבעל הרגיש כשלקחה ואפילו אם פתח ידו כמ"ש הרשב"א הובא בית יוסף בלי שום חולק ואשה זו מן השמים ירחמו עליה: