ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן לו

שאלה

הובא לכאן מחננו ק"ק דובראווני גט אשה ע"י שליח ממסטיסלאו והגט הוא כלו קמשונים כסו פניו חרולים אותיותיו דבוקים ויש מהן שנשתנו צורתן ונראין הדברים שבעת שנמסר להשליח היה הגט כהוגן ובהכשר יצא מאת הבד"צ דשם אך מחמת שלא נזהרו לכורכו יפה נטשטש ונתפשטו האותיות מכח לחות הדיו שקורין גיפלאסין עד שנראין דבוקין והוא במקום עגון כי הבעל הוא מהנוסעים לאדעס ובקושי השיגו אצלו והיה אפשר למצוא צד היתר מחמת שהקלקולים הם בטופס הגט ולא גרע מחסר תיבה אחת כמובא בש"ע סימן קכ"ו סעיף מ"ט ומה גם שאין חשש לתקן האותיות הצריכים תיקון כאשר הובא בסי' קכ"ה סעיף ט"ז ובתשובת משאת בנימין סי' כ"ב וסי' נ"ב אעפ"כ לא מלא לבנו להתירו מחמת כמה ריעותות הנמצאים בתורף הגט כאשר עיני מכ"ת תחזינה מישרים ואנחנו שולחים הגט עם ההרשאה ובצירוף לזה שלא נכתבה ההרשאה כהוגן שחסר כמה וכמה תיבות ואולי יש לחוש על מסדרי הגט כאשר הובא בש"ע סי' קמ"א סעיף למ"ד בהג"ה. לזאת אנחנו מחלים פני קדשו למחול לעיין היטב ולהשיבנו דעתו הנכונה בזה כדת מה לעשות ולתשובתו הרמה אנחנו מצפים:

תשובה

ענוותם תרבני להיות נמנה לדבר מצוה רבה משום חשש עיגון כמבואר במכתבם וטעמם ונמוקם עמם ולע"דא אף גם רמ"א בהג"ה לא מיירי אלא כשיש שעת הדחק לכתוב גט אחר אם לא בהוצאה מרובה כגון שהסופר והעדים נחוצים לדרכם ומהעיכוב יגיע להם הפסד מרובה וכהאי גוונא שאי אפשר לכתוב אחר אלאב בדוחק והפסד מרובה אזי יש לתקן כו' שכן הוא משמעות הלשון שע"י הדחק עכ"פ אפשר לכתוב גט אחר אבל כשאי אפשר כלל לכתוב גט אחר היינו מקום עיגון שהתיר רמ"א בהדיא בדרכי משה יעו"ש וכן פסק הלבוש ואתי שפיר דלק"מ מה שהקשה הבית שמואל מסעיף ט"ז בהג"ה וע"ז סמך רמ"א ולא הוצרך להזכיר זה בסעיף ו' ומה גם שכל הדיבוקים הם בטופס אךג אעפ"כ כל מה דאפשר לתקן ע"י גרירה בין הדביקות נכון לתקן ולא משום מראית העין לבד כמ"ש הבית שמואל אלא כמ"ש בתשובת הרא"ש כלל מ"ה [סי' ט"ו] ורמזה בדרכי משה (סי' ט"ו) לענין הארכת הווין דבמקום עיגון יאריכו הב"ד הווין כי מסתמא הבעל צוה לכתוב גט כתיקון חז"ל ואם לא כתבו הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ושליחותיה דבעל קעבדי וכו' והובאה בטור סוף סי' קכ"וד ותמיהת הריב"ש הובאה בית יוסף שם לק"מ בנידון דידן עכ"פ לשיטת הרא"ש ותוס' ורמב"ן דס"ל דלא בעינן שליחות ממש לכתיבה יעו"ש בסוף פ"ב דגיטין רק משום דלא חשיב לשמהה ובגרירת הדביקות שבין האותיות לא שייך האי טעמא שאחר שכל האות נכתבה כבר לשמו ולשמה ואילו היתה מיתתקנת מאיליה כשר ואפשר דגם בהארכת הווין יש לומר כן שדינם כטופס דלא בעי לשמה מדינא. ברם כגון דא צריך לאודועי פליאה נשגבה לא אוכל לה ויגעתי אתמול כל היום ולא מצאתי היתר ברור מדוע לא נכתב בגט דמתקריא אמטשיסלאוו כמו שנקראת בפי כל וגם בשטרות ואגרות בלשון ישראל רק בספרי הנכרים ואפשר גם בשטרותיהם כתוב כמ"ש בגט ושם העברי עיקר אף בשמות העיירות כמ"ש בתשובת מהרי"ק סי' ק"ו דמאחר שניתקן דלא ליתי למטעי כו' יש לנו לכתוב בשם המתפרסם יותר בין העברים דפירסום הנכרים לא מעלה כו' ויש להאריך ולהרחיב הדיבור הרבה מזה דלא דמי לקיצור השם וכו' אלא ששמתי מחסום לפי שלא להוציא לעז ח"ו וכו' ואם יוכשר בעיני הרב המ"ץ למחול ולשלוח מכתבו לשם ולגדולי הוראה שבמדינה אפשר שיתוקן הדבר על להבא.

וה' ישים שלום כ"ד א"נ ד"ש

שניאור זלמן באמ"ו מוהר"ר ברוך זללה"ה


א) רכ"ד ע"ז ג'.

ב) קצ"ב נ"ב ד'.

ג) קס"ו ס"ז ד' קס"ה כ"ז א'.

ד) קס"ד כ"ב ד'.

ה) קס"ה כ"ו א'.