ספריית חב"ד ליובאוויטש

סימן מ

אודותא האשה הנקראת בפי כל שרה לאה וכשגגה יצאה מלפני מעלתו לכתוב בגט שרה דמתקריא לאה שגיאות מי יבין כתיב ואין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ וכו'. מ"ש מעלתו שכן דעת כל הראשונים כו' אין זכרון לראשונים בזה אלא מ"ש בבית יוסף דלא פליגי מהרי"ק ומוהר"ר ישראל דמהרי"ק מיירי כשנקרא במקום הכתיבה בשם אחד ובמקום הנתינה בשם אחרב ומוהר"ר ישראל מיירי כשנקרא בשני השמות במקום אחד. והבין רום מעלתו דהיינו שנקרא בשניהם יחד ראובן שמעון וזהו מקור הגהת רמ"א לפי דעת רום מעלתו ושגגה היא כיג מ"ש הבית יוסף שנקרא בשני שמות יחד ר"ל שמקצתד בני אדם קורין אותו בשם זה ומקצת בני אדם בעיר זו קורין אותו בשם אחר. אבל כשנקרא בשניהם יחד אי אפשר לומר דלא פליג מהרי"ק דאדרבה בכהאי גוונא מבואר בהדיא במהרי"ק דכותבים בגט שתי השמות ביחד ולא בדיעבד דוקא כמ"ש מוהר"ר ישראל וכן כתב ג"כ רמ"א בדרכי משה אות י"ט בשם סדר גיטין אם נתנו לו שתי שמות במילתו יש לכתוב בלא מתקרי וכן כתבה בסדר גיטין שלנו ממהר"ם ר"י מקראקא סי' י"ט וכן כתב בנחלת שבעה אות י"ב וכ"כ בספר גט פשוט ס"ק ס"ג ובספר בית מאיר סעיף י"ד ומ"ש רמ"א בהג"ה סי"ד להכשירו בדיעבד דוקא פירש בספר גט פשוט שם דמיירי במי שנשתנה שמו מחמת חולי וכהאי גוונא ומתחלה היה נקרא בשם אחד לבד ביום מילתו וכן כתב בדרכי משה מקור הגה"ה זו וכ"מ מלשון הט"ז סוף סי' זה שפירש כן כוונת רמ"א בהגה"ה זו דמיירי בנשתנה שמו וחלק בזה על הלבוש שחילק בזה בין שינוי ע"י חולי לשינוי אחר והט"ז ס"ל דבכל שינוי שם יש לכתוב דמתקרי לכתחלה ובדיעבד כשר אם כתב שניהם יחד כהגהת רמ"א זו ע"ש בט"ז. ומ"ש הבית שמואל דלשון הרמ"א אינו מדוקדק היינו משום דסתם רמ"א לשונו ולא פירש דהיינו דוקא בנשתנה שמו אחר מילתו אךז באמת לק"מ כלל וכלל לפי מ"ש בסדר גיטין שלנו סוף סימן הנ"לח דאף שנקרא בפי כל בשתי השמות יחד אם עולה לספר תורה באחד מהם לבד צריך לכתוב דמתקרי. ורמ"א בהג"ה זו כתב או שעולה כן לספר תורה מכלל דברישא מיירי שאינו עולה כן לספר תורה אלא דאפשר דלא שכיחא מילתא כלל שיהיה נקרא בשני שמות יחד במילתו וגם נקרא כן בשניהם יחד בפי כל בעירו ולספר תורה עולה בשם אחד בלבד. אלא אם אחר מילתו נתחדש בו שינוי להקרא בפי כל בעירו בב' שמות אזי שכיחא מילתא לעלות לספר תורה בשם הראשון שבמילתו לבדו אם לא נשתנה ע"י חולי אלא ע"י צחוק וכהאי גוונא כמ"ש בתשובת רמ"א או בשם השני לבדו אם נשתנה ע"י חולי שהשני הוא עיקר כמ"ש בסעיף י"ח ואתי שפיר מ"ש בדרכי משה מקור הגה"ה זו עם סתימת לשון רמ"א בהג"ה זו משום דנקט בקצרה עיקרא דדינא שכשנקרא בשניהם יחד בפי כל אף שאינו עולה כן לספר תורה מאיזה טעם שיהיה אפ"ה כשר בשניהם יחד בגט בדיעבד. אבל אם נקרא בשניהם יחד וגם עולה כן לספר תורה מודה רמ"א דצריך לכתוב שניהם יחד בלא דמתקרי ואפילו בדיעבדט פסול אם כתב דמתקרי על השני שזהו שינוי גמור וכדעת הבית שמואל. ומ"ש מעלתו שאינו מבואר בבית שמואל לפסול בדיעבד הרי בסיום דבריו גבי משה ליב כתב בהדיא די"ל דפסול בדיעבד. ומ"שי לשון די"ל היינו משום דאינו נקרא בפי כל יהודה רק שעולה לספר תורה משום הכי אפשר לצדד להכשיריא בדיעבד אם כתב משה דמתקרי יהודה אבל בנקרא בפי כל כמו שעולה לספר תורה פשיטא דפסול וכן פסק בהדיא בספר גט פשוט ובספר בית מאיר בפשיטות לפסול בכהאי גוונא בדיעבד והוא הדין והוא הטעם באשה שאינה עולה לספר תורה כלל אין צד ומקום להכשיר כלל וכלליב ואי לזאת החיוב מוטל על אלופי הקהל לצוות על הבעל שלא ישא אחרת עד שישלח גט כשר לאשתו לקרימנצוק בבל ישונה ובל יאוחר.

כ"ד המודיע נאמנה:


א) רכ"ז ע"ט א' וב', מ"ג נ"ה ג'.

ב) קס"ד כ"ג א'.

ג) עי' צ"צ פס"ד ח"ב דף ו' ע"ד.

ד) קפ"ט מ"ח א' קפ"ז מ"ד ג'.

ה) ק"פ מ' ד.

ו) ר"ג ס"ח א' רי"ג ע"ב ד'.

ז) קצ"ז נ"ט ד', ר"ג ס"ו ג'.

ח) קצ"ח ס"א ב'. רס"ג ד'. ר"ב ס"ו ג'.

ט) רכ"ז ע"ט ג'. ק"פ מ' ד'.

י) קפ"ט מ"ח א'.

יא) קפ"ד מ"ב ג'.

יב) רמ"ח צ"ד ד'.