לד

וההיא נשמה אתקשרת באוא"ס, והוא ענין בינה שבה מאיר התגלות עתיק, וכמ"ש בת"א ע"פ לך לך בענין הוא דא עתיקא ולכן היא המאירה בג"ע העליון, ובאגה"ק סי' כ"ט בד"ה אשת חיל עט"ב פי' בצרור החיים היינו בבחי' כתר וצחצחות כו' וכדי להיות הנשמה עולה כ"כ למעלה זהו ע"י המצות, והיינו כמ"ש בד"ה לבאר ענין שבת שבתון ובד"ה כי ביום הזה יכפר בפי' הפסוק אני כברוש רענן, וז"ל פי' ברוש הוא מין ארז שעדיין לא הזקין והוא רך ורענן כשהוא בלחותו שאז יכולין לכופפו למטה, ובשביל שהוא גבוה באילנות וכשמניחים עליו איזה דבר כשנכפף למטה הנה כשחוזר לאיתנו מגביה את הדבר ההוא למקום גבוה מאד, וכך הוא עד"מ בחי' אני כברוש רענן כי יש בחי' אנכי ובחי' אני, אנכי מי שאנכי היינו בחי' עלמא דאתכסיא (היינו בינה או כתר, והכל א' כי התגלות עתיק בבינה), ובחי' אני הוא בחי' תומ"צ למטה (היינו שנתלבשו בבחי' מל') כשמתלבשים בענינים גשמיי' ומגבילים הענינים לתת שיעור וקצבה לעניני המצות הגשמי' כמו מי רביעית נוטלין לידים כו', והוא כמשל הברוש רענן כשנכפף למטה וחוזר למעלה למקורא עילאה דכולא עכ"ל. נמצא בחי' אני שהוא בחי' מל' היא המגביה ומעלה את האדם כברוש רענן, וי"ל ע"ד בחי' אני ראשון ואני אחרון ובחי' מל' נק' אני אחרון והוא מגביה לבחי' אני ראשון והיינו מל' דא"ס כתר עליון דאיהו כתר מל', וזהו ג"כ ענין צרור החיים שהוא כצרור אבן במרגמה כמו שהצרור זורק את האבן כו', וכמ"ש ג"כ סד"ה ועתה יגדל נא כח אד' כמשל הכח שביד האדם לזרוק האבן שהוא דומם וטבעו ליפול למטה, עכ"ז ע"י כח הזורק נושא אותו באויר כו', כך הוא כח אוא"ס ב"ה הנמשך מלמעלה למטה, והוא המלביש ומקיף את הנשמה להיות צרורה בצרור החיים את ה' ממש, וכמ"ש וכבוד ה' יאספך שהוא הכח הממשיך מלמטה למעלה כמו הכח הממשיך את האבן למעלה באויר שכח ההוא מקיפו מכל צד שאינו מניחו ליפול כו'. ומבואר זה שם בענין שנק' כח זה כח אד' כי אד' הוא מל' ששם המצות ושרשן מגלגלתא מל' דא"ס כו', והיינו ע"י קבלת עול מצות למעלה מן השכל המושג, ולכן נק' המל' צרור החיים כמ"ש בפרד"ס ערך צרור, והוא המגביה את אבן ישראל למקור החיים ע"י כח אד' וכו' ולכן הוא נק' זרקא וכמ"ש בזח"א פ' בראשית דף כ"ד ע"א זרקא ודאי וכו' כמו ההיא אבנא דקירטא דאזדריקת לאתר ידיעא כו' ע"ד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, ובמק"מ ולעתים ידועים שעולה עד למעלה ונזרקת עד א"א שנק' א"ס אז נקראת זרקא, אלא דשם פי' כן על התפלה שהוא עליית המל' כו'. ועמ"ש מענין זרקא בד"ה שבת שבתון שזהו ענין הולך סגולתא שהוא המל' הנק' זרקא הוא מוליך את ישראל הנק' סגולה להתעלות למעלה מעלה, ועמ"ש בת"א פ' מקץ סד"ה המגביהי לשבת. וכ"ז אתי שפיר שענין