קו,ב

גדול כו'. וכשכנס"י מעוררים למטה שיתגלה הוי' למטה בזאת גורמים קירוב זמן בחי' הלידה וההתגלות והיינו מה שיהי' לע"ל בגילוי גדול במשיח דכתיב ביה אני היום ילדתיך שהוא גילוי אלקות העצמות דהוי' סוכ"ע הוא ע"י הקריאה וההתעוררות כל ימי העוה"ז לזה ע"י מעשה המצות ובכל הברכות שאומרים ברוך אתה הוי' כו' אמנם קריאה והתעוררות זו שאומרים בזמן הזה אינו אלא בבחי' עיבור בכנס"י שהרי כשאומרים ברוך אתה כו'. אינו מתגלה עדיין כ"א בצמצום גדול ליחידי סגולה בשעת הכושר לפרקים רחוקים כו'. רק שצועקים ומבקשים שיהי' הגילוי והלידה כו'. וזהו כן היינו מפניך הוי'. פניך הוי' הוא בחי' הוי' כמו שהוא בבחי' פנימיות האצי' שהוא סוכ"ע העצמי כו'. דקמי' כלא חשיב כו' ואין שינוי כלל כו' וכחשיכה כאורה שוין כו'. (וזהו ע"י שויתי הוי' לנגדי פי' שיתבונן שבאמת הוא הארת הוי' באלקים ואד' למטה כמו שהוא למעלה בעצמותו בגילוי אלא שלהיות גילוי זה לאדם זהו בחי' הלידה הנ"ל לע"ל דוקא. זהו שאמר היינו מפניך הוי' שנהיה כאן למטה מפניך ה' כאשר היינו במחשבה תחלה כו'. אבל בימי העוה"ז לא היינו מפניך הוי' וזהו העבודה בכל משך זמן העיבור שיתגלה שם הוי' כמ"ש ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד. וארז"ל אטו האידנא לאו אחד הוא כו' עד האידנא לא כמו שאני נכתב אני נקרא. ולע"ל יהיה נקרא כמו שנכתב. לכן נקרא בחי' זו מה שאינו נקרא כמו שנכתב בשם עיבור והעלם. ולע"ל יהי' גילוי פניך הוי') והיינו בחי' הסתר וצמצום גדול בבחי' עיבור ולזעוק בחבלי לידה לבד כנ"ל והמשך הדברים כך הם עד שנהי' מפניך ה' היינו כמו הרה תקריב ללדת כו' וד"ל. והנה חבלי לידה אינם אלא בשעת לידה. ובימים הקרובים אל הלידה. אבל באמצע העיבור אין חבלים שתזעק כו' רק צער העיבור לבד כו' ועיקר ענין החבלי לידה ידוע שהמה המונעים את הלידה ומעכבים הולד לצאת כו' כמ"כ יובן שהצעקה והזעקה הגדולה היא באה כשהמונעים רבים והם חבלי משיח בדור שיבא בב"א שתחיל תזעק בחבליה. פי' קודם עיקר הגילוי של הוי' יזעקו בנ"י. מחמת גודל ההעלם ומניעת האור והגילוי כו'. אבל קודם לזמן משיח הרבה אין בהם הזעקה עדיין מחמת העלם כו' אלא ענין