קו,ד

אמנם הגדלת הנולד יהיה במהירות מאד ויתגדל ויתקדש שם הוי' לעיני כל בבחי' הגדלות המוחין כו'. וזהו מסיבת החלב דאימא שהוא בחי' מוחין עליונים דמל' דאצי' שירד והושפל במקום בינה שבלב כדי להניק כנ"ל וד"ל:

ועתה יש להבין ענין הדבש מהו זבת חלב ודבש. הנה מטבע הדבש הוא להעמיד הדבר הנטמן בתוכו. שיתקיים הדבר ימים רבים מאד בלתי יקולקל כלל מכמו שהיה בראשית התהוותו חזק במעמדו כו'. ובלתי הדבש הנה מרוב ימים ושנים יתפרדו חלקי הד' יסודות שבאותו הדבר וילכו לאבדון ולכליון כל אחד למקורו. ומזה סבת הפסד אותו הדבר התבואה תרקב. והדומם יתעפש וכדומה לזה בכל חלקי גופי הדומם והצומח והחי יבאו להפסד וכליון לגמרי מטעם זה אבל הדבש יקויים בו הדבר במעמדו ותקפו כמו שהיה בלתי יקולקל ויופסד כלל גם משינוי אוירים וכדומה והטעם הוא לפי שיש בטבע הדבש לכווץ היינו להצמית ולהכוויץ כל דבר כמו שטבע החומץ להכוויץ ולהצמית כמ"ש בפוסקים בי"ד בכמה דוכתי וכמו הורדס דטמנה בדובשא כו' ולפי שהוא מצמית ומכווץ נקמצו בו הד' יסודות ואינם מניחים להפרד וליכלל כ"א במקורו כו'. ועוד זאת פעולת הדבש שמהפך ממרירו למיתקא שהרי הוא מהפך את הדבר הנטמן בו לדבש כו'. דהיינו ברוב הימים מאד יהפך הדבר הנטמן שנעשה דבש ממש וכמ"ש בי"ד בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש כו'. ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פ' כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטוא"ח סי' רי"ו ובטוי"ד סי' פ"א דיעות בזה:

וכל זה מסבת הכווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש כו'. ועיקר הטעם הוא מפני שבדבש יש גבורות ג"כ הגם שהוא מתוק שהרי שורף הלב וכמ"ש במ"א והוא מבחי' גבורות ממותקות דהיינו בחי' גבורות שבחסד ע"כ בגבורתו וכחו הוא מצמית ומכווץ כי בחי' גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות כו'. וכשהוא בתגבורת גדול הנה אז יתגבר על אותו הדבר ויהפכנו לדבש והיינו שממתיק אותו ג"כ כי הלא זהו בחי' גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדול של החסד להמתיק את הגבורות היפכו כמו תוקפא דדרום כחום היום החמימות הוא בחי' גבורות של חסדים כמ"ש במ"א עד שיהפך גם מצד הצפון שלא יהי' קר וכדומה לזה להפשיר השלגים כו' וכן עד"ז מיתוק הצנון מן חריפותו ע"י הדבש הוא וכמ"ש במ"א שזהו מסיבת גבורות שבדבש דוקא וד"ל. משא"כ המתוק בעצם לא יוכל להמתיק הגבורות כמו מתיקת הצוקער וכדומה הוא מבחי' חסד שבחסד וע"כ אין בכחו לקיים כל דבר להיות שאינו מכווץ לפי שהוא בבחי' ההתפשטות כטבע המים כו'. ומה גם שיוכל להמתיק היפכו והכל הולך אל טעם א' וד"ל. והנמשל מכל זה יובן למעלה בהיות כי אנו אומרים אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי. ויש להבין מה הוצרך לשומר לשמור הנפש בגוף כו'. אך הענין הוא לפי שע"י יניקת החלב דאימא כנ"ל הגדיל הוי' פי' בכנס"י יהי' מוחין והשגות נפלאות בהוי' בדוגמת הוי' האמיתי שלמעלה באצי' שהרי נאמר וילדה זכר דהיינו דוגמת המשפיע כו'. וכמ"ש בזהר פ' בא דל"ח מאן פני האדון וע"ד שארז"ל עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה וא"כ כל