קז,ב

בחי' ירידה היא בהיפוך מכלות הנפש שהוא עונג העולה כו' והשמחה הוא העונג היורד כו' וד"ל. ועד"ז הוא שמחת חתן העליון כי כתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא כו' ונז' בזהר דמל' עלמא תתאה לגבי עלמא עילאה דדכורא כהאי אבן טבא כו'. וכמו המראה שמה שמראין יתראה בה. וכן בהיפוך למעלה מה שמראין בדמות כבוד ה' הנק' מראות אלקים והוא שמחת כלה העליונה. עד"ז הוא בא לראות באופן שמחה כזו דוקא. דהיינו בעונג הנשפל ויורד והיינו שמחת חתן. וכנז' בזהר בהאי יומא מלכא בי תרעא יתיב. פי' כשיש שמחה גדולה אז המלך מתגלה ויוצא מפנימיות היכליו ויושב בשער. כדי שיראוהו כל ההמון דוקא אפי' עני נבזה כו'. וגם בזאת יהי' שמחתו שיגלה כל מצפוניו הנחמדים שבאוצרותיו וישתבח בהם לעיני הכל כו'. וכענין בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו כו'. שזה היה בזמן השמחה דוקא. וא"כ אין שמחה עליונה דאצי' בבחי' ירידה וגילוי גדול כ"א ע"י מעשה המצות דוקא כנ"ל וד"ל:

להבין שורש כל הדברים הנ"ל. שרש ענין חלב ודבש. הנה דבש נזכר בפע"ח שער השופר שדבש הוא דין דגדלות ש"ו של שופר הוא בגימטריא דבש והוא בחי' גבורות שבחסד. וגם כל מיני מתיקה הוא מבחי' גבורות. שמפני זה נאמר כל שאור וכל דבש לא תקטירו דקאי על כל מיני מתיקה. ולאו דוקא דבש כדפרש"י בחומש פ' ויקרא. שכתב דכל מתיקת פרי קרוי דבש. ולהבין זה איך דבר המתוק הוא מבחי' גבורות והלא הגבורו' הוא הדין והצמצום כו'. הענין הוא דבאמת כמה מיני גבורות יש. ובדרך כלל ב' מיני גבורות הם. הא' הדין והוא ענין הכליון וההסתלקות כמו האש שהוא המכלה כל דבר כו'. וגם בעצמו הוא טבעת העלייה וההסתלקות למעלה באש היסודי מקורו כו'. והב' הוא ההיפוך מזה והיינו ענין הירידה וההמשכה להשפיע ולהחיות לזולתו. וכמו ענין גבורות גשמים שיורדין בגבורה או לקיים המציאות בלתי יאבד ויכלה כענין הדבש המכווץ כו'. וזה לא יהי' ע"פ הרוב כ"א מבחי' הגבורות דוקא. וכמו שאנו רואים שהחמימות של התאוה. יקרא בשם גבורות ג"כ כידוע והרי הוא עיקר מקור סיבת ההולד' כמו שמצינו כשנתבטל היצה"ר ג' ימים לא נמצא ביצת תרנגולת כו'. וההולדה הוא שפע וחיות בדרך המשכה וירידה ממהות למהות אחר עד שיוליד דוגמתו שהוא כענין החסד היפוך הדין וההסתלקות כו'. וכן אנו רואים כי הדם הוא הנפש הוא יקרא בשם גבורות ג"כ כידוע והוא עיקר החיות של הגוף והחיות הוא שפע החסד האמיתי להחיות לזולתו כו'. ומכל זה וכיוצא בזה יובן שיש שיקרא בשם גבורות ויהי' מחיה ומשפיע יותר מהחסדים כו'. ועפ"י הרוב הוא מבחי' גבורות שבחסדים. ועד"ז הדבש וכל מיני מתיקה שהגם שהמתיקות שרשו ומקורו הוא מבחי' החסדים. בענין מ"ש ומתוק האור וטוב לעינים וכן מ"ש ומתק רעהו מעצת נפש אבל ענין העריבות והעונג הנרגש בדבש ומיני מתיקה זו היא מבחי' גבורות דוקא ע"כ יחיה וישיב את הנפש הטועמה כו'. והוא ענין הטעמים ג"כ שבכל המאכלים שהטעם רוחני שיטעום בהם הוא מבחי' גבורות כו' וד"ל. ועפי"ז יובן ג"כ סיבת ענין הדבש שהוא מכווץ בלתי יכלה כו'. והנה שרש ענין דבש הגבה למעלה הוא בחי' דין דגדלות כו' כמבואר שם. וביאור הדבר הנה ידוע דבחי' גבורות דע"י