קז,ד

תקרא החכמה עדן ע"ש העונג כו' וביאור כל זה הנה ידוע דמקור מוצא השכלה הגלויי' הוא הנק' משכיל והוא בחי' חס' כו' ובו ישרה העונג הנרגש הנ"ל כמו שאנו רואים שחכמת אדם תאיר פניו בעונג נפלא כשממציא מושכל חדש כו' וכמ"ש במ"א. והנה עונג זה הנרגש בשכל החדש שהמציא אע"פ שנתגשם במציאות השכל הוא באמת הגבה למעלה לגמרי ממציאות חכמה ושכל אלא הוא מבחי' עצמות כח התענוג שבבחי' יחידה שבנפש רק שהושפל וירד במשכיל כדי להוציא מושכל חדש כו' וא"כ הרי היא עיקר מקור המוליד שכל זה החדש כנ"ל כי הרי מחמת המשכיל עצמו לא היה נולד כי הוא מטבע המים שהוא בבחי' קרירות לא יוליד וישפיע וכנ"ל שטבע החמימות דוקא יוליד וישפיע כו' ולא הקרירות כו' וזהו שנקראת אז החכמה שבכתר הנק' משכיל בשם עדן ע"ש הפלגת עונג העליון שמבחי' יחידה ששורה בו ונותן בו כח ועוז להוליד כו' וד"ל. ולכך נק' אזבשם דין וצמצום ע"ש העונג הנרגש הנ"ל שהוא דין וצמצום לגבי עצמות העונג כו' ועכ"ז אין זה דין וצמצום בבחי' עלייה והסתלקות אלא הוא מבחי' הגבורות היורדים ונמשכים להשפיע ולהחיות דוקא כנ"ל שהרי העונג הזה הוא מוליד מושכל חדש כו' וכל הולדה הוא שפע וירידת החיות כנ"ל וד"ל. ונמצא דעת שניהם אמת דלגבי עצמות המשפיע דעצמות העונג הרי זה העונג הוא דין וצמצום וכנ"ל אבל לאחר שכבר המשיך שפע החכמה מן המשכיל הרי שפע זו חסדים אמיתיים הם יורדים מגבוה לנמוך כמים היורדים כו' והוא החכמה שבקו ימין חח"נ שהן המקור לירידת השפע מעילה לעילה עד להיות מוחין למדות כידוע וד"ל וכמו שמגבורו' דאבא נמשכו לחסדים דאימא. כמ"כ מגבורות דעתיק נמשכו להיות חסדים דאבא. כי מאחר שהמקבל התחתון אין לו ערך עם העליון המשפיע כידוע. א"כ מה שנקרא גבורות וצמצומים בעליון הוא בחי' חסדים במקבל כי המקבל לא יוכל לקבל כ"א מצמצומו של עליון כידוע. וכן כאן חסדים דאבא נמשכו רק מבחי' גבורה דע"י שהושפל וירד בח"ס כנ"ל וד"ל:

ועתה יובן שורש ענין הדבש שהוא דין דגדלות פי' הצמצום שבגדלות המשפיע היא באמת השפע וחיות לתחתון המקבל כנ"ל במשל המושכל חדש שסיבת הולדו הוא מבחי' גבורות דע"י שהוא ענין בוצינא דקרדוניתא דנקיב כו' שהוא הקו המדה כו' דהיינו בחי' גבורה דע"י שבחס' הוא קו המודד כו'. וביאור הדבר להיות כי באמת הרי כל אור הנאצל מן המאציל היה חוזר ומסתלק למקורו במאציל כי הירידה הוא השפלה גדולה ולכן נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא שהאור הוא בבחי' ההסתלקות למקורו כטבע האש כו' כמ"ש במ"א ע"פ אתם נצבים. וא"כ יש להבין מי הוא המעכבן מלהסתלק למקורן וגם עוד זאת שיהיה בהם מן ההיפוך בטבעם דהיינו שיהיו יורדים ונמשכים מלמעלה למטה מעילה לעלול הימנו כו'. אך הענין הוא כי הרי מבואר למעלה שיש בחי' גבורות שהם היפך ההסתלקות אלא אדרבה הירידה וההמשכה מלמעלה למטה להשפיע ולהחיות רוח שפלים כו'. כמ"כ הנה הוא בחי' גבורות דע"י היינו בחי' קו המדה המוריד את כל עילה שיהיה נשפל ויורד בעלול הימנו כו' פי' שנמשך שפע גבורות שבחסד בכל אור הנאצל עד שיהי' מטבעו לירד ולהחיות לשפל הימנו. ושרש ומקור כללית שפע זו הוא ענין הקו המדה. כמו עד"מ