קטו,ג

מזה ג"כ בפ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק בענין שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו דהיינו כללות הנשמות עד סוף כל הדורות אעפ"כ אין בלבנו אלא אחד והיינו בחי' אתכפייא בחי' יחו"ת וביטול היש. ואיתא בגמ' ספ"ד דפסחים (ד' נ"ו ע"א). באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר בשכמל"ו והיינו מפני שביטול שאמרו השבטים על כללות ישראל כך אין בלבנו אלא אחד זהו ענין בשכמל"ו כמבואר בזהר תרומה (דף קל"ד סע"ב) וזהו ענין דכל מקום שנאמר ועד אין לו הפסק דהיינו בחי' ביטול היש בבי"ע אין לו הפסק ג"כ בבחי' אוא"ס כמו למעלה באצי' בבחי' ביטול העצמי כו'. כי כל בחי' ביטול גם ביטול היש יש לו בחי' נצחיות שלא יש בו שינוי משא"כ ההתפעלות שע"י ההתבוננות ולפעמים בקטנות ולפעמים בגדלות כמ"ש כי האדם עץ השדה כמו הצומח כו'. אבל בחי' השפלות בבחי' ביטול אין לו הפסק ושינוי כלל ור"ל זהו מעלת הביטול אף בחי' ביטול היש שנק' ועד יותר מבחי' האהבה. וע"ד שנתבאר לעיל סעיף ג' ובזה דוקא יאיר אוא"ס שבאצילות למהוי אחד באחד דהיינו ועד בחילופי אתוון דאחד להיות בחי' סובב בגלוי כו' וכנ"ל בפי' אתכפייא דמצה כו'. ועמ"ש סד"ה שובה ישראל עד להבין מהו לשון עד:

עכ"פ תוכן הענין דענין מעלת אתכפייא כך הוא ג"כ ענין בשכמל"ו ולכן ארז"ל ועד אין לו הפסק כי הנה ענין יחו"ע ויחו"ת זהו ע"ד כי שמש ומגן הוי' אלקים ע"ד והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדהק"ד ולכן ארז"ל אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו דהיינו ענין יחוד הוי' באלקים. ע' בד"ה שובה ישראל הנה יש ב' בחי' יעקב וישראל. ולע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתקה ואזי ושם העיר מיום ה' שמה. והנה ענין שם אלקים להיות פרוכת המבדיל גם הוא הרי נמשך מאור א"ס כמו שם הוי' כי הוא כל יכול. והיינו כי השם הוי' הוא מורה על א"ס בלי תכלית הגבול כלל כו'. אבל הקב"ה הציב גבולות עמים להיות להם גבול ותכלית ע"י שאמר לעולמו די. וזהו ג"כ ענין שם אלקים. ומזה נמשך בחי' ביטול היש דהיינו שיהיה יש ואעפ"כ יהי' בטל. ועז"נ צחוק ותענוג עשה לי שם אלקים דוקא. וביטול זה הוא בבחי' בשכמל"ו. ולהיותו בחי' ביטול ע"כ יש בו בחי' זו שאין לו הפסק. יותר מבחי' אהבה וזהו ענין שאמרו השבטים מרכבתא תתאה. ליעקב מרכבתא עילאה. כשם שאין בלבך אלא אחד ע"ד הביטול אמיתי דיחודא עילאה. כך אין בלבנו אלא אחד עד סוף כל הדורות בבחי' הביטול דיחודא תתאה. וזהו ענין למה תתענו מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך. שוב למען עבדיך שבטי נחלתך. כמ"ש במ"א ע"פ וישכם לבן. וכמ"ש עוד מענין בשכמל"ו ע"פ ושמתי כד כד שמשותיך שהם ב"פ כ"ד אתוון דבשכמל"ו שבק"ש שחרית וערבית ושם שזהו ענין א"ח עט"ב חיל ב"פ כ"ד וכמ"ש מענין א"ח עט"ב בסידור בהביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה:

וזהו קחו מאתכם תרומה להוי' ואח"כ כל נדיב לבו יביאה את תרומת הוי' כו'. כנ"ל. הנה שרש ב' תרומות הללו יובן עפ"י כל הנ"ל בפי' ארוממך אלקי המלך שבחי' הרוממות נק' תרומה כמ"ש בזהר תרומה ארמותא כו' אך הנה מתחלה צ"ל בחי' העלאת מ"ן מלמטה כדי שיהי' למעלה