קטז,ד

לבירא עמיקתא כנ"ל וזהו על הרי בתר פי' מלשון ויבתר אותם בתוך כו' שהוא לשון כריתה והבדלה כידוע כך בחי' טורי דפרודא הנ"ל הנק' הרי בתר שנבדלו ונפרדו בבחי' יש ודבר בפ"ע כמאמר רז"ל שהפרידן מאחדותו כו' וכדי שיהי' התלבשות אלקות על הרי בתר אז הוא דומה לצבי לפי שצ"ל בדילוג ומרוצה כנ"ל וזהו דמה לך דודי לצבי על הרי בתרפי' כשהוא צריך לירד ולהתלבש דוקא בהרי בתר שנק' טורי דפרודא וזהו כענין הנזכר במד"ר פ' ויחי בענין הרים גבנונים שע"ז נאמר ג"כ ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים ואיתא במדרש בענין הד' ראשים פישון זו בבל גיחון זו מדי הגם כי בזהר פ' ויצא פי' דארבעה ראשים הם ד' חיות המרכבה כדלעיל היינו שלגבי אצי' דאיהו וגרמוהי חד נק' עולם הבריאה עולם הפירוד וזהו וכנפיהם פרודות והיינו ששם הוא בחי' יש ובטל אבל עכ"ז הרי שם ביטול היש וכמאמר השבטים כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. אך כמו שנה"ב נמשכה ע"י ריבוי ההשתלשלות מבחי' פני שור שבמרכבה כך מבחי' ד' חיות שבבריאה נמשכו ע"י ריבוי השתלשלות בחי' שמרי האופנים בחי' טורי דפרודא ממש. וכענין מ"ש בלוט לשון הפרד ויפרדו איש מעל אחיו אחרי הפרד לוט מעמו וכן בהפרידו בני אדם ולכן כשצ"ל נמשך בחי' דודי על הרי בתר לפקוד שכינת עוזינו נק' ודמה לך דודי לצבי או לעופר האילים. הנה עופר האילים הוא איל בחור שמרוצתו ביותר במהירות עצומה מהאיל הזקן כנודע. והנה בזמן מ"ת כתיב ג"כ וירד ה' על הר סיני שהי' אז ג"כ בחי' ירידה בבחי' דילוג גדול שלא בהדרגה לשכון על הר סיני גשמי להגלות באש בקולות וברקים כמ"ש וכל העם רואים את הקולות כו'. אך הנה מ"מ אין זו ירידה ודילוג גדול כ"כ כמו בחי' הדילוג הגדול של התלבשות אלהות בבחי' גלות השכינה כנ"ל. בשגם כי הרי בתר לפמש"ל שהם טורי דפרודא ממש הנק' הרים גבנונים הרי הם למטה הרבה במדרגה מבחי' ומדרגת הר סיני שלכן לא ניתנה עליהם התורה כמ"ש על תבור וכרמל למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלקים לשבתו כו' והיינו כי בהר סיני נאמר והר סיני עש"ן ר"ת עולם שנה נפש שנכללו בבחי' ביטול אליו ית' וזהו דוקא מבחי' הר סיני משא"כ בחי' הרים גבנונים שהם בחי' לתאוה יבקש נפרד כנ"ל. וע"כ הירידה על הרי בתר הוא ירידה גדולה יותר לאין שיעור מענין וירד ה' על הר סיני ולכן בהר סיני נאמר כי תרכב על סוסיך שהסוס אעפ"י שהוא רץ במרוצה גדולה עכ"ז אינו רץ כ"כ במהירות עצומה כמו צבי ועופר האילים. והנה סוסים היינו בחי' אותיות התורה והיינו עד"מ הסוס שאדם רוכב עליו שמוליכו בבחי' מרוצה מה שלא הי' כן ביכולת האדם בעצמו כך עד"מ בחי' האותיות עליונים שנמשלו לסוסים הביאו והמשיכו לבחי' גילוי אלקות שלא בהדרגה למטה אלא בבחי' מרוצה ודילוג גדול כמשל מרוצת הסוסים וז"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים כו' שמדבר בזמן מ"ת כנודע וכמ"ש מזה ע"פ אני ישנה ולבי ער בענין האותיות שאלוני וגם לעתיד כתיב ביום ההוא יהי' על מצילת הסוס קדש להוי' וארז"ל כל מה שהסוס רץ ומיצל כו'. אך הנה אנו רואים שמרוצת עופר האילים הוא במהירות עצומה בכפלי כפליים ממרוצת הסוס שהרי על הסוס יוכל אדם לרכוב עליו