קיז,ג

היינו בחי' העלאת הניצוצות שנפלו למטה. ונקראים בשם מתים והתחייה שלהן היינו ע"י שהאדם אוכל מזון ומאכל שנשפע ע"י ק"נ ומתלבש בלבוש שגדל שם וכל צרכי שפע דצח"מ אשר שם ואח"כ הרי הוא בכח מאכל זה מתפלל בכוונה שמוסר נפשו באחד כו' והרי עי"ז הוא מעלה לבחי' הניצוץ אלקי השורה בכח מאכל ההוא שהי' תחת ממשלת ק"נ ומעלהו ומכניסו תחת כנפי השכינה וכ"ז מרומז בשמו"ע בברכת אתה גבור לעולם אד' מחיה מתים אתה פי' שזהו ג"כ ענין תחה"מ שיש בכנ"י ע"י ישראל מעלין ניצוצי' ה"ז שמחי' אותן מבחי' המיתה שלהן כי תחלה כמו שהן היו מלובשים בגשמי' דצ"ח שבנוגה נקראו בשם מתים וכמ"ש וימלוך וימת כנ"ל והתחי' שלהן היינו ע"י שהאדם מתפלל ומס"נ בק"ש שאז יוכללו גם הם עמהן באחד ויחי' מן בחי' המיתה כו' וזהו פי' מחיה מתים אתה. והיינו ע"י אתה גבור לעולם אד' שכדי להיות בחי' אד' היא בחי' מלכותו ית' אנת אשתמודע אדון על כולא הוא ע"י בחי' גבור שהוא בחי' ירידות המדרגות שלא בדרך הדרגה מעלה לעלה אלא בבחי' דילוג וקפיצה שירדה השכינה להתלבש בק"נ ונקרא בחי' זו בשם גבורה כי הגבור יכול לרוץ מהר ע"י ריבוי כח וגבורה וכמ"ש כגבור לרוץ אורח כו' וכעובדא דבר דרומא דהוה קפיץ מילא פ"ה דגיטין (דנ"ז ע"א) וכ"ז הדילוג והקפיצה הוא כדי להיות מחיה מתים הם הניצוצים שנפלו מעולם התהו ור"ת אתה גבור לעולם אד' אגל"א. שהוא ענין משכיל אל דל כמ"ש במ"א בסידור בענין המקוה וזהו ענין ורב להושיע פי' אחר שאמר מחי' מתים כו' בא ליתן טעם לזה דלכאורה איך אפשר להעלות מאכל גשמי שיוכללו ויתאחד באחדות ה' ע"י מס"נ אחר שהמאכל מצד עצמו גשמי הוא וכנראה בחוש שהאדם יתגשם מן האכילה כי שורש המאכל מעה"ד טו"ר כו' כנודע הנה לזה אמר ורב להושיע פי' בבחי' רב הוא יכול להושיע ולהעלות גם המאכל וכיוצא דהנה אמרו כל רב מבבל ורבי מא"י כו' ולהבין רמז זה המאמר. הנה יש להקדים בפי' רב כי הנה לשון רב הוא ענין הרבוי בוודאי וכמו לגוי גדול עצום ורב כו' דהיינו כמו רוב עם שהן ריבוי החלקים וכמו רוב דברים שהן ריבוי אותיות שכ"ז ענין התחלקות וריבוי כו' אך הנה מ"מ לשון רב הוא לשון יחיד שהרי לא אמר רבים שנאמר ג"כ על ריבוי הדברים משא"כ לשון רב שהוא לשון יחיד והענין הוא דגם שפי' רב הענין ריבוי החלקים כנ"ל אבל עכ"ז היינו שכל החלקים מתאחדים והי' לאחדים ואגודה אחת וכענין מ"ש ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים שעושים מהרבה שיבולת נפרדים אלומה ואגודה אחת וזהו שנאמר בעשו לשון רבים נפשות עשו ובשבעים נפש דיעקב אע"פ שהן שבעים נפש לשון יחיד ולא אמר נפשות לשון רבים לפי שהן מתאחדים כאלו הן נפש אחד בלבד כו' להיותם בבחי' היחוד וכמ"כ בבחי' רב הוא מורה בחי' היחוד גם שהוא ענין הריבוי ג"כ כנ"ל ולכך אומר רב לשון יחיד (והוא כענין שפי' בזח"א ויחי (דרמ"ז ע"א) בפי' רבות בנות כו') ורברבין על כולא וזהו מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית כי הנה השתלשלות וריבוי הוא ע"י אותיות כי הנה בחכמה כח מ"ה עדיין היא עצם ההשכלה ואין בה בחי' אותיות וע"י הקול מתחלקים האותיות והקול הוא עדיין קול פשוט בלתי התחלקות לצירופי אותיות רק בה' מוצאות