קיח,ג

מלשון אסתיר כמ"ש אסתיר פני ביום ההוא כו'. והוא בחי' התלבשות השכינה בבחי' הסתר פנים:

ה. והנה כללות ענין הסיפור הוא כך אשר המן היה רוצה לאבד את כל היהודים מתוך שנאתו אשר מתייחדים באחדות ה' בכל יום ולזה אמר ישנו עם אחד כו' שאומרים ה' אחד בכל מקום והמן היה מבחי' קליפת עמלק המנגד לזה כו'. ועיקר סיבת הצלת היהודים הי' מפני שהיה להם מס"נ באחד בזמן ההוא כי הרי לא רצו היהודים להמיר דתם בשום אופן גם שיהרגו כולם וא"כ הרי מסרו ממש נפשם באחד כו' וזהו פי' קימו וקבל היהודים וכתיב וקבל בלא וי"ו לשון יחיד דהנה בזמן מ"ת הגם שהי' להם מס"נ ג"כ עד שעל כל דבור ודבור פרחה נשמתם וכידוע בענין כפה עליהם הר כגיגית אבל מ"מ זה לא היה רק בנשמותיהן אבל בגופם לא היה הביטול כ"כ ולכן כפה עליהם הר. אבל בזמן אחשורוש שעמדו על נפשם למסור גופם להריגה על אחדות ה' והי' אז להם בחי' ביטול בתכלית מכל וכל כו' ע"כ אמר קימו וקבלו היהודים את אשר החלו לעשות פי' החלו בזמן מ"ת בנשמות שלהן קבלו עכשיו גם בגופים שלהם ולכך נאמר וקבל לשון יחיד להיות שנכלל כולם כאיש א' באחדות כו'. וזהו ג"כ מארז"ל קימו וקבלו קימו מה שקבלו כבר פ"ט דשבת (דפ"ח ע"א) ובפ"ק דמגלה (ד"ז ע"א) אמרו קימו למעלה מה שקיבלו למטה. ובמכות (דכ"ג ע"ב). וזהו מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם כו'. פי' כי ע"י שמסרו נפשם ממש באחדות כנ"ל לכך זכו שבחי' מ"ה העליון יגיע אליהם ממש כו'. וביאור הענין מ"ה העליון הנה ידוע שיש ב' מדרגות למעלה בחי' מ"ה ובחי' ב"ן וענין בחי' ב"ן הוא המתברר מבי"ע מרפ"ח ניצוצים דתהו שנפלו כו' כנודע בפי' הפסוק ותקם בעוד לילה ותתן טרף רפ"ח ע"ה כו' ובחי' שם מ"ה הוא המברר לב"ן והיינו בחי' כח החכמה דוקא כמ"ש בזהר דבחכמה אתברירו כל הבירורים דב"ן כו' (וע' מזה בת"א בהביאור ע"פ ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ובלק"ת פ' פנחס בהביאור ע"פ צו את בנ"י כו' את קרבני לחמי דרוש הראשון) והנה ידוע שבחי' שבה"כ לא הי' רק בבחי' ז"ת דבינה אבל בבחי' חכמה לא הי' בחי' שבירה כלל וכמ"ש ימותו ולא בחכמה (וע' מזה בלק"ת פ' תזריע בד"ה קא מפלגי במתיבתא דרקיעא ושם רפ"ד ור"פ מצורע ובהביאור ע"פ לא הביט און ביעקב) שבחכמה לא הי' שום בחי' מיתה ונפילה מעולם התהו להיותן בחי' הביטול בבחי' אין וכמ"ש והחכמה מאין תמצא ולכך נק' חכמה כח מ"ה בבחי' ביטול כו' וסיבת השבירה לא היה רק מבחי' יש כמו אנא אמלוך כו' וכמ"ש במ"א. ולזה הטעם לא הי' בחי' שבירה כלל בחכמה אלא מבינה ואילך שהמדות כלולים בה בבחי' יש כי גם בחי' הבינה אם הבנים נק'בחי' יש כידוע שהבינה נק' רחובות הנהר וכמ"ש ונהר יוצא מעדן כו' ע"ש בחי' התרחבות ההשגה וההבנה בבחי' יש ודבר מה המושג ממש משא"כ בחכמה עדיין המושכל בהעלם למעלה מההשגה כו' אך גם בבחי' בינה עצמה לא היה עדיין בחי' שבירה ממש וכמ"ש בע"ח דרק בחי' אחוריים דאו"א נפלו כו' אבל בבחי' הדעת המתפשט מבינה למדות שם היה התחלת השבירה לפי שהדעת הוא מקור המדות. והיינו המלך הראשון בלע בן בעור כו' וכמ"ש במ"א. והנה בחי' שרש הדעת נמשך מבחי' החכמה וממנה באה עיקר התולדה וכמ"ש והאדם ידע כו' ולזה הטעם