קכא,ג

כו' ולכך נאמר וימי הפורים האלה לא יעברו כו' לפי שבחי' הסתר פנים שבא ע"י בחי' מס"נ מלמטה גדולה היא גם מבחי' הארת פנים וכו' ולכך לא נזכר שם הוי' בכל מגלת אסתר אלא המלך סתם שמורה ומרמז על בחי' עצמות אא"ס הפשוט דמופשט מכל שם וכמאמר אנת ממלא כל שמהן כו' אלא נקרא המלך סתם בלשון סתימות משום שאינו ידוע מי הוא ובחי' אסתר שהוא ענין הסתר הפנים הרי הוא ג"כ מבחי' אור הסתום הזה אלא שיש בה ג"כ חוט של חסד כו' וכמ"ש ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה כו' וכמארז"ל אסתר ירקרקת היתה וד"ל:

אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף הנה פי' ישים לשון שימה הוא ענין עשייה גשמיות ואע"פ שישים אליו לבו דהיינו אליו ולא למדותיו כידוע מ"מ בחי' רעותא דלבא זה שהוא מבחי' ההגשמה שבאדם נק' עשייה גשמיות לגבי אא"ס ב"ה וזהו אם ישים אליו לבו בבחי' שימה גשמיות בלבד ואף בצדיקים גמורים ומכ"ש בבינונים שהולכים כל היום בשרירות לבם בענינים גשמיים אף דהיתר ובעת התפלה אע"פ שיתעורר לבבו בתכלית נקודת הלב אין זה נחשב רק עשייה גשמיית מפני שנתגשם הלב מאד עד שגם בשומו אל לבו לדבקה בו ית' גם היא גשם יחשב כו' ומ"מ ישים אליו לבו משום דלגבי א"ס רוחניות וגשמיות שוין כו' כי כשמו כן הוא א"ס כו'. ומה שאמר אם ישים לשון ספק הענין הוא ע"ד הפשוט משום דמסיים סוף הפסוק רוחו ונשמתו אליו יאסוף שזה תלוי בתנאי דאם ישים אליו לבו לכך אמר אם ישים לשון ספק דאם לא ישים לא יאסוף רוחו אליו כו'. וביאור הדברים הנה ידוע דע"י אתעדל"ת נעשה אתעדל"ע דוקא ובתחלה היה חפץ חסד ואח"כ תלוי בבחי' העלאת מ"ן ולכך אם ישים אליו כו' אז יומשך בחי' מ"ד והוא ענין רוחו ונשמתו כו' וד"ל. ומה שאמר רוחו ונשמתו דקאי על עצמות אא"ס דוקא דרוחו של עצמותו ונשמתו הוא נמשך כו' הענין הוא דהיינו בחי' רוח ונשמה דאצי' שמאירים בעולמות הנפרדים והם ב' מדרגות הידועים בחי' ממכ"ע ובחי' סוכ"ע דהנה בחי' ממכ"ע נק' רוח וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברו"פ כל צבאם כו' ובחי' סוכ"ע נק' נשמה כדמיון חלק הנשמה שאינה מלובשת בגוף שנקרא נשמה כו' ולמעלה יותר היינו מבחי' רוחו ונשמתו של עצמות המאציל הוא שמאיר בעולם דאצי' וזהו רוחו ונשמתו אליו יאסוף להיות בחי' התלבשות אורות בכלים כו' וד"ל. ובזה יובן פי' ענין ב' סוסים הנ"ל כמ"ש כי תרכב על סוסיך כו' א' מלמטה למעלה והוא בבחי' גס וס"ג והיינו מה שישים אליו לבו בעשי' גשמיי' שיש בזה בחי' התנשאות וגסות הלא דבר הוא וגם כי חפץ בקרבת אלקים חפץ זה מצד הגסות באה מפני שהוא נחשב בעצמו מאד חפץ להיות מקורב בדביקות לה' מפני שיש מי שרוצה וחפץ וכענין למען שמי יכבד ה' כו' שיש בחי' אני והוא רוצה כו' וכאשר אינו מתפעל באוי"ר יצר לו מצד שבלא אוי"ר אינו כלום ולא מצד כבוד אלקים כו' כידוע. ואמנם התחלת העבודה צ"ל דוקא עד"ז דהיינו בבחי' הגסות דאל"כ לא יתחיל לעולם ועוד שבזה ישבור וינצח כל מנגד דהיינו מדות הרעות התאוה וכיוצא שהוא רק מפני שאינו רוצה ליפרד הוא דוקא אינו רוצה ואם הי' בחי' ביטול עצמותו לא היה יכול