קכא,ד

לעמוד לכל מנגד כו' והנה אתעדל"ת הזאת גורמת אתעדל"ע למעלה ג"כ בבחי' גסות דקדושה האלקי' שיהי' רם ומתנשא על כל גוים ולא יחפוץ בהם וכמ"ש ואת עשו שנאתי כו' והוא מ"ש נטית ימינך תבלעמו ארץ פי' נטית ימינך ארימת ידך כו' אזי תבלעמו ארץ בבחי' ביטול כו' והיינו לבלע קליפות וסט"א וממילא נהפך הדבר שיהי' אור ההשפעה מלמעלה רק לישראל בלבד וזהו רוחו ונשמתו אליו יאסוף דוקא אליו ולא לזולתו והוא מפני שישים אליו לבו בתחלה וזהו ב"פ ס"ג דסוס א' מלמטלמ"ע והב' מלמעלמ"ט כנ"ל וד"ל. והנה וקבל היהודים את אשר החלו כו' הענין הוא דאז דוקא נק' יהודים כי יהודה הוא בחי' ביטול הנ"ל והוא למעלה הרבה מבחי' ברכה דהנה ארז"ל חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום פי' מאה פעמים ממש נעשה בחי' ברכה והמשכה מן ההעלם דבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע דהיינו מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגליא כמ"ש ברוך ה' מן העולם ועד העולם וידוע שהוא ענין המשכה מן ההעל' לגילוי כו' והיינו ע"י הברכות שאומר ברוך אתה ה' כו' להיות מלך על העולם בבחי' גילוי אור והטעם למאה פעמים דוקא הענין הוא לפי שי"ס כ"א כלולה מי"ס והרי מאה וצריך להמשיך בפרט בכל ספי' כו' מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגליא לכך צריך מאהברכות בכל יום מאחר שבכל יום מחדש מע"ב וד"ל. ואמנם זהו בבחי' ברכה אבל בבחי' הודיה הוא למעלה מבחי' המשכה זו שמן ההעלם לגילוי אלא ההודאה הוא בבחי' עצמות אא"ס ממש כנ"ל והוא לפי שעצמות אא"ס למעלה הוא מבחי' העלם וגילוי כי לית מח' תב"כ אפי' ההעלם כגילוי נחשב וכמאמר לפניך נגלו כל תעלומות כו' ע"כ לא שייך שם בחי' הברכה אלא רק בחי' הודאה וזהו בחי' יהודי' שהם רק בחי' הודאה שהוא רק בבחי' עצמות אא"ס ממש וכ"ז בא להם מפני בחי' מס"נ שהי' בהם כנ"ל ואזי ע"י שישים אליו לבו הרי רוחו ונשמתו אליו יאסוף כנ"ל לכך נקרא אז דוקא יהודים וד"ל:

וזהו וקבל היהודים כו' אך מה שאמר כאן וקבל ל' יחיד ואח"כ כתיב קימו וקבלו היהודים ל' רבים כו' ושם יש ג"כ קרי וכתיב הקרי וקבלו אבל הכתיב ג"כ וקבל כו' הענין הוא להיות כי מבואר למעלה דע"י מס"נ שהי' בהם נתאחדו כולם כאיש א' וכענין שהי' במ"ת דכתיב ויחן ישראל כו' אך בשעת מ"ת להיות שעדיין לא הי' שם רק בחי' ההתחלה ולא הגמר כמ"ש למעלה ע"כ הקרי והכתיב שוין וקבל לשון יחיד לפי שלא הי' עדיין בחי' התגלות האורות בריבוי הכלים מכלים שונים כו' וזהו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות בשעת מ"ת הכל לשון יחיד כו'. אבל אח"כ קימו וקבלו היהודים עליהם כו' דהיינו בזמן מרדכי ואסתר הקרי והכתיב אינם שוים הקרי וקבלו לשון רבים. והכתיב וקבל לשון יחיד. והטעם הוא לפי שמבואר עיקר הטעם לזה שהיו חשובים כאיש אחד כו' שהוא מפני בחי' הרצון הפשוט שבנקודת הלב שהוא אחד גם ברוב עם לפי שנק' בחי' יחידה בפרט וגם בכלל בכללות נש"י נקרא בחי' יחידה כו' ואמנם זהו דוקא בכתיב שהוא אותיות הכתובים שהן בהעלם ע"ג הכתב ולכך הכתיב וקבל אבל בקול ודיבור שהוא בקריאה של האותיות מן ההעלם לגילוי כו' צריך לקרות וקבלו לשון רבים דוקא לפי שכבר הוכנו להיות כלי גמור לאור שיתיישב