ספריית חב"ד ליובאוויטש

קכה

ב"ה, יום ד' ט"ז טבת תד"ש ה'

כבוד הרה"ג והרה"ח הוו"ח ובעל מדות

תרומיות

נעלה וכו'...

שלום וברכה!

הגלוי' שלו בעתה קבלתי, אבל רק עתה השגתי - אחרי חפוש ודרישה את הספר ברכת אברהם - לר' אברהם אביש - אשר מזכיר במכתבו, ולכן נתעכב מכתבי ע"ע ואתו הסליחה.

וכפי בקשתו הנני להעתיק בזה דברי נכד המחבר בספר הנ"ל, במענה השאלה:

מה נשתנה מצות נ"ח שמצינו בה מהדרין ומהדרין מן המהדרין משא"כ בשאר מצות.

וז"ל בהנוגע לנדו"ז (המוקף בחצע"ג הוא משלי):

ראוי לבאר למה במצוה זו (דנ"ח) נשתנה למהדרין ולמהדרין מהמ"ד כו' ועוד דהא אם יש לאחד כמה ב"ב שבזה יש חסרון כיס למהדרין ביותר שהוא צריך להדליק נר לכל אחד ואחד והממה"מ הוא מדליק עבור כולם.

- (כשיטת התוס' - שבת כא, ב - ומנהג ספרד. וצע"ק למה תפס היפך מנהג הפשוט של מדינות אלו כיון שהי' אב"ד סעראצק, ואולי ס"ל דאינו אלא מנהג בעלמא - וע"ד מה שפי' בלח"מ (רמב"ם הל' חנוכה פ"ד ה"ג) מנהג ספרד - ולא משום דס"ל כשיטת הרמב"ם בפי' סוגיא דשבת. ואולי הכריחו לומר כן כיון שבכ"מ אשכנזים ס"ל כתו' נגד הרמב"ם, וכמו שהעידו ע"ז בנ"כ השו"ע או"ח סתרע"א, אבל משטחיות הל' ברמ"א שם לא משמע כן) -

ונראה לפרש כו' שהגזרה הי' על שבת כו' ובודאי הי' גם בישראל כמה מדרי' וקצתם לא קנאו רק לשמו ית' ויתעלה... וקצתם שהי' בהם גם לכבוד בעוה"ז, וכפי חמימות לב כאו"א כן הי' נצחונם... וע"כ אף בהתגלות הנס לכח נחלק לפי פועל אדם למענהו שכת הטהורים שמסגלים מצות כמה מהדליקים כמה נרות (כנראה כונתו לדין ממה"מ) ובאמת המצוה יותר מהודרת כשעומדים בשורה אחת (צע"ק כוונתו) אבל כת הצדיקים אין משגיחין לעשות מצות הרבה כי קשה... לעשות הרבה מצות... ועכ"ז ימצא בהם יראה הפנימית... מי שהוא צדיק... עושה מעט באופן היותר נאות (כנראה זהו דין דנר כאו"א) ובזה נחלק מצוה זו, והממה"מ להדר גוף המצוה (צ"ע הכוונה) עכ"ל.

וצ"ע א) דלפי"ז כת הטהורים, שהם פחותים מכת הצדיקים, הם כנגד הממה"מ והצדיקים הם כנגד המהדרים לחוד, וכלפי לייא?

ב) פשיטא דגם ביצי"מ היו כמה מדרי' בנ"י - וכדמוכח גם מהא דעל ים סוף נחלקו לארבע כתות כדאי' בירושלמי תענית פ"ב ה"ה - וכן במ"ת ועוד, וא"כ במה נשתנה נס חנוכה.

ג) יש להעיר בדקות יותר, דאין התירוץ מכוון להקושיא, דהשאלה מה נשתנה מצות נ"ח משאר מצות היא לא על זה דבנ"ח יש ג' אופנים בקיום המצוות (נר איש וביתו, נר לכאו"א, ומוסיף והולך) ובשאר המצוות אין כ"א ב' אופנים (לדוגמא: אתרוג כביצה, אתרוג גדול ממנו -ע' ב"ק ט, ב -).

דמכמה טעמים אינה קושיא כ"כ: א) אי"ז חילוק באיכות אופני קיום המצוה אלא בכמות - ב) גם בשאר המצוות יש יותר משני אופנים, וכמו באתרוג דיש אתרוג כביצה, גדול ממנו שליש, גדול עוד יותר (יעויין שם בב"ק), ומצינו בדומה יותר למצות נ"ח - בשמן למנחות (מנחות פ"ו, א) דראשון שבראשון אין למעלה ממנו, למטה ממנו שני שבראשון כו', וקא חשיב ה' אופנים.

ועוד בדומה יותר לנ"ח - בדין ד' מינים, דלדעת הרמב"ן צריך - למצוה מן המובחר - ג' הדסים שלמים, ואם אין לו צריך להיות עכ"פ ג' קטומים, ובדיעבד יוצא בא' קטום -

(יעויין בנ"כ הרמב"ם הל' לולב פ"ז ה"ז, דמדאמר שמואל - סוכה לד, ב - דרשי לכו כר"ט ולא קאמר ר"ט ור"ע ביחד, משמע דיש הידור ג"כ בג' קטומים לגבי א' קטום) - ולהעיר ג"כ משמנה מעלות בצדקה (רמב"ם פ"י מהל' מתנות עניים) ועוד.

והשאלה בשינוי נ"ח משאר המצוות הוא על השינוי באיכות:

דבכל המצוות לא מצינו כ"א מצוה והידור מצוה - וכמו באתרוג - הנ"ל - דהן גדול שליש או יותר משליש נכנס בסוג אחד דהידור מצוה, ועד"ז בשמן למנחות צריך להיות מהמובחר ביותר שיש תח"י וכמוש"נ כל חלב להוי' (רמב"ם סוף הל' אסה"מ) שכל האופנים נכללו בזה,

משא"כ בנ"ח דמצינו סוג חדש דמהדרין מן המהדרין נוסף על סוג דהידור.

- ולדוגמא: אם הי' לשון רז"ל בנ"ח: המהדרין נר לכאו"א למעלה מזה בש"א פוחת והולך כו' אז אין מקום לקושיא - אף שכל מש"כ בספר ברכת אברהם במקומו עומד, לבאר מפני מה יש מדליקין רק נר אחד ויש מוסיפים.

* * *

ומה שנלפענ"ד במענה השאלה מפני מה דוקא בנס חנוכה מצינו מהדרין מן המהדרין, הוא בהקדם ביאור - בקיצור, כי אכ"מ להאריך - בענין הידור מצוה וענין הניסים בכלל, ואז ממילא יובן מפני מה בנס חנוכה דוקא אמרו רז"ל דיש לא רק מהדרין כ"א גם ממה"מ.

דהנה אמרו רז"ל (ברכות רפ"ב) למה קדמה שמע לפ' והא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות, והשכר על זה הוא כמש"נ והי' אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם גו' - הנהגה טבעית על מלואה - לטובה.

והנה - כנראה גם בחוש - העושה מצד קב"ע ומורא האדון בלבד לא יעשה אלא כמה שמוכרח לעשות, כיון שמצד עצמו בהפקירא ניחא לי'.

נוסף עליו מי שזיכך עצמו וכפף יצה"ר - כלשון הרמב"ם (שם) - אשר לא זו בלבד שיקיים המצוה אלא שגם יהדר בה וידקדק על עצמו גם במה שאינו חיוב גמור,

כנגדו בשכר המצוות -

שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה (סנהדרין צ, א) -

נותנין לו לא רק גשמיכם בעתם המגיע מצד ההנהגה (טובה, אבל עכ"פ) טבעית, היינו המחויבת מצד הנהגת הטבע,

אלא שההנהגה עמו היא ג"כ לפנים משורת הדין, וגם אם עפ"י דין וחיוב הטבע יפול בצרה, ינצל ממנה ע"י נס שלמעלה מן הטבע.

וזהו שארז"ל (ברכות כ, ב) א"ל (הקב"ה) וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה כו' והם מדקדקים על עצמם כו'.

- והא דאיתא שם (כ, א) ראשונים מתרחש להו ניסא משום דקא מסרו נפשייהו על קדושת השם דוקא,

הנה לבד דאין הכוונה מס"נ למיתה כ"א שאינו משגיח על כבודו וממונו אף אם אינו מחויב בזה, וכדמסיים בעובדא דר"א בר אהבה - הרי שם קאי בזה שתקובל תפלתו על הנהגה ניסית על כל הצבור -

והנה הנס דיצי"מ, דפורים, ענני הכבוד וכו' - באו בעיקרם להציל את ישראל מצרה העלולה לבוא עליהם - או שכבר באה,

ולכן גם במצוות הקשורות עם ניסים האלו יש מצוה והידור מצוה.

וכן בכללות כל המצוות - הרי יסודם ושרשם הוא אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים שאמרז"ל (והבא בפירש"י במקומו) כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי - לכן אמרו להם הנתאה לפניו במצוות.

נוסף על כל הנ"ל בנס חנוכה, שמלבד שהי' גם ענין ע"ד הנ"ל, היינו נצחון ונס המלחמה אשר מסרת גבורים ביד חלשים כו'.

הנה עוד יש בה נס השמן - שלא בא להציל מצרה, כ"א - סימן לחביבות יותר גדולה - נס כדי שיוכלו בנ"י לקיים מצוה - לכן ניתוסף ג"כ בקיום מצותה חביבות יותר גדולה מהדרין מן המהדרין.

ובזה יומתק ג"כ הא דבחנוכה גופא - ענין דממה"מ הוא בהדה"נ ששייך לנס השמן, ולא בחיוב דלהודות ולהלל, כי דא גרים לדא.

ומה שדוקא בחנוכה אירע נס כזה -

מובן עפ"י המבואר (יעויין לבוש וט"ז או"ח סימן תר"ע) שהיונים לא ביקשו לשלוח ידם, וישראל ישבו על אדמתם וביהמ"ק בנוי וגזרת מלכות יון הי' רק להשכיחם תורתך ולהעבירם כו' וכמאמר רז"ל (ב"ר פ"ב) כתבו כו' שאין לכם חלק באלקי ישראל,

- והמלחמה לא היתה אלא פועל יוצא מזה, ובזה יש ליישב ג"כ לשון הרמב"ם דריש הלכות חנוכה: ופשוטו ידם בממונם כו' - שלא יסתור למ"ש בלבוש וכו' -

ולכן אז דוקא אירע נס כזה שהנשמה לבד נהנית בו.

* * *

והנה כהנ"ל הוא בישוב השאלה ע"ד הפשט. ולשלימות הענין הנני להעתיק ג"כ מה שמצאתי בזה בדא"ח:

א) בספר קדושת לוי (לקוטים סוף קדושה ד): התענוג של כל דבר נק' דקה מן הדקה לכן היתה הקטורת של יוהכ"פ דקה מן הדקה שיוהכ"פ כנגד עולם התענוג כו' שהרוחניות של כל דבר הוא דקה והתענוג של הרוחניות הוא דקה מן הדקה, ולכן כיון דפלוגתייהו של ב"ש וב"ה אם מוסיף והולך או פוחת והולך דפליגי איזה תענוג יותר או תענוג של גוף (קיום) המצות (דתענוג זה מוסיף מיום ליום) או תענוג כיון שנתגלה להם שיוכלו לקיים המצוה (דפחות מיום ליום) כו' ולכן הוא מהדרין מן המהדרין כמו דקה מן הדקה והוא כנגד עולם התענוג עכ"ל.

- וצע"ק דא"כ גם ביוה"כ הי' צ"ל ענין ממה"מ ממש -

ב) בסידור פי' מהרי"ד מלאדי (נכד הצ"צ) ח"ב שער החנוכה (קעז, ב) וז"ל: המהדרין - עי' סד"ה שחורה אני בפי' והדרת כו' גם מלך השמיני הדר תיקון כו', ומהדרין מה"מ ע"ד עקודים שלמעלה מתהו ותקון, עכ"ל.

ושייכות זה לחנוכה דוקא, יש לבאר עפ"י משנ"ת בדא"ח בדרושי חנוכה (תו"א ושערי אורה סד"ה כי אתה נרי ועוד) דבזמן ההוא נכנסו יונים להיכל וטמאו כל השמנים של בחי' החכמה דקדושה ונעשה נס ע"י הארה מלמעלה מעלה מן

ההשתלשלות - יעויי"ש ביאור הענין.

ולכאורה ב' פירושים הנ"ל אחד הם - אלא שבפי' מהרי"ד מדבר בשרש ההארה דחנוכה ובשמות העולמות מצד ההתכללות שבהם - ובספר קדושת לוי מדבר בשמותיהם המושאלים מכחות הנפש ובהארה דחנוכה לאחר שנמשכה משרשה,

כי פירש אדהאמ"צ בשערי אורה (שם סי"ז) דהפך שמן שמצאו הוא בבחי' העלם עצמות התענוג טרם שבא לגילוי בחכמה כו' שכל התפעלות המדות שברצון ותענוג כו' כלולים כאחד (עד"מ התענוג עצמי והיולי כו') - והרי מבואר בכמה מקומות בביאור ענין עקודים (תו"א ס"פ נח ובביאור יותר בתו"ח שם. ועוד) שהוא עד"מ בכחות הנפש כמו שהם כלולים עדיין בהנפש בלי שום התחלקות.

ועדיין צ"ע בזה.

בברכה לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.

קכה

נדפסה בלקו"ש ח"ה ע' 4 והושלמה ע"פ העתקה.