ספריית חב"ד ליובאוויטש

קמ

ב"ה, פורים ה'תש"ד

ברוקלין

כבוד הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א ובעל מרץ וכו'

התמים מוהרמ"פ שי' הכהן

שלום וברכה!

זה עתה הביאו מבית הכורך את הקונטרס "ח"י אלול, ה'תש"ג" ונשלח לו עזק' א' במחיר, וכאשר יודיע בכמה עקז' רוצה, יושלחו לו בהקדם.

ובשם מערכת "אוצר החסידים" תודה שלוחה לו בזה על אשר לקח ע"ע להמציא נדבה את האמצעים הנחוצים להדפסת הספר ועי"ז היתה האפשרית להו"ל בהקדם.

* * *

גודל ענין הפצת דא"ח ע"י הדפסה וכיו"ב אין זקוק לאריכות הביאור לי' ולדכותי', וגדל ערך ענין זה ביותר בזמננו זה עקבתי' דמשיחא, אשר קרב קץ גלותינו, וע"פ מענה משיח להבעש"ט (בעת עלית הנשמה הידועה), ביאת משיח תלוי' בזה שיפוצו מעיינות תורת הבעש"ט חוצה, וכמו שנת' דיוק הלשון "חוצה" בשיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א - שמח"ת תר"צ (עיי"ש אות לב, נב, נג).

והנה יש לבאר ענין הפצת דא"ח בקשר עם רמזי האי יומא דפורים, ואגב יבוארו כמה פרטים בנוגע למצות היום, והוא:

* * *

מצות היום דפורים - משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, וארז"ל (מגילה ז, א ובפוסקים) שצריך לשלוח שני מיני אוכלין לרעהו ושתי מתנות - או מעות או מיני אוכלין - לשני אביונים. וכמה דיוקים יש לדקדק בזה:

א) מהו השייכות דמשלוח מנות כו' לפורים.

ואי משום דעשו אותו ימי משתה ושמחה וחייב אינש לבסומי כו' הלא גם בשויו"ט יש חיוב סעודה וקדוש, וביו"ט אין שמחה אלא בבשר או ביין נוסף בפסח ד' כוסות, ובעיוכ"פ חייב להרבות באכו"ש - ועיין בערוך השולחן או"ח סתר"ד דמנה הדעות אם הוא דרבנן או דאורייתא - וא"כ או יתקנו גם בהנ"ל משלוח מנות כו', או דנילף משם ולא יתקנו גם בפורים.

ב) מפני מה במנות נכתב "משלוח", משא"כ באביונים דכתיב סתם.

ואף די"ל דתיבת משלוח קאי אשניהם, בכ"ז הרי לא כתב משלוח מתנות לאביונים ומנות איש לרעהו, ובפרט דלכאורה משובח ביותר המשלוח במתנות לאביונים, כי הרי בצדקה יש מעלה שלא ידע המקבל והנותן זה מזה וכדאיתא בב"ב (י, ב) וזה א"א כ"א כשאינו נותן מיד ליד אלא שולח ע"י גבאי צדקה וכה"ג, משא"כ באיש לרעהו דליכא טעם זה וא"כ הו"ל לסמוך ענין דמשלוח מתנות לאביונים מלמנות לרעהו.

ג) מהו דיוק החיוב רעהו אחד, ושני אביונים.

ד) מפני מה לרעהו מחויב לשלוח ב' דברים, משא"כ לאביון מספיק דבר אחד, ואיפכא מסבתרא, דהרבוי צ"ל בענין השייך לצדקה ולא באישר לרעהו. ועדמ"ש ברמב"ם (הל' מגילה ספ"ב) מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, כמו"כ גם בעיקר החיוב הי' צ"ל רבוי במתנות לאביונים לא רק במספר האנשים כ"א גם במתנות כל אחד מהם.

ה) מפני מה לרעהו מחויב לשלוח דבר מאכל דוקא ולאביון הוא כרצונו אם מעות או מאכל אף שמצינו בצדקה דיש מעלה בנותן דבר מאכל דוא וכדאיתא בתענית (כג, ב) וא"כ כ"ש דבפורים דלרעהו שולח מאכל, דלעני עאכו"כ צריך לתת מאכל דוקא.

ויובנו כל דיוקים אלו בחדא מחתא, בהקדם הבנת ענין פורים על בוריו בביאור בקצור עכ"פ, כי אין הזמן גרמא לכתוב באריכות.

* * *

הנה ענין הפורים הוא ענין כללי, זאת אומרת, כמו שבגשמיות והמאורע כפשוטו, היתה הגזירה להשמיד גו' כל היהודים בכל המדינות, ובפרט לש"ס דילן דפליג אמדרש רבה (מג"א פ"א) וס"ל (מגילה יא, א ושם) דאחשורש מלך בכיפה וסליק מלכותי', וא"כ היתה הגזירה על כל עם ישראל וההצלה היא הצלה כללית,

כמו"כ גם ברוחניות הי' בזה ענין כללי, וכמרז"ל (שבת פח, א) שאז קימו מה שקבלו כבר, היינו שבזמן ההוא הי' גמר וקיום קבלת התורה והמצות. ואדרבה דוקא אז הי' באתדל"ת ומדעת עצמם בלי התעוררות מלמעלה, משא"כ במ"ת והתחלת קבת התורה יש מודעה רבה לאורייתא.

והנה מ"ת ותומ"צ ענינם הוא שיהי' לו ית' דירה בתחתונים דוקא, וכמענה מרע"ה להמלאכים (שבת פח, ב) למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם כו', ולא ענו לו שתנתן להם התורה ברוחניות.

וכבר הי' לעולמים מעין זה במ"ת אלא שאח"כ נתגשמו בנ"י והעולם, ומני אז הדבר תלוי בעבודת התומ"צ של כללות בנ"י, שעי"ז מעלים ג"כ כללות עוה"ז התחתון, וכמובן כ"ז מסש"ב פל"ו ול"ז. וכמו שבמ"ת נאמר ויחן שם ישראל לשון יחיד, כאיש אחד, ועי"ז זכו למ"ת (עיין יל"ש יתרו רמז רע"ג, תו"א ביאור ד"ה ובבואה לפני המלך בסופו) כמו"כ גם בנס פורים נאמר וקבל היהודים ל' יחיד, וגם בעבודה עתה תנאי עיקרי הוא שצ"ל כולנו כאחד דוקא, וכמ"ש בסש"ב פל"ב ונת' בס' דרך מצותיך באור היטב.

המורם מכל הנ"ל: כיון שפורים הוא קיום וגמר קבלת התומ"צ צ"ל נרמזים בו ענינים העיקרים דתומ"צ והם דירתו ית' בתחתונים והתנאי שבזה שיהיו כולנו כאחד, ונוסף בפורים שכ"ז צ"ל לא מצד אתעדל"ע אלא ע"י עבודת האדם.

* * *

ונבוא עתה לביאור פרטי רמזי פורים.

אמרז"ל (שמ"ר ר"פ יתרו ורש"י ד"ה דעלך שבת לא, א) רעך ורע אביך אל תעזוב זה הקב"ה, ולכאורה איזה ריעות וחבור שייך בין ברי' שפלה ועצומ"ה ית'? אלא שעלה ברצונו שבנתינת התורה נמכרתי כביכול עמה (שמ"ר רפל"ג) ושכר מצוה מצוה ל' צוותא וחיבור כו', כמבואר בארוכה בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א בהתמים (א' כ"ח וקוטב הענין ב"היום יום" ע' קב).

וידוע שזהו הטעם שהתומ"צ נא' עליהם ל' אכילה ושתי' (מ"ר קהלת ב' כ"ד כל אכו"ש שנאמר במגילה הזאת בתורה ובמע"ט הכתוב מדבר, ועוד), ונמשלו ללחם וכו' - הן מצד האדם הן מצד למע' כביכול, וכמש"נ לכו לחמו בלחמי (עיין לקו"ת ביאור דד"ה וידבר גו' המטות ועוד דקאי גם אמצות) לחמי, וגם אתם לחמו.

וזהו בכללות התומ"צ, אבל בפרטיות הרי בתומ"צ גופא יש חלוק: כל

התומ"צ - והאהוי"ר שאינם אלא גדפין (סש"ב ספ"מ, עיי"ש הטעם) ונק' זהב וכסף (בדא"ח - תו"א תו"ח ועוד - דרושי וישב) שתכליתם הוא לקנות בהם עניני אכו"ש הנ"ל.

וזהו דמצות פורים הוא: א) משלוח מנות איש (זה בנ"י) לרעהו (זה הקב"ה, כנ"ל) ודוקא מיני אוכלין ומשקין, כי זהב וכסף (אהוי"ר) הנה גם שיהי' צדיק גמור לא יגיע למעלת דביקותו בד' בדו"ר בטרם ירדתו לעוה"ז (סש"ב פל"ז) ולא זהו ענין ירדיתו למטה, שהוא לעשות דירה בתחתונים ע"י היום לעשותם דוקא.

ודוקא ב' מנות, כ"א נותן רק מנה אחת, היינו סוג מצוה אחת, יש מקום לחשש שעושה כן מפני טבעית גופו ואין בזה ענין של דירה בתחתונים וע"ד ספק שנסתפק רחב"ת (ע"ז יח, א) מה אני לחיי עוה"ב, וכמשנ"ת בתו"א תולדות בי' דמים רבים.

ומדייק שיהי' משלוח מנות כי התומ"צ צריך להעלותן ע"י דו"ר טבעיים או שכליים כו' וכמשנ"ת בסש"ב (פ"מ ובההגהות שם) ולא שישארו למטה בעוה"ז הגשמי שהוא מדור הקליפות.

והנה כ"ז הוא בנוגע לעצמו, אבל הרי נת' לעיל שצ"ל כולנו אחד, ויחן וקבל ל' יחיד, ולכן באה מצוה השנית בפורים והיא מתנות לאביונים היינו שצריך להשתדל ולהוכיח את חברו האביון ועני בדעת שגם הוא יעסוק בתומ"צ. ואין זה סותר למה שנת"ל שבפורים צ"ל העבודה מצד עצמו דוקא, כי בזה באו לשלול אתעדל"ע שזהו מעין ענין של כפי' והכרח, וכמו כפה עליהם הר כגיגית כו' שם תהא קבורתכם, וכמובן ג"כ מהראי' שבתו"א (סד"ה חייב אינש לבסומי) שבימי הפורים לא היתה אתעדל"ע מפני שע"ז נאמר ואנכי הסתר אסתיר פני גו' - אבל לא בא לשלול ענין הוכח תוכיח וכיו"ב ע"י בנ"א, ופשוט - אבל הענינים לעורר את חברו אינם שווין בכאו"א: יש מתפעל ומתחיל להניח תפילין - לדוגמא - ע"י שרואה אחר מניח תפילין ויש מתפעל ומתחיל להניח תפילין ע"י שאחר מסביר לו ענין אהבת השם ויראתו, ולכן ה"מתנות" אפשר שיהי' מעות או אוכלין, כי אין תפקידם לעשות דירה בתחתונים, כ"א להיות סיבה שהאביון יעשה דירה לו ית' בתחתונים.

ולכן מספיק גם מתנה אחת, כי אף את"ל שנותן המתנה מפני טבעית גופו, הרי אם רק פעל שהאביון מקיים תומ"צ לשמה עי"ז דיו, כמובן.

וע"ד שאמרז"ל (ב"ב ט, א) בצדקה גשמיית: אם עושין צדקה מוטב ואם לאו באין או"ה ונוטלין בזרוע ואעפ"כ נחשב להם לצדקה כו'.

אבל צריך לתת לשני אביונים, כי בכלל ישנם שני סוגי אנשים הזקוקים להתעוררות מחבריהם, כי קיום התומ"צ צ"ל בהשתתפות ועבודת הגוף והנפש גם יחד כמרז"ל (סנה' צא, א ושם) במשל דחגר וסומא, ובל' דא"ח שהעבודה צ"ל הן מצד נה"א הן מצד נה"ב, והא בלא הא לא סגיא, ובשניהם צריך להשתדלות כי גם הנשמה נתגשמה ע"י ירידתה למטה, או בסוגי העובדים יש: א) עובדי ד' בגופם ב) עובדי ד' בנשמתם, וזה[ו] שצ"ל נתינה לשני אביונים.

* * *

והנה בהשתדלות לפעול על חברו לקרבו לתומ"צ כמה אופנים ישנם ובכללותם מתחלקים לשנים:

א) שמציירים לפניו פחיתות האדם, מאוס ושקוץ הרע, עונשי גיהנם וכו' היינו שהעסק והדבור הוא במה שצריך להתרקח ממנו - ובכללות זהו דרך שיטת המוסר.

ב) שמבאר לו ומאריך בהסברת גדולת הבורא, מה רבו מעשיך, עילוי התומ"צ עד אין קץ כו' היינו שהעסק והדבור הוא במה שצריך להתקרב אליו שבכללות זהו דרך שיטת החסידות.

והנה אחד מהחילוקים אשר ביניהם: כשמשתדל עם חברו בהעצת ענין של סוג הראשון: איך כי רע ומר גורל החוטא, פחיתות האדם המתאווה לתענוגי עוה"ז וכה"ג הצעת הענין מצד עצמו אינה מצוה, לולא התקוה שיש בזה, שעי"ז ישוב חברו לדרך הישר, משא"כ בסוג השני, שגם הצעת הענין מצ"ע מצוה רמה ונשאה הוא דידיעת ס' ההשתל', דע את אלקי אביך, ליחדו וכו' וברמזים הנ"ל: הסוג האחד אינו אלא ענין של מתנות לאביונים משא"כ בסוג השני, אם אין בזה פני', ה"ז משלוח מנות איש לרעהו וגםמתנה לאביון, ובחסידות גופא דיש ב' הענינים בדרך מלמעלמ"ט (באדם גופא) משא"כ שיחות הכלולים מסיפורים, ביאורים בעניני השכלה שבחסידות, התעוררות לעבודה וכו' שייכים לשני סוגי אביון הנ"ל.

וע"י פרסום - לשמה - והפצה ברבים שיחה של דא"ח הכוללת עניני תורה דא"ח, התעוררות ליר"ש וקיום תומ"צ, ודברי ימי רבותינו וחסידים הזקנים אשר מהם ילמדו וכן יעשו כאו"א באופנו, הוא ענין הכולל רמזי מצוות משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים לכל פרטיהם.

כהנ"ל בדרך אפשר כמובן וד' יכפר בעדי.

בברכת פורים שמח, לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן

יו"ר ועד הפועל

מענה בקצרה על השאלות דשאילנא קדמיכון.

בדעת זקים מבעלי התוספות שמות (יד, ב) עה"פ לפני בעל צפון ניכחו תחנו, דהקשה ר"י והא אסור לומר המתן לי בצד ע"ז (סנה' מג, ב) ומתורץ שם א) דדוקא לאדם אסור ולא להקב"ה ב) דעדיין לא ניתנה התורה, ולכן אין לחוש, ע"כ התוכן. ומקשה א) הרי ע"ז שנזכר בתורה מותר להזכיר (סנה' שם) וא"כ גם בעל צפון בכלל ב) הרי גם אחרי מ"ת מוזכר כמה שמות ע"ז בתורה.

מענה לפענ"ד (ובהקדם דאין להקשות מדעת בעה"ת משאר מפרשי הש"ס

והפוסקים - דגברא אגברא קרמית): שני אופנים יש בהזכרת שם ע"ז א) הזכרה גרידא ב) הזכרה לצורך דאז נוסף בזה גם הענין דנותן בה ממשות (ועיין הקס"ד דהרא"ש, ל' הטור יו"ד סקמ"ז ובפי' הדרישה ובט"ז שם שכתב ורבותא זו יותר פשיטא), וס"ל לבעה"ת דבהזכרה גרידא, אם הוזכר כבר בתורה אין איסור, אבל באופן השני אין נפקא מינה, והאם בשביל שהוזכר שם ע"ז בתורה מותר ליתן בה ממשות? אתמהה!

(ובאמת היא סברא אלימתא, וצ"ע שלא נמצא חילור זה בפוסקים).

ואין להקשות דא"כ מה מתרץ בסנה' שם אמתני' (זבים א' ה') כמדגדיון כו' דמותר להזכירו כיון דכתיבי בקרא, והרי לפי סברא זו גם אז אסור ליתן ממשות.

ואינה קושיא - דהנ"מ דנותן ממשות, כשאומר המתן לי בצד ע"ז אבל כשמשערין כמדגדיון כו' אין זה הע"ז עצמה, אלא שם המקום (וכפיה"מ) שעמדה שם הע"ז מלפנים (קודם נצחון החשמונאים - ע"פ פי' הר"ש) ומודדין ממקום זה ולא מפסל הע"ז, וא"כ תו ליכא אלא איסור הזכרה גרידא שנק' המקום ע"ש הע"ז, ופשוט.

ב) הספורנו (שמות טז, כז-כח) כתב שבלקיטת המן יש חילול שבת דתולש דבר ממקום גידולו, ומקשה דהלא המן הי' לחם מן השמים וא"כ אין שייך בו תלישה מן הקרקע, ובפרט שהי' מונח על הטל כמרז"ל (יומא עה, ב) ולא על הקרקע.

מענה (בהקדם, כנ"ל, שאין להקשות על הספורנו מפירש"י הראב"ע) וכה"ג - דגברא אגברא קרמית), מוקשה לו - להספורנו - דמלשון הכתוב: יצאו מן העם ללקוט גו' עד מתי מאנתם לשמור מצותי ותורתי ראו כי ד' נתן לכם השבת גו' משמע דבהלקיטה לחוד הי' ענין של עבירה דחילול שבת, ולכן מפרש - דכמו דמצינו בשבת (קז, ב. לא בפ' כלל גדול) איסור תולש בעוקר כשותא מהיזמי (וכן בעוקר פוטרא מאונא דחצבא, שם) אף שבין לילה הי' והוא עוקרו מן העצים ומן האבנים - ולא מן הקרקע, ומפרש הטעם בש"ס משום דהיינו רביתי' כמו"כ הוא גם במן, אף שהי' מתחדש בכל לילה והוא לוקטו מעל הטל ולא מע"ג הקרקע, וי"ל בשני אופנים א) דבירדיתו למטה נתגשם ע"י לחלוחית הקרקע ב) דבירידתו למטה גדל מלחלוחית הקרקע (וכמו ב' הפי' ברמב"ן שם טז, ו).

ג) הבעה"ט (שמות כ, יג) כתב דתר"ך אותיות דעשה"ד הם לנגד תרי"ג מצות וז' מצות ב"נ, ומקשה דהא ז' מצות ב"נ ע"ז ג"ע כו' כבר נכללו בתרי"ג מצות.

מענה אפשר הי' לומר כמה סברות בזה, אבל באמת קושיא מעיקרא ליכא דגם במספר תרי"ג מצות אין הכוונה תרי"ג ענינים כללים שונים, כי גם פרטי הענינים נחשבים כאו"א בפ"ע אם יש בהם ציווי מיוחד, ולדוגמא הל' ע"ז שיש בה כמה מ"ע ומל"ת וכאו"א מהם נחשב במנין תרי"ג (הגדרים בזה מבוארים בסהמ"צ להרמב"ם שרש ט' ונ"כ שם) ועאכו"כ בז' מצות ב"נ, שיש עליהם ציווים מיוחדים וחלוקים הם בדברים עיקרים ממצות אלו עצמם שבתרי"ג מצות של בנ"י - שנמנים בפ"ע.

קמ

חלקה נדפס בלקו"ש ח"ד ע' 1285. חלקה בח"ב ע' 667 וחלקה שם ע' 670 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מוהרמ"פ: כ"ץ. אגרות נוספות אליו - לעיל כ, ובהנסמן בהערות שם.

להמציא נדבה: ראה גם לקמן אגרות קמא. קמה.

בשיחת... אות לב: לקוטי דבורים ח"ב שיא, א.

המתן לי בצד ע"ז: ראה לקו"ש חכ"ג ע' 166 166