ספריית חב"ד ליובאוויטש

קמב

ב"ה, ח"י אדר תש"ד

ברוקלין

האברך המצוין וו"ח אי"א חו"ב וכו'

התמים מוהר"ר אברהם שמואל שי'

שלום וברכה!

במענה על הודעתו מקישורי התנאים שלו

יהי רצון שיקויימו כל הברכות אשר ברכם כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א כפשוטם וכמשמעם בטוב הנראה והגלה.

וי"ל בדיוק לשון שטר התנאים בראשיתו ועיקרו - כפי מנהגנו מנהג בית רבינו: ראשית דבר כו' לא זה מזו ולא זו מזה.

תיבות "זה, זו" מורות שיכולים להראות על הדבר במוחש ממש, וכמרז"ל (סוף תענית ועוד) מראה באצבעו שנאמר כו' זה גו', ולכן למדו רז"ל (יל"ש במקומו מן המכילתא) מלשון הכתוב זה אלי, דראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וישעי', כי הנביאים נתנבאו בכה - ורק משה נתנבא בזה - (ספרי מטות) ופי' ברמב"ם (יסוה"ת פ"ז ה"ו) החילוק שביניהם "כל הנביאים.. רואים.. במשל וחידה.. משה רבינו.. רואה הדבר על בוריו כו'" (ונת' הענין ע"פ דא"ח בדרושי מטות - בלקו"ת ועוד).

ולכן אמיתת תואר "זה" שייך דוקא בהקב"ה והדבקים ומיוחדים בו, וכמש"כ בערה"כ (לבעהמ"ס סדר הדורות ומובא ספר זה בלקו"ת בד"ה מזמור שיר חנוכת הא' ועוד) בערך זה "כל הנבראים הם משתנים מה שהי' אתמול אינו היום ומה שהוא היום אינו למחר ולא יצדק עליו לומר זה הוא אבל הקב"ה אין לפני שינוי וכמ"ש אני ה' לא שניתי" - ורק בהשאלה אפ"ל "זה" גם על שאר דברים ואפילו על זה לעומת זה, ולהעיר מלקו"ת ד"ה ראו סס"א וד"ה חוקת סס"ב -.

ובזה מובן מרז"ל (בבא בתרא טז, ב) עשו כפר בעיקר דכתיב למה זה לי וכתיב זה אלי ובסנה' (מב, א) כל המברך על החדש בזמנו באילו מקבל פני השכינה כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה אלי דלכאורה הרי כמה פעמים זה כתוב תנ"ך - ובהנ"ל מובן.

ובמנחות (נג, א) יבוא אדיר.. ידיד.. טוב.. זה זו, זאת כו' ואינו מובן: דבשלמא בתוארי אדיר ידיד טוב יש מעלה ושבח, אבל מהו העילוי במה שקוראם זה או זאת - משא"כ כפהנ"ל דאינו שייך אמיתת שם זה רק בהקב"ה ובמילא גם בישראל (זו) ובתורה (זאת) כיון דישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד.

- ועיין במנחות בחדא"ג שדבריו - עדמ"ש בלקו"ת חקת הנ"ל -

והנה שיהי' בגילוי הא דהקב"ה נקרא זה וגם לכל העולם (כי בקי"ס לא הי' אלא לישראל) הי' זה בעת מ"ת, וכנ"ל במנחות, אלא שאח"כ נתגשם בעולם וע"י עבודה דתומ"צ של כל בנ"י יהי' כן לע"ל וכנ"ל בתענית, ועיין סש"ב פל"ו ואילך.

והנה מבואר בכ"מ אשר במ"ת ובפרט לע"ל (שאז יתגלו טעמי תורה - פנימיות התורה -) זהו בחי' נשואין של הקב"ה (זה) וישראל (זו).

והנה אדם התחתון שהוא בדוגמת אדם העליון, ועל בנ"י - אתם קרויים אדם - יבמות סא, א) - נאמר ד' צלך שהוא כביכול כצל שהוא פונה אחר האדם (לקו"ת ד"ה מה טובו סס"ד ועוד) לכן גם הם כשמתדברם ע"ד נשואי איש ואשה הנה ראשית דבר הוא... זה... זו.... וד"ל.

באיווי אשר ב"ב ממש נזכה כולנו לקיום היעוד ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו'.

לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן

יו"ר ועד הפועל

אחר זמן רב. מצאתי באוה"ת (שלא, ב) בי' בזה וזו שבתנאים. גם מבאר הסיום וישלטו בנכסיהם שוה בשוה היינו שזו"ן יהיו שוין בקומתן (לע"ל).

קמב

נדפסה בלקו"ש ח"ט ע' 328 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מוהר"ר אברהם שמואל: שטיין. אגרת נוספת אליו - לקמן קנה.

התנאים... מנהג בית רבנו: ראה גם אגרת שלאח"ז.

יו"ר ועד הפועל: מחנ"י.