ספריית חב"ד ליובאוויטש

קנג

ב"ה, יום ה' י"א אייר תש"ד

ברוקלין

כבוד הרה"ג הנודע לתהלה אי"א ורב פעלים עוסק בצ"צ

באמונה וכו' מוהר"ר אלי' נ"י ד"ר יונג

שלום וברכה!

כפי בקשתו נשלחו לו, בחבילה מיוחדת ספרנו ח"א וח"ה, וכן דוגמאות מהירחון היוצא לאור על ידנו (באידית ובאנגלית).

ת"ל, הביאו ספרים הנ"ל תועלת רבה בכמה ישיבות קטנות ת"ת ובתי הספר המשתמשים בהם, ומזמן לזמן, מתרחב חוג הלומדים וקוראים אותם, ובטוחים אנו אשר גם כבו' ישתמש בהשפעתו הרבה להכירם ולהנהיגם בכל מוסדות החינוך העומדים תחת הנהלתו, או הנשמעים להוראותיו.

ואם בכל המדיות רוח השורר בבתי הספר בכלל וטהרת ספרי הלמוד וקריאה לבני הנעורים בפרט יש להם השפעה מרובה על כל חיי הדור הצעיר, על אחת כמה וכמה במדינה זו, שהשפעת האבות על הבנים מועטה היא ביותר, בערך למדינות אחרות, שבתי הספר צריכים השגחה מעולה וחומר הקריאה והלמוד הבא לידי התלמידים והתלמידות צריךלהיות על טהרת הקדש נוסף על היותו מתאים למטרתו מנקודת המבט הפדגוגי, ואז יש לקוות אשר דור הצעיר יהי' דור ישרים יבורך בכל הפרטים, אפילו אם תנאי הסביבה והזמן אינם טובים.

ואמרתי זה מכבר במאמר רז"ל (יבמות קיד, א), אשר ג"פ נאמר החיוב דלהזהיר גדולים על הקטנים: בדין שקצים, דם וטומאה.

וי"ל הרמז בזה בתורת החינוך, אשר זהו ענין הזהרת גדולים על הקטנים.

דהנה מצד מהות המחונך והמודרך (שהוא הקטן בדעה לגבי המחנך והמדריך אותו - הגדול בדעה) ישנם נמנעים ומתיאשים משתפעול ההשפעה על התלמידים מפני כמה טעמים, ונכללים הטעמים בשלשה סוגים.

סוג א) אומרים: שהמצב עתה ובפרט במקום פלוני הוא כזה, שטבע האנשים גס וחומרי ביותר, ומותר האדם מן הבהמה אין, ואם כן איך יכנס באזנם ענין של תורהו יר"ש וכו', וע"ז בא הציווי שאפי' האכל שקצים, שזהו מורה שאינו בגדר אנושי כלל, הרי שקצים נפשו של אדם קצה בהם (הוריות יא, א) בכ"ז מצוה אתה לחנכו ולהזהירו,

וכיון שהעידו חז"ל (במ"ר רפי"ג) שאין הקב"ה מבקש אלא לפי כח המצווה, עכצ"ל שיש בכח המחנך לעשות ולפעול גם על תלמיד כזה.

סוג ב) אומרים: במה דברים אמורים, אשר אפשר שתהי' תועלת בתעמוולה וחנוך - הוא דווקא בנוגע לענינים שלא הורגל בהם כל ימיו, אבל אם כבר עבר ושנה ושלש כו' ונתיישן בהנהגתו ופעולותיו אין תקוה שיחזור בו. ושלילת דעת זו מבוארת באזהרת גדולים על הקטנים בענין הדם, שארז"ל (ספרי) עה"פ רק חזק לבלתי אכול הדם אתה למד שהיו שטופים בדם לאכלו, הרי שגם בענינים אלו מוכרח ומועיל חנוך.

סוג ג) אומרים: במה דברים אמורים, אשר צריך להתעסק בהשתדלות וחנוך - הוא דוקא במה שאפשר לבאר להמחונך ע"פ השכל וטעם ודעת. אבל במה שתלוי באמונת הלב וחוקה היא בלי טעם גלוי ומובן והלזה טוען שאינו מאמין, הרי אין גם פתח להכנס עמו בדברים, ומה תועלת בהשתדלות עמו בענינים אלו, ולזה בא הציווי לגדולים על הקטנים בענין הטומאה, אף שאין לזה מבוא בשכל ואינה אלא גזירת הכתוב, וכמ"ש הרמב"ם (סוף הלכות מקואות) דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו וה"ה מכלל החוקים.

ואיך יועילו חנוך תעמולה והשתדלות בענינים כאלו ובנוגע לאנשים הנ"ל, יש להבין ע"פ מ"ש הרמב"ם על כל אחד ואחד מישראל בלי הבדל כלל, וז"ל (הל' גרושין ס"פ שני): מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה... הוא אנס עצמו בדעתו הרעה... שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו, עיי"ש.

בברכת לאלתר לתשובה - לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן

יו"ר ועד הפועל

קנג

מהעתק המזכירות

ואמרתי זה מכבר: לעיל אגרת עב. וראה גם אגרת שלפנ"ז.