ספריית חב"ד ליובאוויטש

קנד

[אייר תש"ד]

אחת ממטרות התיסדות קובץ זה היא שישמש בימה שממנה יתדברו אנ"ש, וכל הנלוה עליהם, בכל דבר הקשה בתורת החסיות בכלל ובספרים היו"ל במשך זמן האחרון בפרט, וכמ"ש בהקדמת המערכת בקובץ חוברת א.

כמובן יודפסו בקובץ רק אלו השאלות ותשובות שיש בהם ענין לכל קהל הקוראים.

אותן השאלות שלא יענינו אלא את היחיד יבוא המענה עליהם אם במכתב אל השואל או בקובץ במדור זה אבל בקצור.

* * *

בפתיחת מדור זה הנני לענות על שאלה כללית, אשר שמעתי רבים שואלים בקראם בשיחות היו"ל על ידי מערכת "אוצר החסידים" והיא:

ענין פלוני אשר בשיחה - אינו מבואר כלל.

פירוש הפסוק ומרז"ל אשר בשיחה - הלא אינו אלא צחות בעלמא ואין לו יסוד ומקור.

התשובה על זה היא: אף שהשיחות (הנדפסות), ברובם המכריע, מובנות אף לאלו שלא עסקו בתורת חסידות חב"ד, בכל זה יש בהם כמה ענינים, ובפרט מאלו שלא באו בשיחה אלא דרך אגב, אשר אי אפשר להבינם, כי אם אחרי הקדמת לימוד תורת החסידות, או, על כל פנים, ידיעת יסודי שיטה זו. ובמאמרי דא"ח או בשיחה אחרת מתבאר בודאי ענין זה כדי צרכו, כי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר (ברייתא דל"ב מדות טו. וע' ג"כ ירוש' ר"ה פ"ג סוף ה"ה).

כן פירושי הכתובים ומרז"ל אשר בשיחות רובם ככולם מקורם הוא בדרז"ל, או שמיוסדים הם על המתבאר בדרז"ל בתורת הנגלה והנסתר.

* * *

לדוגמא הנני מביא פה אחת התמיהות ב"מאמר פליאה" (לפי דעת השואלים), אשר שאלו בקונטרס "ביקור שיקאגא" שיצא זה עתה לאור. בחרתי בשאלה זו, באשר חשבוה השואלים לתמי' שאין מקום לתשובה עלי' כלל וכלל. וכאשר נוכח בזה שאפילו שאלה כזו אינה אלא מחסרון ידיעת השואלים, ולא עוד - אלא שהמאמר פליאה מקורו מפורש בדרז"ל, הרי מתמי' זו ידונו בכל שכן וקל וחומר על שאר השאלות.

כשנתפרסמה השיחה לראשונה - במימיוגרף, חורף ה'תש"ב - נתחלקו המקשים לשתי כתות:

כת המבקרים על מנת לקנתר ושמחים למצוא תקלה הכריזו: הלא אלו דברינו מאז ומקדם, אשר דרך החסידים ומנהגם לאמר רמזים וצחות בלי כל יסוד ומקור, והרי בזה ראי' נוספת. כי אף אשר התיבות "עקביא" "מהללא"ל הםלשון נופל על לשון "עקב" ו"הלל". אבל היש מקום בשכל לאמר, אר הנאמר במשנה "עקביא בן מהללא אומר" יש לזה איזה שייכות לענין "א פיאטע פון א דאוונער וואס לויבט דעם אויבערשטן זאגט?!...

והנה לא די לחסידים בזאת ועוד הוסיפו חידוד על חידוד, כי - עקביא ומהללאל הם אנשים נפרדים ופירוש החסידים הוא כאלו זהו אדם אחד!

כת השני', אלו החפצים לדון את כל אדם, "אפילו את החסידים", לכף זכות, אמרו: אמת כן הוא אשר מאמר הר' ברוך מרדכי אינו אלא צחות ואין לו יסוד - אבל הרי מפורש נאמר בשיחה שאינו אלא צחות. ואם לטובי המגידים הותר לאמר פי' כאלו למה יגרע חלק החסידים? ובפרט אשר רעיון הכרוך במאמר זה רעיון נשגב הוא: בגודל ערך עבודת הלב והרגש וכו'.

פתגם הר ברוך מרדכי עורר תמי' עד כדי כך שאפילו מאנ"ש נמצאו שואלים בטענה: למה מפרסמים בדפוס ענינים הנותנים מקום למנגדים לקנתר: ראו החסידים הוסיפו "עוד" פי' אחד שאין השכל סובלו ואין לו מקור בדרז"ל.

* * *

והנה אם נשים לנגד עינינו אופי האיש שאמר פתגם הנ"ל ובאיזה מסיבה אמרה, אשר הרב ר' ברוך מרדכי הי' מהגאונים אשר בימיו ובהיותו צעיר לימים כבר הי' - בימי הגר"א - ריש מתיבתא בעיר ווילנא, וצחות זו אמר במענה לגיסו - גאון בנגלה מנגד על שיטת החסידות ובנו של מנגד לשיטה זו, ואמרה במעמד גאוני העיר ולומדי' ואחרי שמיעת פלפול עמוק.

לא ישאר מקום לספק כלל, אשר רב"מ לא הי' עונה לגיסו בצחות ודבר מוסר בעלמא בלי יסוד חזק בדרז"ל, חזק כל כך עד אשר גם גיסו וכל המסובים מוכרחים יהיו להודות בזה. ובפרט אשר בימים ההם הנה רוב המכריע של המתנגדים אחזו בשיטה, אשר אין ענין למגידים ואומרי מוסר אלא בשביל הנשים, עמי הארץ ות"ח בשעה שראשם כבד עליהם וא"א להם לעסוק בלימוד. ובכל דבר וענין היו שואלים לכל לראש: מנא הני מילי ואיפוא רמיזא באורייתא.

* * *

והנה שיטת מדרש השמות - לדרוש סמוכין בין משמעות השם ומהות הנקרא בשם זה - חזון נפרץ הוא בתושב"כ ותושבע"פ.

ולא רק בשמות כלליים - שמות המין - השם מורה על טבעי המין, וכמרז"ל (ב"ר פי"ז) א"ל (הקב"ה למלאכים) חכמתו (של האדם) מרובה משלכם הביא לפינהם את הבהמה את החי' ואת העוף, א"ל זה מה שמו ולא היו יודעין, העבירן לפני האדם, א"ל זה מה שמו, אמר זה שור זה חמור כו'. וביאר הרמב"ן (בראשית ב, יט) הקב"ה הביא כל חית השדה וכל עוף השמים (עיין תוד"ה כל. חולין סו, ב) לפני אדם והוא הכיר טבעם וקרא להם שמות, כלומר השם הראוי להם לפי טבעיהם (ועי' ג"כ בחיי ע"פ זה, של"ה בהקדמה בית המקדש בסופו. תניא שער היחוד והאמונה פ"א, ד"ה אר"י כו' לא אבוא בירושלים של מעלה כו' דשנת ת"ש - נדפס בקונטרס מא, ועוד) אלא גם בשמות פרטיים כן הוא, אשר דרשו משמעות השם על מהות הנקרא בשם. וראשון במקרא מפורש (בראשית ג, כ) ויקרא גו' חוה כי היא היתה גו'.

יותר מזה: מצינו דדורשין שמות אפילו במקום דלא נתכוון נותן השם לדרשה כזו.

ודבר זה כתוב בתורה (בראשית כז, לו) הכי קרא שמו יעקב ויעקבני גו' וכפול בנביאים (ש"א כה, כה) כי כשמו כן הוא נבל שמו גו'. ומצוי לרוב בדרז"ל.

למעלה מזה: אף את"ל שאין ראי' מדרשות רז"ל בשמות המובאים בתנ"ך, כי בהם יש לומר הטעם לדרשה, אשר כיוון שהובא השם בתורה בודאי גם בו יש איזה רמז ולימוד (ובזה מתורצת הערת המהרש"א בחדא"ג יומא פג, ב).

הרי מצינו (יומא שם) דר' מאיר הוה דייק בשמות אנשים שהיו בימיו. ומעשה רב הוכיח כדברי ר' מאיר.

- והא דמסיים שם ר"מ אימא דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי, הוא משום שאין בעל השם מוכרח במעשיו, כי הבחירה בידו היא, אלא שטבעו נוטה לזה (עדמ"ש ברמב"ם ריש הל' דעות ועיי' ג"כ הל' תשובה פ"ה ה"ד. ומש"כ שם בלח"מ - מפורש הוא ברפ"ח משמונה פרקים להרמב"ם). וי"ל שזהו ג"כ כונת המדרש (ב"ר פע"א): יש ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאים כו', להשמיענו שאין השם מכריח באופן - בל' הרמב"ם - שא"א לזוז ממנו -

וגדולה מזה מצינו בדרז"ל, אשר השם הוא לא רק מורה עלמהות האדם אלא גם גורם, וכמרז"ל (תנחומא ס"פ האזינו) לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו.. כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע. וביומא (לח, ב) חזי מאי סליק בי' (היינו דשמו - על שמו של רשע - גרים למיתתו. דאין לומר שהוא בתור עונש, דא"כ העונש גדול יותר מדי ועוד דהעונש הי' צ"ל על נותן השם ולא על נושא השם). וגורם באיש נושא השם לא רק במה ששיך בעצמו, אלא גם ביוצאי חלציו, וכדאיתא בברכות (ז, ב) מאי רות אר"י שזכתה ויצא ממנה גוד שריוהו כו' מנא לך דשמא גרים כו'.

במילא מובן שיש מקום לדרוש שמות האבות גם בנוגע למהות הבנים. ושני אופנים מצינו בזה בדרז"ל: א) שהאבות נקראו על שם מהות הבנים וכנ"ל ברות וכמרז"ל (מגילה יב, ב) מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש תנא כולן על שמו (של מרדכי) נקראו. ב) שאף שלא נקראו ע"ש הבנים, בכל זה כשמזכירין שם האבות על הבנים הרי זה בא להורות על תכונות הבנים וכמרז"ל (סנה' קט, ב) קרח כו' בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים כו' וליחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם כו' - אשר מדמקשי' בפשיטות וליחשוב נמי בן יעקב מוכח דאף דלא נקראו האבות לאמינה ולא מקצתי' ע"ש הבנים, בכ"ז דורשין שתומיהם אם נזכרים על הבנים.

* * *

עד כאן בנוגע למדרש שמות בכלל, אשר מיוסד דרך דרוש זה בדברי רז"ל לדייק בשמא, ולא רק בשמו עצמו, אלא גם בשמות אבותיו אם נזכר שם אביו עליו (וכמו בעקביא בן מהללאל).

ובנידון דידן דצחות הרב ר' ברוך מרדכי בפרט - מקורו מפורש בדברי האריז"ל.

ונקדים מ"ש במדרש אגדת בראשית (הוצאות בובער, מבוא פי"א) וז"ל: ולמה נקרא שמו (של בן קינן) מהללאל, שהוא חזר בתשובה תחלה להלל והתחיל לשבח לפני הקב"ה.

וזה"ל בכתבי האריז"ל בשער הגלגולים (הקדמה לא): דע כי כל הנשמות.. כלולים ונתלים באדם הראשון.. כל אבר ואבר מרמ"ח אבריו.. והנה העקב.. מתחלק ליותר מן תרי"ג ניצוצות נשמות ומכללם הם נשמת.. ונשמת עקביא בן מהללאל.

וביתר באור שם (סוף הקדמה לב) וז"ל: עקביא בן מהללאל.. בסוד עקב.. ולכן נקרא שמו עקביא ולפי שעקביא זה תיקן גם כן בחי' מהללאל בן קינן לכן נקרא עתה עקביא בן מהללאל.

- ויש להעיר מן המשנה (עדיות פ"ה מ"ו): אין עזרה ננעלת בפני לכל אדם מישראל בחכמה - ויש גורסין בענוה - וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. וראה בבעל הטורים ר"פ עקב, של"ה שם ועוד - על הפסוק עקב ענוה יראת ד' - ששניהם, ענוה ויראה, נקראים עקב.

* * *

ביאור יסוד צחות "תמוה" זו יוכל להיות לנו לדוגמא ולאות, כי בודאי כל המאמרים אשר בשיחות הקודש, אף אלו הנראים לתמוהים בעינינו, יש להם פי' וביאור היטב, ועל כגון זה ארז"ל (ירוש' פאה פ"א ה"א) כי לא דבר רק הוא מכם, ואם הוא רק, מכם הוא, למה שאין אתם יגיעים בתורה.

ואם צחות של חסידים הראשונים כן תורתם ועבודתם על אחת כמה וכמה.

קנד

נדפסה בקובץ ליובאוויטש חוב' ב ע' 22 (תשובות וביאורים בתחלתו). הקובץ מוקדש לימים ט' אדר - לג בעומר, ומוסבר בו על דברים שארעו בפסח שני, וא"כ יש לשער שמאמר זה נכתב במשך חודש אייר. במאמר זה לא נתפרש אם נכתב בתחלה כאגרת (ראה לעיל סי' קנ) אמנם בזה נפתח מדור שבו באות תשובות לשאלות שנכתבו כאגרות (ראה לעיל אגרות נד. פה. קלב. לקמן קסב-ג) לכן נכלל גם הוא בקובץ אגרות קודש שלפנינו. לתוכנה ראה גם לעיל - קנ.