ספריית חב"ד ליובאוויטש

קסב

[לפני מנ"א תש"ד]

בס' אמת ליעקב - על אגדות הש"ס - מהרב מליסא על מרז"ל (יומא פו, א) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וא"ר יוחנן עד ולא עד בכלל (כן היא הגירסא בע"י וילקוט) כתב, אר יחיד החוטא אף שעשה אח"כ תשובה מאהבה גדולה ביותר - וכתשובת דוד המלך - בכל זה נקרא בעל מום שנתרפא ושוב אי אפשר שתשרה עליו שכינה שיהי' נקרא כסא הכבוד. ורק בצבור מועלת התשובה על זה, והראי' שהרי נקראו ישראל היכל ד' אף שעבדו ע"ז כמה פעמים. ע"כ תוכן דברי מהר"י מליסא בנוגע לענינינו.

ולפי שהרב בעהמ"ס חוו"ד הוא מגדולי הפוסקים האחרונים דבריו אלו מדאיבים את הלב. - וראיתי החוו"ד משבת (נו, א) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר כו' וד' עמו גו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו - יש לדחות דראית הש"ס הוא ממשמעות הכתוב אשר תמיד הי' ד' עמו וע"כ שלא הי' רגע אשר חטא. - ובפרט שרבינו הזקן בתניא פמ"ו כתב שהאבות היו בחי' מרכבה כו' וככה הוא בכל נפש מישראל בשעת עסק התומ"צ כו' - ואינו מחלק בין בעל תשובה לצדיק גמור. ושם פמ"ז מוכח דבכל אדם שייך ענין זה. ואיך אפשר לתווך בין שתי הדעות.

הרב א"א הכהן יאלעס, פילאדעלפיא

* * *

תשובה. להבנת דעת אדמו"ר הזקן בזה, יש מקודם לבאר החילוק בין בחינת האבותא שר (ב"ר פמ"ז) הם הם המרכבה ובין בחינת שאר כל אדם עוסק בתומ"צ, אשר בודאי אינם שווים.

והחילוק מבואר בלשון התניא שכתב בפרק כג: האבות ה"ה המרכבה שכל

איבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מעניני עולם הזה שהאבות ה"ה המרכבה שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם כו'. ובפל"ט: דעבודה בבחי' מרכבה היינו להבטל וליכלל באורו ית' הם וכל אשר להם על ידי קיום התומ"צ ע"ד שאמרו האבות ה"ה המרכבה והיינו לפי שכל ימיהם היתה זאת עבודתם. עכ"ל.

נמצא מעלת האבות בענין זה הוא בשנים: א) שעבודתם זו היא כל ימיהם בלי הפסק. ב) שעבודתם היא בכל איבריהם ובכל אשר להם. ודוקא ע"י קיום שני תנאים הללו אמרז"ל שה"ה המרכבה.

ובכל זה כתב בסש"ב פכ"ג ופמ"ו דכל נפש מישראל יכול להיות בבחי'

מרכבה - והוא מצד כח נפשי הפרטי המתלבש בעשית מצוה פרטית זו (עיי"ש פל"ז) ובשעה שמקיים המצוה דוקא.

ולכן אין זה בחי' מרכבה באמת לאמיתו, כיון שאינו אלא: א) בכח פרטי, ב) חולף ועובר אחר זה. וכמו שכתב בפרק לד: ולכן כו' ישיב אל לבו כי מהיות קטן שכלי ושורש נשמתי מהכיל להיות מרכבה כו' באמת לאמיתו כו' אעשה לו משכן כו' בתלמוד תורה כפי הפנאי שלי כו' בנתינת הצדקה כו'. - הרי מפורש דאף שלומד תורה ונותן צדקה בכ"ז אינו בבחי' מרכבה באמת לאמיתו, והוא כנ"ל.

אבל כיון שכל אדם יכול להיות סור מרע ועשה טוב בקיום התומ"צ במחשבה דבור ובמעשה בכל אשר לו בכל עת ובכל שעה (תניא פי"ד), נמצא שאף בשעה שאינו עוסק בתומ"צ (באופן שאין איסור בזה, כמובן) בכ"ז בכחו גם אז לחזור להתעורר ולדבק נפשו בד' ע"י תומ"צ - הרי יש לומר שלגבי מדריגתו גם זה נקרא בחי' מרכבה - וע"ד מ"ש בתניא ספי"ג ולענין אהבה. ובזה מובן בפשיטות מ"ש בפכ"ג דכל נפש מישראל יכול להיות בבחי' מרכבה, ואיך שאין זה סותר למ"ש בפל"ד.

עוד זאת למדין אנו ממ"ש בפכ"ג דכל נפש כו', דפשיטא דאינו בא להוציא אדם שעבר עבירה פ"א במשך כל ימי חייו אף שעשה תשובה אח"כ, דא"כ לא שבקת כו'. ועל כרחך צ"ל דגם בעל תשובה זה נכלל בכלל "כל נפש".

ואף דבכמה מקומות הדיגש רבינו הזקן דבחי' מרכבה צ"ל כל ימיו בלי הפסק אפילו שעה אחת, וכנ"ל. ואף אם נאמר, כנ"ל, דכיון דברגע זה הוא מרכבה בפועל אינו סותר מה שיהי' אח"כ אם רק בכל שעה יכול להתעורר להיות בבחי' מרכבה (שישנו בכח), בכ"ז במי שעבר עבירה הרי בשעת עשית העבירה לא הי' יכול להתעורר, כיון דנכנס בו רוח שטות, ואדרבה אז הי' מרכבה לרע הגמור שבשלש קליפות הטמאות. ואף אם עח"כ עשה תשובה, הרי בכ"ז הפסיק שעה אחת, היא שעת עשית העבירה.

הנה כדי שלא יסתרו דברי התניא ממקום אחד לחבירו י"ל כונתו - וע"פ הכלל (ר"ה טז, ב) שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה - אשר אם בשעה זו מצבו ומהלך נפשו הוא שלא יפסיק אפילו שעה א' מלהיות מרכבה (בפועל, או עכ"פ בכח)

- וגם לא נשאר בו רושם כלל מעבירות שעשה מלפנים, דכבר שב בתשובה הראוי' -

הרי אדם זה שם מרכבה עליו עתה.

ומ"ש בתניא שהאבות כלימיהם לא הפסיקו כו' - קדושת האבות ומעלתם מספר, שכל ימיהם היו בבחי' מרכבה. אבל לא להכריח אשר אדם שהפסיק שעה אחת אבדה תקותו לעולם ועד.

- ועד"ז צריך לפרש בתניא במ"ש (פי"ב) שהבינוני הוא שלא עבר עבירה מימיו ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו. ובפי"ד כתב שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה - וכדי שלא תהי' סתירה מפרק אחד לחבירו - צ"ל, כנ"ל, שהכונה שמצד מצבו עתה לא עבר (ושלא נשאר רושם) עבירה ולא יעבור כו' (ודלא כמ"ש הרב כהן ב"התמים" חוברת שמינית בזה).

וע"פ כהנ"ל נמצא קיים ג"כ כלל שכללו רז"ל (רמב"ם הל' תשובה ספ"ג. ועיין ג"כ ירוש' פאה פ"א סוף ה"א) אין לך דבר שעומד בפני התשובה

* * *

ובכל הנ"ל אין סתירה למ"ש בס' אמת ליעקב דמי שחטא אפילו פעם אחת הרי אף שעשה תשובה הראוי', בכ"ז אי אפשר שתשרה שכינה ויהי' שם כסא הכבוד עליו.

כי בס' הנ"ל מפרש זה במאמר ר' יוחנן דאמר עד ולא עד בכלל ור' יוחנן אזל לשיטתי' (ברכות לד, ב) דצדיקים גמורים גדולים מבעלי תשובה, אבל אנן קי"ל דבעלי תשובה גדולים - וכמ"ש הרמב"ם (תשובה פ"ז ה"ד) ובתניא פ"ז, ועייג"כ אגרת התשובה ספ"ח.

ועיין ביומא (שם) דרמי ב"ח ס"ל דבתשובה מאהבה אין שמו נקרא עליו ונעקר העון מתחלתו, וא"כ פליג ג"כ אדר' יוחנן. ואין לומר - לרמי ב"ח - דהני מילי בצבור, ובהא גם ר"י מודה - דבשלמא לענין השראת השכינה ושיהי' נקרא כסא הכבוד יש מעלה בצבור וכמ"ש השוכן אתם בתוך טומאותם אפילו בשעה שהן טמאין (יומא נו, א), אבל עקירת החטא הרי זה תלוי בתוקף ומעלת ענין התשובה ואם כן מאי נפ"מ יש בין צבור ליחד?!

* * *

עבודה בבחי' מרכבה - מבואר בכ"מ בדא"ח. לדוגמא מלבד הנ"ל: תו"א ד"ה האבות ה"ה המרכבה, ד"ה ויצג את המקלות דשנת תרנ"ט, ד"ה כל מחלוקת דשנת תרע"א, ד"ה אתה הוא דשנת ת"ש ועוד.

קסב

השו"ת שלפנינו נדפסה בקובץ ליובאוויטש חוב' ג ע' 38 (תשובות וביאורים ע' 6). קובץ זה מוקדש לל"ג בעומר - י"ב תמוז תש"ב, ואין בו תאריך לכתיבת השו"ת שלפנינו. אמנם לקמן אגרת קסד, מד' מנ"א תש"ד, מזכיר את התכנית להדפיס שתי השו"ת שלפנינו, וא"כ נכתבו לפני ד' מנ"א.

הרב... יאלעס: אגרות נוספות אליו - לעיל מא, ובהנסמן בהערות שם.