ספריית חב"ד ליובאוויטש

ג

ב"ה א' כ"א אד"ר ה'תרצ"ב

כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א!

...בביכעל כתי"ק הצ"צ על משניות, שקבלתי במתנה מכ"ק שליט"א, רשום במפתחות מתניתין דמכות ואינו חייב עד שיטלנו בתער, אבל בפנים לא נמצא מאומה על משנה זו. וכנראה הוא בביכעל הב' על משניות, וחפי פה ס' הנדפס על משניות. ולא יכולתי להשיגו. ואולי נמצא שם בחדו"ת, והנוגע לכל הנ"ל.

מראיות הצ"צ בשו"ת מוכח דס"ל דגם במספרים (ואפילו דלא כעין תער) מדאוריתא אסור, ולא רק משום אסור דלא ילבש גבר, כי אם משום פאות הזקן. אלא דמשום דלי"ג לוקה ג"כ.

ומצאתי בדרוש תער השכירה ס"ו שכתב אנזיר: וחמור יותר מגלוח הזקן בכ"א שאינו אסור מדאוריתא רק בתער משא"כ בנזיר וכו'. וס"ד להשות בשני המקומות, שכונתו בדרוש תה"ש אאסור מלקות דאוריתא, שנזיר לוקה גם אמספרים כע"ת, משא"כ בזקן. אבל ל"מ כן מלשונו שכתב שאינו אסור מדאוריתא וכו'. ואולי יש בזה משנה ראשונה ואחרונה, ואיזה מהם שנה רבי בזקנותו?

ועכ"פ, גם למש"כ בדרוש דא"ח הנ"ל דאסור השחתת פאה"ז מה"ת אינו אלא בתער דוקא כיון דאסור מד"ס לכה"פ, א"כ אין דרך האנשים להעבירו, ותו חייל על המעביר זקנו במספרים (וגם דלא כע"ת) אסור מה"ת משום לא ילבש גבר וגו', דלא איירי שם אלא משום אסור דגלוח שערות וקדושת שערות.

בלוח המפתחות לס' דרך מצותיך ח"ב הנדפס, נרשם שדרוש תעה"ש הוא מתרט"ז, אבל איני יודע מתי נכתבו השו"ת ובפרט שו"ת זו. ובודאי ישנם עוד בכמה מקומות שמדובר ע"ד אסור גלוח הזקן שלא בתער, וא"א בלא חדוש. ומאד אתאוה לדעת מכ"ז, עם תוכן הענין.

בקשת סליחתי שטוחה על האחור במכתבי, כי השגת הספרים פה דורשת זמן,

וישנם ספרים אשר קויתי להשיגם, אבל סו"ס לא יכולתי למצאם ע"ע, ומפכ"ז נתאחר מכ' כ"כ.

אצא מלפני כ"ק בבקשת סליחה עוד הפעם ואשאר חתנו דו"ש כה"י ומתברך מאת כ"ק

מנחם

הערות, בדרך אפשר, לי ולדכוותי, לשו"ת הצ"צ חיו"ד סצ"ג:

אם יש לאסור גלוח הזקן במספרים כעין תער, ואף שלא כעין תער

ס"א בתחילתו. יבאר: דחלוק דין שער בית השחי וביה"ע, דמותר להעביר במספרים כע"ת - לרב (נזיר נח:) - ולקוט לבנות מתוך שחורות אסור. והוא משום דמלקט לבנות בראשו או בזקנו הוא במקום דמינכר, משא"כ ביה"ש וביה"ע.

ולכאורה קשה. דא"כ גם בתער יהא מותר להעביר שער ביה"ש וביה"ע כיון דל"מ, דל"ד למלקט לבנות. וביותר יקשה אם נאמר, דהא דגם במלקט ורהיטני אסור לרב להעביר שער ביה"ש - לדעת השט"מ הובא לקמן - הוא איסור מה"ת (ומלשון הצ"צ לקמן ד"ה ושוב, דתני דין מלקט ורהיטני בבבא בפ"ע, ולא עירבה עם דין תער משמע דלא ברירא לי' מילתי' בזה), וא"כ שוה דין ביה"ש וביה"ע לדין מלקט לבנות. ומה טעם לקושית הצ"צ ותירוצו דביה"ש לא מינכר. גם לחלוק שעפ"י סברת התוס', הובא בסעיף זה, דרב מתיר מפני דעושה משום צער, ולא לנוי, מפני טעם זה גם בתער צ"ל מותר להעביר, וכמוש"כ בתוס'.

ואפ"ל: דטעם החלוק בין מספרים לתער, אף שהאסור הוא משום לא ילבש גבר, - ובפרט לדעת התוס' (לקמן ס"ב) דבמספרים כע"ת הוא סמוך לבשר ממש, אלא דאינו עוקר השער מעיקרו כתער - הוא משום דלא חשיב תקון נשים, כי לא הי' דרך הנשים להעביר שביה"ש וביה"ע ע"י מספרים (אי משום דניכר קצת רושם השערות לעומד מקרוב עכ"פ. - יעוין לקמן ס"י ד"ה ועוד טעם - או מאיזה טעם אחר), ולא היו מעבירין אלא בסם או בתער, וכדאיתא במו"ק (ט: וש"נ. הובא לקמן ס"ט) מעברת סרק (סם) על פני' שלמטה, וברי"ף גריס וא"ד מעבירין סכין ע"פ שלמטה. וכן בירוש' מו"ק (פ"א ה"ז) ומעברת כלי חרש (חד) על פני' (של מטה). שכ"ז הוא העברה בתער.

וס"ל להצ"צ דבמד"א דאפשר לחלק בין עושה כדרך הנשים א"ל, הוא רק במקום דל"מ, דבמקום דל"מ לא שייך אסור דלבוש בשמלת אשה (דאתי לידי תועבה), כיון דלא מינכר. וגם אינו חייב משום דמתקן בתיקוני איתתא, דא"ז תקוני איתתא להעביר במספרים. אבל אם הוא מקום דמינכר, מה לי באיזה אופן העביר השער. כיון דסו"ס שמלת אשה ועדי אשה עליו (ואתי לידי תועבה). ואינו דומה למקום דל"מ, דשם האסור משום דמתקן עצמו בתקוני איתתא, ולכן רק בתער אסר רב, דזהו ממש תקון אשה. ולא במספרים.

ואפשר לומר, שזהו ג"כ דקדייק הלשון ברמב"ם (הל' ע"ז פי"ב ה"ט) דגבי ביה"ש וביה"ע כתב "שלא יתקן עצמו תקון נשים", אבל גבי מלקט שערות לבנות נתן טעם "לוקה, מפני שעדה עדי אשה". כי בביה"ש לא שייך לומר ע"ז עדה עדי אשה, כיון שהוא מקום דל"מ (אלא דהרמב"ם לשיטתי', דבשער ביה"ש אין אסור אלא מד"ס. ורבנן אסרו בכל אופן, גם במספרים שלא כע"ת).

אלא דלכל הנ"ל אתינא לדין חדש, דהעברת שער ביה"ש וביה"ע ע"י סם, דינו שוה להעברה ע"י תער. וצ"ע.

ויעוין לקמן סס"ח, שכתב אליבי' דרמב"ם, דשער ביה"ש וביה"ע אינו אסור אלא מד"ס (אף בתער) מפני שהוא בית הסתרים. אבל מלקט בראשו או בזקנו, דהוי בפרהסיא, אסור מה"ת. וציין לדבריו כאן.

שם. חלוק התוס' ביבמות (מח.) ד"ה לא, ותוד"ה בעי בנזיר (נט.).

מבואר בשבת (נ:).

סעיף א'. לרב לוקה מה"ת אהעברת שביה"ש וביה"ע בתער.

וכן כתב ג"כ סס"ט. וכן הוא גם משמעות שטחיות סוגית הש"ס. אבל לפי מסקנת הש"ס דמתרץ - לל"ק דר"י - דלוקה מד"ס, ופי' בתוד"ה א"ר (נזיר נח:) דניחא לי' לשנוי' דלא ליפלגו הברייתות אהדדי. א"כ אפ"ל דגם לרב אינו לוקה אלא מד"ס וכן כתב לקמן בדרך י"ל (סעיף ו') ומלשון התוס' (סד"ה א"ר הנ"ל) ומשמע דר"י פליג אדרב נראה דס"ל דבתרוויהו פליג אדרב: דאוסר גם במספרים, ודמחייב בתער מה"ת.

שם סד"ה ושוב. אלא הפי' - בשו"ת הגאונים - שמגלח כל שער ראשו לבד הפאות וכו'.

ג"כ צ"ל, דלא אתי הצ"צ לפרש דעת הגאונים אליבי' דתוס', אלא לדעת עצמו (אף שדוחק ליישב זה בלשונו כאן ובפסקי דינים יו"ד סקפ"ב). דאלו פי' התוס' בשו"ת הגאונים הוא דמגלח גם הפאות, וכראית הצ"צ דמדבעי למימר בתוס' דאיירי במצורע, ומצורע מגלח גם הפאות, ע"כ דאיירי במגלח גם הפאות. וכן מוכח גם ממאי דמסיים שם בתוס: ותדע דלא אשתמיט וכו', דאין מזה ראי', אלא אמי שמגלח כל שערו וגם הפאות. ואין להקשות לפי' זה, הא (לכ"ע) אסור לגלח הפאות. דאפ"ל דבתוס' גופא נזהר מזה, וס"ד לתרץ דקאי במצורע, דדוחה האסור דל"ת ול"ת, ודחי ואסיק - לתרץ קושיא זו - דבמגלח לרפואה (בחולה כזה שדוחה הל"ת) דע"ז כתבו הגאונים, דאף שלא ציוהו הרופאים לגלח שער ביה"ש וביה"ע מחמת חוליו, אין אסור להעבירו דניוול הוא לו, כיון דהעביר כל שערו וגם הפאות (מפני חוליו), וגם בלא הוכחת התוס', לא ניחא לי' להצ"צ לפרש כפי' הש"ך בשו"ת הגאונים, חדא דלשון כל גופו מראשו ועד רגליו משמע דגם ראשו בכלל, ועוד - דלא יקשה קושית היש"ש וב"ח ושכנה"ג שהביא בס"ס זה.

ס"ב. "וכ"פ בשו"ע אה"ע סקנ"ה סי"ח כדי שיהיו ניטלות בזוג הוא שעורא רבא דכולהו".

טה"ד, וצ"ל כדי לכוף ראשן לעיקרן הוא וכו'.

ס"ב בסופו. וכ"מ עוד בתוד"ה חזינא.

לא זכיתי להבין ראיתו, דלשון חזינא לר"י דל"ל, משמע דל"ל שערות כלל - וכן ממאי דמשני שנשרו מפני הזקנה, משמע דנשרו לגמרי - וא"כ ע"כ לא הי' יכול לתרץ דשקל במספרים דלא כע"ת, דאז הי' נשאר קצת אורך השערות, והוא ראה דל"ל כלל, וכן פי' הרא"ש. וא"כ מנ"ל לתוס' להביא ראי' מזה דגם במספרים אסור, אלא ע"כ דהתוס' לא אתי לאוכוחי אלא ממספרים כע"ת, ואזדי לטעמיהו דמספרים כע"ת, הוא סמוך לבשר ממש (ולא כרמב"ם. ועייג"כ רש"י מכות כא. ד"ה ת"ל).וא"כ אין ניכר אם נטל בתער או במספרים כע"ת (וכמו דרב קאמר אמספ' כע"ת, מיקל בתער). וע"כ הו"ל לשנוי' דנטל במספ' כע"ת ומדלא אמר כן הוכיחו בתוס' דגם במספ' כע"ת אסור. וצ"ע.

וגם ראית התוס' צ"ע, דהא עדיפא מיני' משני לי' (דגם במספ' כע"ת ניכר רושם השערות לעומד מקרוב, וכנ"ל). ועוד - דמשני לי' אליבי' דאמת, דנשרו מחמת זקנה (אלא דע"ז אפ"ל דהראי' הוא ממה דס"ד להקשות). ואין במשמעות לשון הצ"צ, דמביא ראי' מסתימת לשון תוד"ה חזינא, שלא פי' במספרים כע"ת, ובפס"ד לא הביא ראי', אלא מתוד"ה ההוא ותוד"ה בעי.

ס"ה. והרי רש"י ותוס' בנזיר שם פי' דר"י אוסר אפילו במספרים כמשנת"ל. וצ"ל דס"ל לא כפירש"י ותוס' דנזיר אלא דר"י ל"מ רק בהעברת השער בתער וכו'.

צ"ע דלא מוכח כן מרש"י כלל, ואין להביא ראי' מפירש"י אלא דלהאוסר במספ' - אף שלא כע"ת אסור, וכנ"ל ס"ב, או - דר"ח אוסר גם במספרים.

ס"ו. ובבה"ג שלנו גריס והאמר רחב"א אר"י כו' מזה מוכח כגירסא אלא כי קאמר רב כו שלפ"ז בכ"א התיר ולכן פריך כו'.

צ"ע בבה"ג, דלגירסא זו מאי משני לוקה מדרבנן, הא רב לגמרי התיר במספרים בכ"א. ודוחק לומר דכונתו לתרץ שעכ"פ לא תהי' פלוגתא רחוקה (שלרב יהא מותר גם מד"ס ולר"י - מה"ת אסור) ויעוין לעיל סס"ג, ולקמן ס"ט.

רס"ז. וא"כ ה"ה בסך נשא, דלא כשו"ת נו"ב מהד"ת ספ"א ועי' בלח"מ פ"ה מהנ"ז די"ב וכו'.

יעוין בפחד יצחק מע' פאות ושו"ת חיים שאל - לחיד"א - ח"א סב"ן דמתירים גם במספרים כע"ת אבל בסם משובח יותר. וקושית הלח"מ, בחפוש מקור לדין הרמב"ם, בחילוק שבין סם לשאר מעבירין, תירצה הרמב"ם בסה"מ מ"ע צ"ב (הובא לקמן רסט"ו [ט"ז]) שחילוק זה מבואר במכילתא. ובזית רענן - על היל"ש - פי' הטעם דקיל בסם מפני שאין השערות נושרות מיד. עוד תי' קושית הלח"מ ברדב"ז, ס' בתי כהונה ח' בית ועד, אורח מישור סוף מס' נזיר, פני משה בירוש' נזיר (כנראה כונתו למרה"פ פ"ו ה"ג ד"ה כל) ובס' מרכבת המשנה [שו"ת חיים שאל ח"א ס' ב"ן].

ס"ז. אך קשה דא"כ הו"ל לרב לאשמועינן רבותא יתרה וכו'.

לשיטתי' אזיל, דלסברת היש"ש הוא בהיפך. ס"ס זה.

שם. זה אינו דהא הרמב"ם כתב שגם השחתת פה"ז נאסר משום שעושין כן עכומ"ז וכו'.

ולקמן סס"ט שכן הוא במדרש, תו"כ. והנה מלבד דלכאורה נכון החילוק דבאיסור לי"ג, דאסורי' במה שלבוש שמלת אשה, א"כ מ"ל אם לבשו כדרכו - בתער, או במספרים - א"ל, סו"ס לבוש הוא בו. ות"ק דראב"י יוכיח, דמחייב רק כשהולך ויושב בין הנשים אח"כ, וא"כ אין נפ"מ. דבין כו"כ תועבה היא, אם ישב אח"כ בין הנשים, אבל בהשחתת פאה"ז, דגם להרמב"ם, האסור הוא בהשחתת הזקן, וכמש"כ: דרך כעכומ"ז הי' להשחית זקנם לפיכך אסרה התורה להשחית הזקן וכו'. וכיון דהוא לא השחית - דאין השחתה וגלוח אלא בתער - פטור. ומלבד כ"ז, לא זכיתי להבין, דאטו יש להשות טעם שנתן הרמב"ם - או גם דרשת המדרש - שנלמוד פרטי הדין עי"ז, דאינו אסור, אלא דוקא היכא דשייך הטעם, להא דלא ילבש גבר שמלת אשה שזהו גוף האסור, שיהי' דומה לאשה, ואינו טעם לאסור, אלא פי 'וביאור האסור. אבל בפאה"ז האסור מבואר בקרא: השחתת פאה"ז, ורק (שהרמב"ם נתן) טעם לזה, מפני שדרך כהני וכו'. והרמב"ם גופא יוכיח, דהתיר בפאות הראש במספרים (הל' ע"ז פי"ב ה"ח), אף שגם בפאה"ר פי' הטעם, משום דרך עכו"ם (רפי"ב שם), ובשער ביה"ש וביה"ע אסור גם במספרים, - עיין תוכן התשובה סד"ה מסעי' ז' -.

ודוגמא לדבר דאין סומכין על טעם המצוה, וגם אם היא דרשא דש"ס. בשו"ע סקפ"ג אין חלוק בין פנוי' לנשואה לענין אסור נדה. ובנדה לא: תניא הי' רמ"א מפני מה אמרה תורה וכו' (ויש לעיין בתוהש"ל ובמנח"י שם).

ובד"מ וט"ז סקפ"א פירשו, דבזה פליג הטור על הרמב"ם, דלא נדרוש לומר, דלא אסרה תורה אלא בדרך שעשו עכו"ם, כיון שאין הטעם מפורש בקרא. אבל באמת, אינו מוכרח לומר דהרמב"ם יסבור כן. וכבר פי' בב"י ב"ח וכו' דברי הרמב"ם באופן אחר. וגם לפי פי' הד"מ וט"ז, אפ"ל דלא אתי הטור לומר אלא דלא נפסוק כן על יסוד דברי הרמב"ם, אבל לא דברירי לי', דזהו דעת הי"ד.

ס"ח. אלא דכאן אין להזכיר אסור זה וכו'.

מתרץ בזה הא דל"ח במשנה מכות (כ.) גם לאו דלי"ג. ויעוין ס"ס זה. וצ"ע בלשונו פה, ולקמן דכתב וא"כ לפ"ז וכו' דאין חייב מדאורייתא משום לאו דפאה"ז יש לחייבו וכו', שהוא כמו ענף דא"ח מדאורייתא וכו'. וצ"ע בכ"ז.

סס"ח. ולפ"ז צ"ל מ"ש במשנה וכו'.

וכן צריך לתרץ גם אתו"כ פ' מצורע, הובא לקמן רסי"ח [י"ט].

ולתרוץ הא', הוי מצי למימר בתוספתא דמכות (פ"ד ה"ד) גם בשערות הזקן, יש תולש ב"ש ועובר משום ד' וכו' ומוציא נזיר ומכניס לי"ג.

ס"ט. מיהו י"ל דהעברת שער שייך ג"כ באשה וכו' תדע וכו'.

לכאורה אינה ראי' גמורה מדין דמלקט, דמלקט לבנות מתוך שחורות הוי מטעם אחד הן באשה והן באיש בראש וגם בזקן, והוא כדי שיראה בחור, משא"כ בהעברת שער, דבאשה שמצינו העברת שער בביה"ש וביה"ע, הוא משום דנוי הוא לה, אבל באיש, בהעברת שער הזקן, הוא משום דיראה בחור, ולא משום נוי, דאדרבה נוי הוא לו כשיש לו זקן וכדאיתא ב"מ (פד.) ולקמן ס"י תפס העיקר כטעם הב' דלקמן, ועוד כיון דעכ"פ מנוי האשה הוא וכו'.

ס"ט. דהא בתוס' ל"מ כן, ממ"ש דלכה"פ אסור במספרים מד"ס וכו'.

כנראה ראיתו רק מסתימת לשון התוס', דאל"כ הרי אפ"ל דהתוס' ל"ק אלא דאין להביא ראי' מהש"ס אלא רק דיש אסור גם במספרים, אבל אין להוכיח שאסור מה"ת, וגם הלשון לכל הפחות מוכח קצת כן.

ס"י. ודלא כשו"ת מהר"ם אלשקר סל"ה וכו'.

יעוין - באריכות ע"ז - שו"ת המחבר בחאה"ע סקל"ט.

סס"י. ובלאה"כ בענין פאות הזקן וכו' בפאות הזקן וכו'.

ט"ס. וצ"ל בב' המקומות פאות הראש וכו'.

8לסי"ד [ט"ו]. לכאורה הראיות שהביא בסעיף זה מהפסוקים דזקני ישראל, הא דראב"ע בברכות (יב: וכח.), בב"ר ס"פ נ"ח, וב"מ (פז.) אינם עוסקים אלא בחשיבות לבון שערות, ולא חשיבות שערות בפ"ע. והוא כעין ראי' לסתור. ובחדא"ג בב"מ שם כתב, דיצחק הי' ג"כ בחתימת זקן וכו' וע"כ בקש אברהם רחמים וכו' לבון שער וכו', וא"כ הי' לאברהם זקן עוד קודם שאמר לו הק' לבוש לבושי ומוכרח דקאי לבושי אלבון השערות.

גם בפסוק ועתיק יומין, שעליו נסמך המ"כ בפי' בב"ר שם (והוא במדרש תנחומא), לא נזכר כלל זקן, ומהמ"כ משמע שהוא מפרש ולבוש לבושי, שכמו שהק' נקרא עת"י כך נאמר על אברהם זקן בא בימים. וגם לאותן הגורסים ומחברים במדת"נ סוף פרשה זו ותחלת פרשה שאחרי', שמביא גם סיפי' דקרא דעת"י יתיב, ע"כ אין כונתם אלא למראה הלובן דלבושי' וגו' ושער ראשי' וגו'.

כן ההוכחה דסו"ס זה דא"כ בטלה מצות מפני שיבה וגו', לא זכיתי להבין. דלטעמיך מצות והדרת פני זקן, דקאי אזה שקנה חכמה דוקא, וה"ז אינו ניכר בחיצוניות, אלא דע"כ לומר דבמכיריו דחכם הוא קאי, וא"כ גם ראשי' דקרא מפני שיבה וגו' אוקמי בהכי.

אין לתרץ, דאין מביא ראי' אלא מפשיטות המקרא, וכפשוטו גם פני זקן בשנים. דזה אינו, דלריה"ג (קדושין ל"ב:) דהלכתא כותי', זקן דקרא פי' יניק חכים, וכדמסיק בתוד"ה מאי (ל"ב:) - ודלא כרש"י ד"ה וריה"ג - וגם לת"ק דפליג אריה"ג, עכ"פ תרתי בעינן: זקן בשנים וגם בחכמה, וא"כ גם לדידי', במכירו עסקינן, וא"כ גם שיבה נפרש כן.

ודוחק גדול לומר, דראיתו אליבא דפשטא הוא, דגבי זקן כתיב והדרת, שפי' נשיאות פנים וכבוד, וזה בידו לקיים, לאחרי שיגיע אליו וישאלנו אם ת"ח - יעוין נדרים (סב.) א"ר שרי לי' לאינש לאודועי נפשי' וכו' ופי' הרא"ש, כדי שלא יזלזלו בכבוד תורתו ויענשו - אבל מפני שיבה תקום, שהוא ברחוק ד"א, ע"כ דצריך להיות ניכר למרחוק, ואפשר רק ע"י הזקן.

ואולי אפ"ל, דכיון דת"ח צ"ל ניכר בלבושו ובהילוכו (רמב"ם הל' דעות פ"ה), גם באינו מכירו, ידע אם ת"ח בא לקראתו (יעוין חולין צא. כת"ח נדמה לו).

הערה.

א. יש להעיר, מדעת האומרים (ס' חסידים ס' תקע"ח, ושו"ת בית יודא חיו"ד סכ"ח. ודלא כהלכות קטנות ח"א קנ"ט, דכתב דמסתברא דא"צ) דמצוה לקום גם מפני זקנה. אין הספרים תח"י לעיין בהם, כי מנא לן לחלק בין זקן וזקנה, אתמהא.

ב. בספר המצות להרמב"ם כתב, מצוה ר"ט היא שצי[ו]נו לכבד החכמים ולקום מפניהם ולגדל אותם, והוא אמרו ית' מפני שיבה וגו' פני זקן וכו'. ולא זכר סתם זקן כלל, אף שהאריך שם בפרטי כבוד ת"ח. כן בראש הל' ת"ת כתב, יש בכללן ב' מ"ע א' ללמוד תורה ב' לכבד מלמדי' ויודעי', ובפנים שם פ"ו ה"א כתב, כל ת"ח מצוה להדרו וכו' אבל בה"ט א' שהוא זקן וכו' עומדין לפניו וכו' ולא זכר ל' מצוה (ויעוין שם בכ"מ. ובשו"ע יו"ד סרמ"ד: מצות עשה לקום מפני כל חכם וכו' וכן מצוה לקום מפני שיבה וכו'. ויעוין ברמב"ן עה"ת ויקרא י"ט ל"ב). ומשמע דעיקר המ"ע - גם אליבא דאב"י הוא דוקא בת"ח (וצע"ק לשון הש"ס שיבה כל שיבה במשמע). וא"כ אזדא לה ראי' דלעיל. וכעין סניף לחזק, דהרמב"ם ס"ל דאין המצוה בעיקרה אלא כבוד ת"ח, הוא מ"ש במו"נ ח"ג פל"ו המצות וכו' אשר ספרנום בהל' יסוה"ת וכו' וכבוד חכמי התורה וכו' ובכלל זאת המצוה ג"כ להתנהג בבושת ובענוה כו' אמרו מפני שיבה תקום וכו'.

ג. צ"ע בלקו"ת שה"ש (באור ע"פ שחורה אני רס"ז) שכתב וזהו דקיי"ל בקדושין ל"ב ע"ב דמפני שיבה תקום היינו זקן וחכם.

ד. משבח ומעלת הזקן יש להעיר משבת (קנד.) ב"מ (פד.) ב"ר פי"א. תענית (טו.) חולין (כ"ד:) מס' סופרים (פי"ד הי"ז. וגירסת הגר"א שם).

סי"ט [כ']. ועי' בהר"ן בסנה' וכו' גזירה שמא ישבר הזוג.

לולא דמסתפינא הוי אמינא דכ"ז נדפס בסעיף זה בטעות, ומקומו לעיל בסעיף י"ז [יח] בתחילתו ששם הוכיח שתספורת דכסום יכסמו הוי במספרים.

ס"כ [כ"א]. ומ"ש בטואו"ח וכו' ומגלחים זקנם וכו'.

כן הוא ג"כ גירסת הרא"ש סוף מס' ר"ה. ובספר בינה לעתים דרוש ב' מביא הגירסא דירושלמי ומגלחים שערם וכו'.

בשד"ח הקשה עוד על האסור דגלוח הזקן גם במספרים, מרש"י כריתות (ה:) ד"ה מספר דפי' בל"א דשקיל במזי'. וגם בזה אפ"ל, דהיינו לבד הה' פאות, וכדי שהמספרים דרך הלוכן, לא יפילו הטיפין היו עולות וכו'. אלא דצע"ק, לפי' הצ"צ דמגולחי זקן דירמי' (מ"א ה') קאי ג"כ אשלא במקום הפאות, והוא סימן אבלות, א"כ למה שקל אהרן למזי' (ומסוף תוכן השו"ת נראה דס"ל להצ"צ דלא נשתנה המנהג מאז ועד עתה). ואולי אפשר לחלק, דכאן במספרים וכאן בתער.

תוכן התשו' בסופו. והרד"ק שם כ' וכו' לדבריו מנהג שנהגו כן אבותינו מזמן קבלת התורה ע"ע וכו'.

צ"ע דלרד"ק, אבלים היו מגלחים זקנם גם אז. גם כל ארץ איטליא וערי אדום היו מגלחים זקנם, וכמש"כ בשו"ת דבר"י (נזכר בראש השו"ת), בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' ס"א, חת"ס או"ח סקנ"ט ועוד. וא"כ בטל מנהג זה עוד מימי הבינים.

מפתח ס"ג. ויש ליישב.

אולי כונתו, דלא ניחא לשנוי דברייתא איירי במספרים דוקא, דלישני' דהעברת שער אינה מד"ת וכו' משמע לי', דכל ענין העברת שער אינו מד"ת אלא מד"ס, ולא שנא באיזה אופן העבירם. ובזה אתי שפיר דבבריתא הא' תני המעביר שערו וכו' ולא העברת שער, כיון דל"א אלא בהעבירם באופן א' דוקא בתער. וכן רב ור"י נקטו דוקא מיקל אדם וכו' המעביר שערו וכו', ורק ברייתא זו, דאמרי בכל גווני, דאורי לן חיוב העברת שער בכללותו, תני העברת שער אינו מד"ת וכו'.

המורם מתשובה זו דגילוח הזקן במספרים אף שלא כעין תער אסור מן התורה, וגם חייב מלקות משום לא ילבש גבר (וקצת מספקא לי' להצ"צ בחיוב מלקות). וכ"ז במקום הפאות - הן לאסור דלא תשחיתו, הן לאסור דלי"ג, אלא דאנן לא בקיאי במקום הפאות ולכן אסור מספק בכל מקום

אבל בדרוש תער השכירה ס"ו כתב: וחמור יותר - נזיר - מגילוח הזקן בכל אדם, שאינו אסור מדאוריתא רק בתער משא"כ בנזיר וכו'. ואיני יודע איזה שנאה רבי במשנה אחרונה. אבל גם עפי"ז, כיון שעכ"פ מד"ס אסור גם במספרים ממילא הרי אין האנשים עושים כן, וא"כ תו חייל ע"ז אסור דלא ילבש גבר, ולוקה מה"ת משום זה להנ"ל.

ג

חלקה נדפס בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' ע ע' קמג בהערה.

בביכעל כתי"ק הצ"צ על משניות: ראה תיאור קצר מקובצי הכת"י, הוספות לצ"צ שעה"מ ח"א-ג ע' 114.

בביכעל הב' על משניות.. ס' הנדפס: בצ"צ חי' על הש"ס קס, א, ונמצא בכתי"ק מס. 227 ש, א.

ומצאתי בדרוש: התוכן גם לקמן בסוף ההערות לשו"ת הצ"צ.

דרוש תער השכירה: דרמ"צ ח"ב רצ, ב. אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תשסז.

ספרים... להשיגם: ראה גם אגרת שלאח"ז.

הערות... לשו"ת הצ"צ: נדפסו בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' ע סי' לה. אחדות מההערות נעתקו בהערות כ"ק אדמו"ר שליט"א לשו"ת צמח צדק (נדפסו בהוספות לשעה"מ ח"א-ג נא, ג).

לאותן הגורסים ומחברים במדת"נ: ראה לקמן אגרת שלאח"ז.

מפתח ס"ג: הערות מו"ל שו"ת הצ"צ במפתחות שבסוף הספר.