ספריית חב"ד ליובאוויטש

נד

[שלהי אד"ר תש"ג]

ב"ה.

כבוד הרה"ח הוו"ח אי"א ורב פעלים נבון

וכו' הרא"נ שי'

שלום וברכה!

מה שנסתפק בסש"ב פי"ז במש"ש כי באמת א"א לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה, אם הכוונה שא"א שיהיו סומוע"ט בפו"מ כלל, או שרק ע"י האופן דמוח שליט על הלב כשיתבונן בגדולת ה' כו' לא יבוא לעשיית המצות, אבל יכול לבוא לזה ע"י שיסייע בכח הקב"ע שלו וכיו"ב לההתבוננות שבמוח.

ומביא ראי' לפי' השני מהא א) דבמילי דעלמא כגון במו"מ גם ברשעים המוח שליט על הלב, וא"כ עכצ"ל דגם בהם יש טבע דשליטת המוח, אלא שמענישים אותם, שמצ"ע לא יפעול בעניני תומ"צ, ולכן אם מעוררו ע"י כח אחר פועל פעולתו. ב) אם נפרש דבשו"א לא יבואו לעשיית המצות (בלי תשובה מראש), א"כ אין מקום בי' ענין הרשעים בפרק זה המבאר איך קרוב הדבר לעשותו, אלא הו"ל לסיים מתחלה ביאור מלת מאד שבפסוק, ואח"כ לכתוב דכללות הפסוק לא קאי ארשעים כי א"א לרשעים כו'.

וכנראה ממכתבו - כי לא פי' דבריו די באר בזה - רצונו לומר בתירוץ קושיא זו לפי פי' ב' הנ"ל, שגם ארשעים קאי כי קרוב אליך גו' ולכן נתבאר ענינם בפרק זה, אלא שהוא בא ע"י סיוע כחות אחרים לההתבוננות שבמוחו.

והנה, אף כי גם לדידי הצדק כפי' השני - וכדלקמן -, אבל שתי ראיותיו יש להם פירכא.

א) הא דרשעים אין לבם ברשותם, הוא עונש על עונותיהם בעניני תומ"צ, וא"כ מה שמתנהג בהנהגה שכלית בשאר דברים אינו ענין לכאן, כי למה יענישו אותם בדברים של מו"מ ועסק וכדומה. ואם נאמר שעונש זה הוא טבעיי ולא סגוליי, - ואין הלשון בתניא משמע כן, - וע"ד עבר ושנה כהיתר נעשה לו, לכאורה פשיטא שגם במו"מ וכו' יהי' ניכר שאין המוח שליט אצלו על הלב בזה, ולדוגמא הקופץ ידו מנתינת צדקה ואינו מועיל ההתבוננות שבמוחו, בודאי גם בעסקיו יוכר שהוא אוהב כסף אשר לא ישבע כסף וכה"ג.

ב) סיוע כחות אחרים מאן דכר שמי' בפי"ז, ולפי הנ"ל - העיקר חסר מן הספר.

ובכל אופן: ע"פ המתבאר כאן, הנה כי קרוב אליך הדבר גו' לא קאי ארשעים, וכמש"כ להדיא ולא דברה תורה במתים אלו כו'. ובכ"ז הפיסקא אם לא מי שהוא רשע כו' מקומה בפי"ז דוקא, כי בו מבאר שבטבע ותולדה המוח שליט על הלב - שזהו מוכרח לפי' הפסוק - ועפי"ז יקשה מרז"ל הרשעים ברשות לבם (וזהו ג"כ סיום מרז"ל צדיקים לבם ברשותם, שהביא ברפי"ז) איך אפשרי זה היפך הטבע, ומבאר שזהו עונש כו', וא"כ סו"ס אינו מובן איך אמר קרא כי קרוב אליך גו' כיון שאין המוח שליט, ולו יהא בדרך עונש, ולכן מסיים ולא דברה תורה כו'. ומחזק דבריו אלו, שלא לבד שברשעים אין הדבר קרוב אליהם, אלא שעוד זאת שאי אפשר להם להתחיל כו'.

- ובכלל י"ל, דביאר מתחלה כל השייך לכללות הענין דכי קרוב אליך גו', ורק אח"כ בא לתוספת ביאור כו', כמש"כ רפי"ח.

* * *

ויש להעיר, בדא"פ ובמאמר המוסגר, רמז במש"כ בי' ענין הרשעים כאן: דהנה בפסוק כי המצוה גו' כי קרוב אליך גו' יש ב' פירושים: פי' הפשוט וכמו שמפרש בפי"ז - וכן משמע עירובין (נד, א) ומ"ר ס"פ נצבים - דקאי אתומ"צ, עבודת כל השנה, והעבודה היא ע"י אהוי"ר, ובהם ב' אופנים דממלא וסובב שבנפש: בכל לבבך, קרוב סתם אהבה שעד פי"ז, ובכל מאודך שכשהוא בהעלם הוא ענין האהמ"ס, קרוב מאד שביאורו מתחיל מפי"ח.

והנה לעבודה זו אין הרשעים שייכים, הן כפשוטו שהם עוברי רצונו וגרועים מקליפות וכו', וגם - הרי נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך גו', ואדרבה ע"י התומ"צ שלהם מוסיפים כח, לשעה עכ"פ בקליפות וכמו שפסק בהל' ת"ת פ"ד ה"ג ועייג"כ אגה"ת פ"ו, ומש"פ בזה בקונטרס ומעין מאמר ז. וזש"כ ולא דברה תורה במתים כו' ועיין באגה"ת פ"ז כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות, שזהו ג"כ הסבה שע"י התומ"צ מוסיף כח בקליפות כמש"כ שם פ"ו.

ופי' ב' בפסוק כי קרוב גו' דקאי על מצות התשובה, וכמוש"כ בדרושים שע"פ זה בלקו"ת. וגם בזה ב' אופנים דממלא וסובב שבנפש: קרוב וקרוב מאד, ומובן מאליו דלפי' זה שייך ברשעים. ותשו"ת שעלי' מדובר בפי"ז הוא ממלא שבנפש קרוב, ותשו"ע קרוב מאד - סובב, מס"נ שלמע' מהדעת, אהמ"ס, שבבחי' אלו מדבר מפי"ח ואילך, וכמובן כ"ז מדרושים הנ"ל.

* * *

ונחזור לענינא אם ברשעים - כפי' התניא בבחי' רשע - שייך סומוע"ט בפועל.

ופשוט שכן הוא, וראי' היותר מוכחת הוא ממעשים בכ"י וכמה ספורים ומרז"ל.

והנה לא זו בלבד דיש בהם קיום התומ"צ בדברים שאין יצרו עומד לנגדו כלל דפט"ו וספל"ט, אלא עוד זאת דרואים במוחש דמקיימים תומ"צ גם במקום דבא למלחמה עם יצרו ונזקק להתבוננות במוחו ושכלו, ומבלי שעושים תחלה תשובה על מעשיהם הראשונים. - והאם נאמר שהנכשל בעון כשבא לידי מלחמה גדולה ועצומה עם יצה"ר - דמקרי רשע גמור - עלול באותה שעה לעשות כל מה שיצרו יסיתנו?! - ובסש"ב ג"כ מוכרח שלא כן הוא ממש"כ פי"א פ"ל ועוד. וגם פה על אתר מוכח כן, וכמו שדייק בל': אם לא מי שהוא רשע באמת כו' וזה עונש על גודל ועוצם עונם כו'.

והנה בכונת "רשע באמת" פי' בביאור תניא (שבקופיר. ונרשם עליו שהוא להרה"ח רש"ג נ"ע) "ר"ל עדמ"ש בפ"א והא דאמרינן בעלמא כו' מחצה על מחצה מקרי בינוני א"כ רוב עוונות אז נקרא רשע". והוא תמוה, שירמוז אמ"ש בפ"א, כי שם כ' שאינו אלא שם המושאל כו' אבל לענין אמיתת כו', ומשם צדיק ובינוני יובן לשם רשע, ואין לומר שיכוון למקום שכתב הפכו. ונ"ל דקאי אפי"א. ותיבת "באמת" באה לשלול מש"כ שם: לעתים רחוקים מתגבר הרע כו' נק' רשע בעת ההיא כו' ואח"כ גובר בו הטוב כו'. וראי' לזה - כי במדרי' רשעים אלו אין שייך לומר "גודל ועוצם עונם". ואולי אפ"ל עפמ"ש ספי"ג דאמת נק' רק אם אינו חולף ועובר (אם בפועל או עכ"פ בכח, ועיין לקו"ת רד"ה כי תבואו "וגם אחר התפלה נשאר רשימו כו'"). וגם בזלעו"ז - רשע באמת היינו רשע ורע לו (רשע באמת - בפועל) או גם רשע המתחרט אלא שאין בו התגברות לנצח את הרע (רשע באמת - בכח). ועדיין צ"ע.

* * *

והנה איך שנפרש הכוונה רשע באמת צ"ע, כי לכאורה הנה מכל חטא ועון נעשה מסך מבדיל כיון שהם נגד רצה"ע וכן עי"ז מקבל חיותו מהיכלות הסט"א מקום המות, וא"כ הטעמים שלא דברה תורה כו' שייכים גם ברשע סתם. ואולי יתורץ במש"כ ספכ"ד "וא"כ החוטא כו' בשעת מעשה כו' אלא שלאחר מעשה החטא כו' חוזרים ועולים כו' ומתקרבים לקדושת נה"א כו'", ולא הזכיר עשיית תשובה, ובאגה"ת פ"ו בשעה ורגע שעושה הרע כו'.

ומש"כ בפל"ט ורפ"מ הוא רק לענין עלית התומ"צ שלו, אבל הגוף ונה"ב עולים מאליהם.

והנה בד"ה צעקו וד' שמע תרל"א (הובא בביאור תניא הנ"ל) כ' בפי' פי"ז דהא דבבינונים המוח שליט על הלב הוא דוקא ע"י הקדמת התורה שנק' שלום משים שלום בפשמ"ע מוח ולב, וזהו בפיך ואח"כ בלבבך (ולא נחית שם לחלק בין לבו ברשותו והמוח שליט). וצ"ע לפרש עפ"ז דברי אדמוה"ז שכ' ודבר זה קרוב מאד ונקל לכל אדם, ופי' תיכף הטעם כי מוחו ברשותו כו' וכשיתבונן בו כו' ממילא יוליד כו' והמוח שליט בטבעו ותולדתו כו' והוא עונש כו'.

ובד"ה כי קרוב אליך רע"ח וד"ה אנכי אנכי צ"ט דמפורש בהם ג"כ ח"א דפי"ז ביארו, דבכללות יש כאן ג' ענינים לבם ברשותם מוח שליט והם ברשות לבם והם במדרי' צב"ר.

ומקדים בפיך ואח"כ בלבבך - דבבינונים הרי עבודתם הוא בהתבוננות בהשגות אלקות והתעוררות אהוי"ר צ"ל - הלימוד תחלה דאל"כ במה יתבונן ובמה יתעורר - (כ"כ בד"ה אנכי אבל בד"ה כי קרוב פי' כמש"כ בד"ה צעקו).

וזאת למודעי אשר מש"כ כאן שבבינונים המוח שליט על הלב וקרוב אליך הדבר גו', על הרוב ידבר, אבל לפעמים הנה אף שמתבונן לא יוכל למשול על הלב וכמש"כ בארוכה בפכ"ט. - ועוד יש לברר מפכ"ט בענין הבינונים, אשר מש"כ בפי"ב שהבינוני לא עבר עבירה מימיו כו' ולא נקרא עליו שם רשע אפי' שעה אחת כו', היינו שמצד מצבו עתה אין בו כל רשימו מעבירה כו' ואין בו שום ענין שיהי' סיבה שיעבור עבירה לעולם.

אבל גם מי שעבר עבירה יכול להיות במדרי' אמיתית שם בינוני. ואף של"מ כן משטחיות הלשון, הרי ברור מלולו בבינונים בפכ"ט: ובפרט כשיזכור כו'. ועי"ז יתורץ ג"כ מש"כ בפי"ד והנה מדת הבינוני היא מדת כ"א כו' שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה. ועיין התמים חי"ת ס"ג ואילך בזה ואשתמיטתי' מש"כ בפכ"ט הנ"ל.

* * *

עוד יש להעיר: בפי"ז מבאר המדרי' אשר להם קרוב הדבר בפיך גו' משא"כ בשאר המדרי' אין קרוב אליהם הדבר. אבל אינו שולל הא דבתור הוראת שעה ולעת מן העתים יכול להיות ענין של תומ"צ ע"י התבוננות ומלחמה עם היצה"ר גם ברשע באמת. והל' א"א להתחיל לעבוד ה', משמעותן ענין של סדר וקביעות ולא ענין של עראי והוראת שעה (ואולי אפ"ל דקיום התומ"צ ע"י רשע באמת קודם שעשה תשובה אינו נכנס בכלל לעבוד את ה' שכתב כאן כיון שאדרבה מוסיף כח בקליפה עי"ז עד שיעשה תשובה כו').

ולשלמות מכתב זה הנני להעתיק בזה עוד איזה הערות בפרק זה.

והתורה היא נצחית, לכאורה מאי קמ"ל. ואולי שולל שלא נתרץ דאף דהמצוה הזאת גו' קאי גם אדורותינו כמו כל התומ"צ, אבל לא נפלאת היא גו' כי קרוב גו' הוא רק בדור שנכנסו לארץ וכיו"ב, אבל בדורות הנמוכים אין קרוב הדבר. ובכ"ז נצטוו ע"ז, כמרז"ל בעירובין (נה, א) שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחרי' כו',. ועיין ספכ"ה ובזה יובן כו'.

לאהבת ה' כו' אטו יראה מילתא זוטרתי היא וכ"ש אהבה. לכאורה כיון דבפסוק ל"נ כ"א בלבבך, דילמא קאי איראה שגם היא משכנה בלב, ועייג"כ לקו"ת האזינו הג' ס"א, ועכ"פ סר תוקף הקושיא "וכ"ש אהבה". וביותר יקשה עפמ"ש לקמן דלעשותו ר"ל האהבה המביאה כו' וכשיתבונן... יוליד האהבה... וזה כל האדם כי היום לעשותם כו' ובפמ"ב כ': והנה כל אדם מישראל יהי' מי שיהי' כשיתבונן כו' תקבע בלבו היראה לכל היום כולו כו' יראה המביאה לקיום מצותיו ית' בסומוע"ט, ובספמ"ג: סדר העבודה הקבועה ותלוי' בבחירת האדם צ"ל תחלה קיום התומ"צ ע"י יר"ת כו' ואח"כ יאיר עלי' אור האהבה, ועיין ג"כ קונטרס העבודה ס"ג איך שקיום התומ"צ סומוע"ט תלוי ביראה. - ומובן שאף שצריך לעורר גם האה"ט כו' כמ"ש פמ"א, בכ"ז עדיין קושיא הנ"ל במקומה עומדת.

ודבר זה קרוב מאד ונקל לכל אדם כו', עיין בפמ"ב שכ' שהנפש צריכה ליגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת כו' וצריך להתבונן בזה שעה גדולה בכ"י כו' ורק אז בכח כ"א לבוא ליר"ת. וא"כ הרי כ"ש אהבה שצריכה לכל הנ"ל, וכאן כתב שהוא קרוב מאד ונקל לכ"א. וצ"ע.

ענין המוח שליט על הלב. הסיבה בגשמיות ע"ז ע"ל פנ"א "ואפילו הלב מקבל מהמוח ולכן המוח שליט עליו בתולדתו".

ענין שליטה זו בעבודה - אתכפיא. כמבואר בדרושים המבארים קליפת עמלק: תו"א ד"ה זכור ועוד.

שליטה זו רק על חיצוניות הלב ולא על פנימיות הלב, עיין לקו"ת ד"ה והי' ביום ההוא ס"ג.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

מ. שניאורסאהן

[מהדורא בתרא של חלק מאגרת הנ"ל]

נסתפקתי במה שכתב בתניא פי"ז: כי באמת אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה, אם הכונה שאי אפשר שיהיו סור מרע ועשה טוב בפועל, או שאי אפשר שיבואו לקיום התומ"צ ע"י האופן דמוח שליט על הלב כשיתבונן בגדולת ה' כו' - שבזה מדבר בפרק זה. אבל אפשר להם לבוא לזה שיהי' קרוב גם אליהם הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, והוא ע"י שיסייע כח הקבלת עול, וכיו"ב מכחות נפה"א, לההתבוננות שבמוח. ולפי פירוש השני דגם ברשעים קרוב הדבר ע"י סיוע כחות נפשיים אחרים. יתורץ מה שבא ענין הרשעים בפרק המבאר איך כי קרוב הדבר גו'.

משא"כ לפי' הא', הרי הי' לו לסיים מתחלה ביאור כל הפסוק - היינו גם מלת מאד.

שנתבארה בפי"ח ואילך - ורק אח"כ לכתוב דכללות הכתוב לא קאי ברשעים כי א"א לרשעים כו'.

ר' אלי' נחום שקליאר

שו"ב, ברוקלין

תשובה. אתחיל במה דמסיים, דלכן בא ענין הרשעים בפרק המבאר איך כי קרוב הדבר, מפני, שע"י סיוע כחות אחרים להתבוננות, גם אליהם קרוב הוא לעשותו -

ולפענ"ד אינו, כי כחות אחרים מאן דכר שמי' בפי"ז, ולפי הנ"ל העיקר חסר מן הספר. ובכל אופן: ע"פ המתבאר כאן הנה כי קרוב אליך הדבר גו' לא קאי ארשעים, וכמש"כ להדיא: ולא דברה תורה במתים אלו כו'. ובכ"ז הפיסקא אם לא מי שהוא רשע כו' מקומה בפי"ז דוקא, והמשך הדברים כך הוא: מתחיל לבאר שבטבע ותולדה המוח שליט על הלב - שזהו מוכרח לפי' הפסוק - ועפי"ז יקשה מרז"ל הרשעים ברשות לבם (וזהו ג"כ סיום מרז"ל צדיקים לבם ברשותם, שהביא ברפי"ז) איך אפשרי זה והלא הוא היפך הטבע, ומבאר שזהו עונש כו', וא"כ סו"ס אינו מובן איך אמר קרא כי קרוב אליך גו', כיון שאין המוח שליט, ולו יהא בדרך עונש, ולכן מסיים ולא דברה תורה כו', ומחזק דבריו אלו, שלא לבד שברשעים אין הדבר קרוב אליהם, אלא שעוד זאת שאי אפשר להם להתחיל כו'.

- ובכלל י"ל דביאר מתחלה כל השייך לכללות הענין דכי קרוב אליך גו', ורק אח"כ בא לתוספת ביאור כו', כמש"כ רפי"ח א). -

* * *

ובגוף הספק בכונת התניא, הרי מעשים בכל יום וכמה ספורים בדרז"ל דגם ברשעים שייך סור מרע ועשה טוב בפועל.

והנה לא זו בלבד דיש בהם קיום התומ"צ בדברים שאין יצרו עומד לנגדו כלל, שעליהם מדובר בפט"ו וספל"ט, אלא עוד זאת דרואים במוחש דמקיימים תומ"צ גם במקום דבא למלחמה עם יצרו ונזקק להתבוננות במוחו ושכלו, ומקיימים אותם מבלי שעושים תחלה תשובה על מעשיהם הראשונים. והאם נאמר שהנכשל בעון כשבא לידי מלחמה גדולה ועצומה עם יצה"ר דמקרי רשע גמור, עלול באותה שעה לעשות כל מה שיצרו יסיתנו לעשות. ובתניא גופא ג"כ מוכרח שלא כן הוא ממש"כ פי"א פ"ל ועוד, וגם פה על אתר מוכח כן, וכמו שדייק בלשונו אם לא מי שהוא רשע באמת כו' וזה עונש על גודל ועוצם עונם כו'.

והנה בכונת רשע באמת, נ"ל דקאי אמ"ש בפי"א. ותיבת "באמת" באה לשלול מדריגת רשע שביאר שם, אשר אצלו לעתים רחוקים מתגבר הרע כו' נק' רשע בעת ההיא כו' ואח"כ גובר בו הטוב כו'. וראי' לפירוש זה, כי ברשעים אלו אין שייך לומר "גודל ועוצם עונם". ואולי אפ"ל, עפמ"ש ספי"ג דאמת נק' רק אם אינו חולף ועובר (אם בפועל או עכ"פ בכח. ועיין לקו"ת רד"ה כי תבואו "וגם אחר התפלה נשאר רשימו כו'") וגם בזה לעומת זה כן הוא דרשע באמת היינו רשע ורע לו (רשע באמת בפועל) או גם רשע המתחרט אלא שאין בו התגברות לנצח את הרע (רשע באמת בכח) ב). ועדיין צ"ע.

והנה איך שנפרש הכוונה רשע באמת צ"ע, כי לכאורה הרי מכל חטא ועון נעשה מסך מבדיל, כיון שהם נגד רצה"ע. וכן החוטא מקבל עי"ז חיותו מהיכלות הסט"א מקום המות, וא"כ הטעמים שפירש כאן בפי"ז שמפני זה לא דברה תורה כו' שייכים גם ברשע סתם, ואולי יתורץ במש"כ ספכ"ד וא"כ החוטא כו' בשעת מעשה כו' אלא שלאחר מעשה החטא כו' חוזרים ועולים כו' ומתקרבים לקדושת נה"א כו'. ולא הזכיר שצריך להיות עשיית תשובה דוקא קודם לזה. ובאגה"ת פ"ו: בשעה ורגע שעושה הרע כו' ג).

* * *

עוד יש להעיר: בפי"ז ד) מבאר המדרי' אשר להם קרוב הדבר בפיך גו' משא"כ בשאר המדרי' אין קרוב אליהם הדבר. אבל אינו שולל הא דבתור הוראת שעה ולעת מן העתים יכול להיות ענין של תומ"צ ע"י התבוננות ומלחמה עם היצה"ר גם ברשע באמת.

ולשונו א"א להתחיל לעבוד ה'. משמעותו ענין של סדר וקביעות ולא ענין של עראי והוראת שעה. (ואולי אפ"ל דקיום התומ"צ ע"י רשע באמת קודם שעשה תשובה אינו נכנס בכלל לעבוד את ד' שכתב כאן, כיון שאדרבה מוסיף כח בקליפה עי"ז, עד שיעשה תשובה כו').

מעין דוגמא לדבר בפרק זה גופא: מ"ש שבבינונים המוח שליט על הלב וקרוב אליו הדבר גו', על הרוב ידבר. אבל לפעמים הנה אף שמתבונן לא יוכל למשול על הלב וכמש"כ בארוכה בפכ"ט.

נד

מצילום האגרת. חלקה נדפס, במהדו"ב, בקובץ ליובאוויטש גליון 5 ע' 78 ובתשובות וביאורים ע' 25, ומועתק לקמן (כיון שרק חלק נדפס שם לכן מועתקת גם המהדו"ק בשלימותה. האגרת נכתבה בלי תאריך, והיא מענה לשאלת השואל ממוצש"ק תרומה ח' אד"ר.

הרא"נ שי': שקלאר. א) ויש להעיר בדא"פ רמז במש"כ בי' ענין הרשעים בפרק יז כשמבאר מלת קרוב: דהנה בפסוק כי המצוה גו' כי קרוב אליך גו' יש ב' פירושים: פי' הפשוט וכמו שמפרש בפי"ז - וכן משמע בעירובין (עב, א) ומ"ר ס"פ נצבים - דקאי אתומ"צ, עבודת כל השנה, והעבודה היא ע"י אהוי"ר, ובהם ב' אופנים ממלא או סובב שבנפש: בכל לבבך, קרוב סתם אהבה דלעשותו שבפי"ז, ובכל מאודך שכשהוא בהעלם הוא ענין האהמ"ס, קרוב מאד שביאורו מתחיל מפי"ח. והנה לעבודה זו אין הרשעים שייכים, הן כפשוטו שהם עוברי רצונו וגרועים מקליפות וכו', וגם הרי נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך גו'. ואדרבה ע"י התומ"צ שלהם מוסיפים כח. לשער עכ"פ, בקליפות, וכמו שפסק בהל' ת"ת פ"ד ה"ג ועייג"כ אגה"ת פ"ו ומש"כ בזה בקוטנרס ומעין מאמר ז. וזש"כ ולא דבר תורה במתים כו' ועיין באגה"ת פ"ז: כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות, שזהו ג"כ הסבה שע"י התומ"צ מוסיף כח בקליפות כמש"כ שם פ"ו. ופי' ב' בפסוק כי קרוב גו' דקאי על מצות התשובה, וכמ"ש הרמב"ן, בעה"ט, ספורנו ועוד וכמש"כ בדרושים שע"פ זה בלקו"ת. וגם בזה ב' אופנים דממלא וסובב שבנפש: קרוב וקרוב מאד.

ומובן מאליו דלפי' זה - שייך ברשעים ג"כ. ותשובה תתאה שעלי' מדובר בפי"ז הוא ממלא שבנפש קרוב. ותשו"ע הוא קרוב מאד - סובב, מס"נ שלמע' מהדעת, אהמ"ס, שבבחי' אלו מדבר מפי"ח ואילך, וכמובן כ"ז מדרושים הנ"ל. והנה תשו"ע צריך להקדים לפני' בחי' תשו"ת, וכמש"כ באגה"ת, ולכן ביאור ענין הרשעים (אף שהוא בשלילה) בא בפרק המבאר מלת קרוב, לרמז שלפירוש השני בפסוק זה - כאן הוא מקומם. ב) בביאור תניא (בקופיר ונרשם עליו שהוא להרה"ח רש"ג נ"ע) פי' בכנות "רשע באמת" "ר"ל עדמ"ש בפ"א והא דאמרינן בעלמא כו' מחצה על מחצה מקרי בינוני א"כ רוב עוונות אז נקרא רשע". והוא תמוה, שירמוז ממ"ש בפ"א, כי שם כ' שאינו אלא שם המושאל כו' אבל לענין אמיתת כו'. ומשם צדיק ובינוני, שאינו אלא שם המושאל, יובן לשם רשע.

ואין לומר שיכוון למקום שכתב הפכו. ג) ומש"כ בתניא ספל"ט ורפ"מ י"ל שהוא רק לענין עלית התומ"צ של החוטא, אבל נפשו החיונית וכן גופו עולים מאליהם. ד) ביאור חלק מפרק זה נמצא בד"ה צעקו וד' שמע (דשנת תרל"א), ד"ה כי קרוב אליך (תרע"ח), ד"ה אנכי אנכי (תרצ"ט).