ספריית חב"ד ליובאוויטש

פא

ב"ה יום א' ער"ח תמוז, ה'תש"ג

כבוד הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א

נכבד ונעלה וכו' מהרח"ב שי'

שלום וברכה!

על של עתה באתי, להודיע לכת"ר, אשר בשבוע העבר נסדר פה סיום ש"ס משנה בע"פ של חברת משניות בע"פ אשר ע"י "מחנה ישראל", ואחרי הסיום נעשתה ג"כ חלוקת הש"ס בע"פ לשנה הבע"ל (אחה"ש תשג"ה - תד"ש), ועוה"פ באנו לעודד את כל ידידינו ובכלל לומדי וחובבי תו' - וכת"ר בפרט - להשתתף בחברה זו, ולפרסם בין כל מכיריהם ומיודעיהם בענין טהרת האויר ע"י אותיות התורה,

- וי"ל בנגלה דאורייתא רמז ושייכות האויר וחזרת התורה בע"פ, בסנה' קט, א. אויר מגדל משכח כו' סימן רע לתורה, ענין אוירא דא"י מחכים (ב"ב קנח, ב) הוא בנוגע להבנה והשגה -

ולהשתדל שגם הם יכנסו בחברה זו ויחזרו משניות בע"פ בלכתך בדרך גו' וכמבואר בארוכה בשיחות כ"ק מו"ח אד"ש עד"ז. וע"י השתתפות אלו החוזרים בחברה אחת הנה עוד נוספת המעלה דאינו דומה מרובים העושים את המצוה כו'.

סליחת כת"ר אבקש על אשר לא עניתי על מכתבו בזמנו, מפני טרדות וסיבות שונות, ואף שגם עתה אין הזמן גרמא כ"כ, אבוא בכ"ז בהערות אמ"ש במכתבו.

א) מה שלא נראה בעיני כת"ר התירוץ בהא דבמ"ס פ"ב ה"ה כליל ב' הטעמים מעלין בקדש וכעין ימים היוצאים כחדא, אף דבשבת (כא, ב) הוא פלוגתת אמוראי, וכתבתי דמצינו בכ"מ כה"ג וכמו בברכות (נט, א ושם) הלכך נימרינהו לתרווייהו ובב"ב (עה, א) ליהוי כדין וכדין ול"נ לכת"ר להשוותם, כי בברכות ובב"ב צריך לשני הענינים וכמ"ש במהרש"א ותר"י שם משא"כ במ"ס דאחד מהטעמים מספיק, ואי משום הא לא אריא, דגם בהא י"ל, דבמ"ס ס"ל כמה נמוקים דצריך לתרווייהו.

(אף דבש"ס משמע קצת דלא ס"ל כן, וכמו שגם בהא דברכות וב"ב מ"ד אחד חולק על חברו ובכ"ז מסקינן כתרווייהו)

ושערי נמוקים לא ננעלו, ולא אביא אלא אחדים: במי שמתחיל להדליק באמצע חנוכה, מטעם דימים היוצאים פשיטא דמדליק כשאר עמא, מהטעם דמעלין בקדש לחוד אפשר הי' להסתפק בדין זה (עיין או"ח סו"ס תרע"ב), הטעם דמעלין בקדש כו' מכריע שנדליק כנגד ימים היוצאין ולא כנגד ימים הנכנסין, מעלין בקדש שולל בעיקרו רק שלא יהי' פוחת והולך, ועכצ"ל כן, דאלת"ה יקשה מפני מה דינא דמוסיף והולך אינו אלא הידור דהידור ולא קבעו המצוה מתחלה באופן זה דמוסיף והולך אף דילפינן מקרא דמעלין כו'.

מעלין בקדש ילפינן מקרא וכנגד ימים כו' הוא רק סברא.

ב) מה שהביא הקושיא אר"י דאמר בתענית (כט, א) אלמלא הייתי באותו הדור קבעתיו בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף, והרי ר"י ס"ל בב"ק (כב, א) אשו משום חציו ומסביר הנימוק"י דהיינו דכל מעשה המבעיר נגמר בעת הדלקת האש, וא"כ הרי גם בחורבן הבית כיון שהציתו אש בתשיעי נגמר אז המעשה ומפני מה רצה לקובעו בעשירי.

והנה בגוף סברת הנימוק"י יש להאריך ואכ"מ, אבל בהנוגע להנ"ל לא הבנתי הקושיא, דהרי בתענית דנים באיזה יום יתאבלו בנ"י על הפורענות שלהם ואינו נוגע להשאלה מתי נגמרה השתתפות העכו"ם בזה, ולדוגמא המכה את חברו ומת לאחר כמה ימים מחמת המכה, פשיטא שקרוביו מתאבלין ביום המיתה ולא ביום ההכאה.

ג) מש"כ שבחורבן ביהמ"ק שהיתה אשו של הק' הרי בידו להחזיר חציו בכל עת, יש להעיר מר"ה (יח, א) דגז"ד שיש עמו שבועה אינו נקרע וכן הי' בחורבן הבית, דבזה קאי קרא דנכתם עונך שהובא שם, וכ"כ להדיא בפתיחתא דאיכ"ר ס' כד מיד נשבע הק' כו', גם את"ל דרב בר"ה (שם) פליג - (וצ"ע איך יפרש רב קרא הרשום בכתב אמת דקאי בגז"ד דצבור, עיין יבמות קה, א) -

הרי הי' הדבר תלוי בתשובה (ובר"ה לא, ב ו"ח נתעכבה כו' שמא יחזרו בתשובה) והכל ביד"ש חוץ מיר"ש (ברכות לג, ב).

ואולי י"ל, בסברת כת"ר, דזהו סיבה צדדית מפני מה אינו מחזיר חציו, אבל לא שמצ"ע זריקת החץ (הצתת האש) היא באופן שא"י להחזיר.

ד) מה שהקשה מנ"ל בנס דחנוכה דכבר ביום הא' הי' בכח השמן לדלוק ח"י, כיון שזהו ענין נסיי ואין שייך בו חוקי הטבע, וא"כ י"ל דבכל רגע או בכל יום הי' מתחדש הנס (כנראה לזה כונתו, אף שלא פירש להדיא)

וכמה תשובות בדבר א) אני כתבתי שאם נאמר שע"י הנס נעשה שיהי' בכח השמן ביום א' לדלוק ח"י יובן בטוב סברת ב"ש שמדליקין כנגד ימים הנכנסין, דלכאורה אינו מובן מה ענין ימים הנכנסין להדליק עליהם ביום א'. ובא כת"ר ומקשה שלא נאמר כן וא"כ לא תהי' מובנת סברת ב"ש, ב) כל הענינים שמפני זה זקוקים היו לנס ח"י (טהרה ז"י ועשית השמן יום א', הליכה ד' ימים ושוב ד' ימים וכו') כבר הי' מציאותם ביום הא' ולא נתחדשו אח"כ, לשנה הבאה איגלאי מילתא שאופן הנס הי' שלא יהי' הפסק בהדה"נ, ואופן וכוונה זו הרי היו גם ביום א' ולא הי' להם מקום לשרות אלא על הפך השמן. ג) אפושי ניסי למגנא למה לו, ולדוגמא בנס דצפחת השמן לא חסר (מ"א י"ז), מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק (תענית כה, א) וכו' האם נאמר דבכל רגע הי' מתחדש הנס, ועוד: את"ל כן יקשה למה הי' דולק והולך ביום (שם בתענית) דשרגא בטיהרא כו' גם מנ"ל דמדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורעניות (שבת צז, א), ויש להעיר דבברכות (נד, א) חשיב אשתו של לוט בחדא מחתא עם אבני אלגביש, ומובן אשר אין משם ראי' אלא רמז בעלמא. ויל"ע במכות מצרים דקצתם סרו מעצמם וקצתם ע"י תפלה.

ה) מש"כ אני במכתבי הקודם בתי' הב"י דחלקו השמן שבפך לח' חלקים דצ"ע מהא דזבחים (פח, א) דכ"ש אין מקדשין אלא מלאין, וא"כ לא היו נרות המנורה מלאין שוב ראיתי שטעות הוא בידי כי השמן למנורה נתקדש לא ע"י נרות המנורה כ"א ע"י מדת חצי לוג שהי' במקדש וכדאי' במנחות (פה, ב), ועכצ"ל כן כי גם בכל יום לא היו נרות המנורה מלאים כי היו מחזיקים יותר מחצי לוג כדמוכח שם (פט, א) דאמר מלמעלה למטה שיערו.

ותימה לאיזה צורך היו נרות המנורה גדולים יותר מחצי לוג, וי"ל ע"פ מ"ש בירוש' הובא בתוד"ה ושיערו (שם), שאם לא מצאו אלא פתילה גסה היו מוסיפים במדת השמן.

ו) בהא דהעיר כיון דהדלקה לאו עבודה היא (יומא כד, ב) ולדעת הרמב"ם גם לכתחילה כשרה בזר (ביאת מקדש פ"ט ה"ז) א"כ למה אין מחנכין המנורה אלא בהדלקה (מנחות מט, א).

ולכאורה הטעם מבואר: דהנה ענין החנוך הוא התחלת השמוש בכלי זה בענינו (עיין רש"י עה"ת שמות כח, מא) וענין המנורה פשוט בכמה קראי שהיא להעלות נר תמיד ולכן פשיטא שחינוכה הוא הדה"נ, אלא שחידשה מתני' שהוא בין הערבים דוקא, והרמב"ם (תו"מ פ"ג הי"א) הוסיף בל' המשנה "ולא את המנורה אלא בז"נ בה"ע" וכ' "אלא בהדלקת ז"נ" ע"פ הגמרא (שם נ, א) שהעיקר הוא שצ"ל הטבה בבקר, וא"כ אין נפ"מ מתי היתה עריכת הנרות

- שג"ז עבודה כדכתיב יערוך אותו אהרן (שמות כז, כא, ויקרא כד, ג) וכדאיתא ביומא (כד, ב) איכא נתינת פתילה כו' איכא נתינת שמן -

אם בבקר אם בערב, ובלבד שההדלקה היא באופן כזה שתהי' ההטבה בבקר.

והא דאין הדלקה עבודה, אינו מפני שהארת הנרות אינו דבר חשוב אלא מפני שעשית האדם בזה אינה חשובה, כי אין בזה טורח ידי בנ"א וכמ"ש בת' (ד"ה הדלקה ביומא שם) כי עלית השלהבת, שזהו ענין המנורה, הוא מאלי', וא"כ אינו נוגע לחינוך המנורה.

ז) עוד כ' כת"ר דע"פ מה דאיתא בירוש' שקלים (פ"ד ה"ב) דהשלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת מעכבים את הקרבנות ובמגילת תענית (פט"ו) איתא דח"י היו עוסקים בבנין המזבח ונגמר ביום ח', וא"כ לא הוי אז מזבח, וממילא הטבת המנורה לאו כלום הוא ובודאי הדה"נ אז ל"ה רק מצוה בעלמא בלי שום סרך עבודה, ולית בה דינא דאין כל"ש מקדשין אלא מלאין, וסרה בזה ג"כ קושית העולם למה צריך לנס הא טומאה דחוי' בצבור, וז"א דאז הדה"נ הי' מצוה ולא קרבן.

ותימה דטומאה ושבת ילפינן מחד קרא כדאיתא בתו"כ פ' אמור הובא ברמב"ם הל' תו"מ (פ"ג ה"י) וא"כ לפ"ז איך הדליקו אז את המנורה בשבת, ובכ"מ משמע שהדליקו ח"י רצופים, עוד יקשה איך ישתמשו במנורה שהוקצבה לעבודה בענין שאינו עבודה, ומיהו בזה י"ל דכיון דעשו אז מנורה חדשה כדאיתא בר"ה (כד, ב) וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי להשתמש בהן הדיוט (תוספתא פ"ב דמגילה, יד הל' ביה"ב ספ"א)

אבל תימה מנ"ל מצוה זו דהדה"נ אם נאמר דאין בזה החיוב שבתורה ואדרבה הוי אש זרה אשר לא צווה אותם, והנכנס לקדש שלא לעבודה לוקה (רמב"ם הל' ביאת המקדש פ"ב ה"ד).

ואגב דאתי לידא נימא בה מילתא:

במ"ש במגלת תענית, יש להעיר ממ"ש שם פ"ח, בכ"ג במרחשון איסתתר סוריגא מן עורתא כו' וכשגברה יד בית חשמונאי כו' ובאותו היום שסתרוהו עשאוהו יו"ט ושם רפ"ט בג' בכסלו איתנטלו סימואתא מן דרתא (העזרה) כו' וכשגברה יד בית חשמונאי כו' ובאותו יום שבטלום עשאום יו"ט דמשמע שעוד בסוף מ"ח ותחלת כסלו התחילו בטהרת העזרה וא"כ צ"ע למה חכו עד כ"ה בכסלו, והנה מצאתי בכתובים אחרונים ס' חשמונאים א' ד' "יבנו מזבח חדש כו' ויחדשו את כל כלי הקדש וישימו את המנורה אל ההיכל כו' ועל המנורה העלו את נרותי' כו' ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש הט' הוא כסלו כו' וישכימו בבקר ויעלו עולות על המזבח כו' ויחוגו את חנכת המזבח ח' ימים", אלא דמסתפינא להביא ראי' מספרים אלו, אף שבכ"מ מובאים דברי בן סירא, חכמת שלמה ועוד.

בדינא דירוש' הנ"ל דהשלחן כו' מעכבים כו' וע"פ המסקנא שם מעכבים בעבודת פנים עכ"פ

(ומ"ש בקה"ע שם ד"ה ואפילו "כגון ארון", בודאי הוא טה"ד כי במקדש שני לא הואי ארון, אבל קשה דלילפי מיני' דשימה אינו מעכב וגם פרוכת לא יעכב כן מ"ש שם בפני משה ד"ה ורבי "וכגון בשלחן" אינו מובן דשלחן גם לר' יוחנן מעכב כיון דכתיב בי' צלע, והול"ל פרוכת)

ובתוספתא פ"ו דמנחות איתא השלחן המנורה והמזבחות מעכבין זא"ז ולא הוזכרו פרוכות, וגם אינו מחלק בין עבודת חוץ ופנים. ואולי אפ"ל הטעם דלא עיכב בהם הכתוב, משום דבארון ופרוכות אין בהם עבודה, כי הזאת הדם דפרוכות ובין הבדים הוי הזאה אע"פ שלא נגע - תוד"ה אלא זבחים טו, א. ועיין מל"מ הל' עבודת יוהכ"פ פ"ג ה"ה

והנה ברמב"ם לא מצאתי לע"ע דין הנ"ל.

ונ"ל דלהרמב"ם ש"ס דילן פליג אירוש' ותוספתא, וראיתו מזבחים (נט, א) מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו, ואם עבודת עצמו א"מ כ"ש שא"מ עבודת אחרים, ומיני' ילפינן לשאר הכלים.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן

יו"ר ועד הפועל

פא

מהעתק המזכירות.

מהרח"ב: גינזבורג. אגרות נוספות אליו - לעיל נ, ובהנסמן בהערות שם.

סיום ש"ס משנה: ראה לעיל אגרת עו.

רמז ושייכות האויר: ראה גם לעיל אגרת סג.

התירוץ: דלעיל אגרת נ.

הקושיא.. אשו משום חציו: ראה בזה לקו"ש ח"א ע' 126.