ספריית חב"ד ליובאוויטש

פה

ב"ה יום ב' ט"ז לחדש תמוז ה'תש"ג

כבוד הוו"ח נכבד ונעלה אי"א וחרד על דברו

כו'

מהור"ד שי' הלוי

שלום וברכה!

באשר תמה על אשר אמרתי בהמשך הסיום ש"ס משנה בע"פ, אשר כל אחד

מישראל יהי' מי שיהי', אפילו רשע גמור, ר"ל, כל ימיו יש לו תקוה, וסוף סוף, אם ברצונו או ע"י כפי' מלמעלה, אם בחייו או לאחר מותו, מעלין אותו משערי הטומאה אשר נשקע בהם, מעבירין אותו דרך כמה ענינים של טהרה וזיכוך, עד אשר גם הוא מתאחד ודבק בשרשו אוא"ס ב"ה.

והקשה ע"ז אשר תמוה הדבר ויש כמה סתירות ע"ז,

לכן הנני להעתיק בזה איזה מארז"ל אשר שימשו יסוד למה שאמרתי, ולבאר ולתרץ מה שיש להקשות ע"ז.

שאלה

שמעתי אומרים אשר, ע"פ המבואר בדא"ח, כל אחד מישראל, יהי' מי שיהי', ואפילו רשע גמור כל ימיו, ר"ל, יש לו תקוה. וסוף סוף, אם ברצונו או על ידי כפי' מלמעלה, בחייו או לאחר מותו, מעלין אותו משערי הטומאה אשר נשקע בהם, מעבירין אותו דרך כמה ענינים של טהרה וזיכוך, עד אשר גם הוא דבק ומתאחד בשרשו ומקורו אוא"ס ב"ה.

ולכאורה תמוהה שמועה זו ביותר, וכמה סתירות ע"ז מן הכתוב וממרז"ל.

ר' דוד שטוקהאמער

שו"ב נוארק נ. ד.

תשובה

מקור שמועה זו מבואר בכ"מ, ומהם:

בד"ה כי ישאלך בנך ס"א - דשנת ה'ש"ת, וז"ל: כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דקאי על עולם התחי'... וההבדל בין ג"ע לעולם התחי' הוא דבג"ע כתיב מי יעלה בהר ה' גו' נקי כפים ובר לבב כו', דיש כמה תנאים בכדי שיוכל לעלות בג"ע... ויש שזוכים לעלות רק לג"ע התחתון ולג"ע העליון אינם זוכים... וכללות הגילוים בג"ע הוא רק לנשמות ולא לגופים. ובעולם התחי' היינו תחה"מ, אמרו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שהכל יבואו לגילוי דתחה"מ, והגם שיהי' בזה דין ומשפט ועוד קשה יותר מכמו הדין ומשפט שעל הגילוים דג"ע... וכללות הגילוי יהי' לנשמות בגופים דוקא. עכ"ל.

ויסוד לדברים אלו בדרוש רבינו הזקן ד"ה להבין ביאור ענין האבות ה"ה המרכבה (בתורת אור פ' יתרו) ס"ג-ד, וז"ל: ענין עוה"ב שהוא ג"ע ותחה"מ ומבואר במפרשים1 וברמב"ן בשער הגמול שעיקר השכר עוה"ב הוא בתחה"מ, שמעלת תחה"מ היא יתרה מג"ע העליון. והנה בג"ע יושבין נשמות הצדיקים בלא גופות... ותחה"מ הוא שיעמדו בגופיהם... אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ולכן כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב בתחה"מ חוץ מאותם שמנו חכמים. עכ"ל.

וראה ג"כ בלקו"ת פ' שלח רד"ה אני ד"א (הראשון) וד"ה אני ד"א (השני) סס"ג.

וכיון אשר כמה מאמרים הנה, בהשקפה ראשונה, סותרים הם את הנ"ל, הנני להעתיק בזה איזה ממרז"ל אשר, לפענ"ד, שימשו יסוד להאמור בדרושי דא"ח אלו, ולבאר ולתרץ מה שיש להקשות ע"ז.

* * *

א. והנה בתחלה יש לברר מש"ס ופוסקים, אשר אפשר הדבר שגם רשעים גמורים 8חמורים יבואו סוף סוף לזכות בתחה"מ (משא"כ בג"ע, כנ"ל). והוא:

א) תנן (סנה' צ, א) כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' ואלו שאין להם חלק כו' ירבעם אחאב ומנשה כו'. ופסק הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג) שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אע"פ שחטאו כו' ואלו הן שאין להם חלק כו' במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב, כשמת בלא תשובה, אבל אם שב מרשעו כו' אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב (עיין ירושלמי פאה פ"א ה"א) יש לו חלק לעוה"ב כו'.

ומוסיף והולך: כל הרשעים והמומרים וכיו"ב שחזרו בתשובה כו' במטמוניות כו' אע"פ שעדיין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה. עכ"ל.

ב) למטה מזה: מי שלא שב אפילו בסתר כי אם מת ברשעו, אם יש לו תרופה.

אמרז"ל (סנה' קד, א) ברא מזכי אבא, פי' שאם הבן צדיק מביא לחיי עוה"ב את אביו, שכבר מת וצריך הי' להיות נמנה בין אלו שאין להם חלק לעוה"ב, והיינו אפילו בלא תפלה ע"ז מצד הבן, כי בתפלה גם אבא מזכה ברא, וכמוש"כ בתירוץ שני בתוד"ה דאתיי' (סוטה י, ב) 3.

ולא עוד אלא שאפי' השתדלות ותפלת אחרים, שאינם קרוביו, מהני, וכדאי' בחגיגה (טו, ב) דהועיל ר' יוחנן לאלישע אחר (ואפילו להביאו לג"ע) אף שלא הי' קרובו ולא 4תלמידו.

- אלא שאין תפלת אחרים יפה כ"כ כמו תפלת הבן והאב, כי כמה מעלות בתפלה בהתאם לאיש המתפלל, מקום התפלה ועוד. ואכמ"ל -

עוד יש להביא ראי' דתפלת אחרים מהני אף לאחר מיתה, מהא דאיתא בספרי ס"פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע"י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה. וראה בסו"ס חסידים, במפרש שם בזה.

ואפשר הי' לחלק מנדו"ד, דשאני התם שב"ד הם שלוחי כל העיר ובעיר זו אירע העון וא"כ אינם אלא מסלקים מעל יוצאי מצרים ומכפרים עליהם על העון שעשו משלחיהם.

אבל לא משמע כן כיון דמספרי זה למדו לדור צדקות בעד המתים, כדאיתא באו"ח (סו"ס תרכ"א), ומנהג ישראל לדור גם בעד מתים שאינם קרוביו.

ובכל אופן אינו דומה ממש לנידון דידן, כי שם קאי במתים צדיקים דמשערינן שאם היו בחיים היו הם נותנים לצדקה, אבל לרשעים לא מהני, וכמ"ש במג"א שם.

ג) למטה מזה: מי שהוא מסוג אלו שאין להם חלק לעוה"ב ולא שב ולא התפללו עליו ולא נתנו צדקה עבורו אין לו חלק לעוה"ב דוקא כשלא נפרעו ממנו לאחר מיתה, אבל אם נפרעו ממנו הפרעון מצילו ומועיל לו, וכמרז"ל (סנה' מז, א) סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה (דיש לו כפרה בכך, רש"י). ואפילו ברשעים חמורים ביותר מהני להו, כדאיתא שם (קג, ב ושם) שיהויקים ראוי הי' למנותו עם ירבעם אחאב ומנשה - ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה - אלא שנתכפר לו ע"י שנתבזה אחרי מיתתו.

וגדולה מזה מצינו בירושלמי (כלאים פ"ט ה"ג) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה"ב, הנה ע"י אשר - שנים רבות אחרי מיתתן - נשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחי'5.

- ואין להקשות דא"כ מאי שנא ירבעם וחבריו דמנו אותם במתני' שאין להם חלק לעוה"ב, אף שנתכפר להם אח"כ, ולא מנו את יהויקים.

דאינם דומים זל"ז: ביהויקים הא דקבורת חמור יקבר הי' זה גזר דינו שלו על עשית החטא ובחייו כבר נגזר עליו, משא"כ בירבעם וחבריו שלא הי' עונש השריפה עליהם כי אם על ארץ ישראל ולאחר כמה שנים, אלא שהם היו קבורים שם ובמילא גם גופם נשרף, ולכן עד אז ומצד עצמם חל עליהם הענין דאין להם חלק לעוה"ב.

* * *

ב.. לאחר שנת"ל אפשריות הדבר יש להביא ראי' שיהי' כן, שכאו"א מישראל, יהי' מי שיהי', יתאחד סוף סוף בשרשו ומקורו, והוא:

נת"ל דתשובה לכל מהני. והנה ארז"ל (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה וכדעת ר' יהושע בסנה' צז, ב): וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן.

והנה יכול האומר לומר, שבכהנ"ל הנה, כמו בכ"מ הרי גם פה, התורה על הרוב - רוב בנ"י - תדבר, ואין מזה ראי' שכאו"א מישראל, ואפילו רשעים גמורים, ישובו. אבל מבואר הדבר בערובין (כא, ב) דקאמר שם: תאנים הטובות אלו צדיקים גמורים תאנים הרעות אלו רשעים גמורים, ושמא תאמר אבד סברם ובטל סכוים ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידים שיתנו ריח.

ומדקאמר שיתנו ריח - ראי' ג"כ שאין לומר שרק יפסוק דינם ויהיו לא חיים ולא נדונים ושרוים בלא טובה ובלא רעה - כל' התוד"ה (ב"מ נח, ב). - ועיין שבת (פח, ב) ע"פ עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו, ובפירש"י (שה"ש ז, יד) הדודאים נתנו ריח הטובות והרעות... אלו פושעי ישראל... כולם מבקשים פניך ועל פתחינו כל מגדים יש בידנו שכר מצות הרבה, עכ"ל. והוא כנ"ל, שאפילו פושעי ישראל יש להם חלק לעוה"ב מפני שהם מלאים מצות כרמון.

עוד שם בעירובין (יט, א) דקרא (ישעי' בסופו) ויצאו וראו גו' ואשם לא תכבה קאי בפושעי אוה"ע, אבל פושעי ישראל מיחייבו רק ההוא שעתא בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומפיק להו (היינו שפוסק דינם. ועוד זאת) ומקבל להו, בר מישראל שבא על הנכרית כו'. וגם בזה פי' בתוד"ה חוץ (ב"מ נח, ב) דהכונה היא דישראל הבא על הנכרית אינו עולה מיד אלא שוהה שם יב"ח.

אלא שראי' זו יש לדחות ע"פ מ"ש בתוד"ה פושעי (סוף חגיגה) דלא קאי על פושעי ישראל בגופם, ובכ"ז לא יקשה על התוס' בחגיגה למה מפרש - בעירובין - קרא דישעי' בפושעי או"ה ולא בפושעי ישראל בגופם, כי זוהי אוקימתא מרווחת יותר, ודוחק. וצע"ק בדברי תוס' הנ"ל מתוד"ה כי (ר"ה יז, א).

והנה בנין אב מקרא שכאו"א מישראל יתדבק בשרשו הוא מה שנאמר (ש"ב יד, יד) וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, והובא פי' בשו"ע אדה"ז הל' ת"ת (פ"ד ס"ג): רשע יחזור בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כמ"ש כי לא ידח ממנו נדח. ובתניא (ספל"ט): שבודאי סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כי לא ידח ממנו נדח. ועיג"כ לקמן בזה.

(וצע"ק ברמב"ן ש' הגמול ד"ה ועכשו נחזור, שכתב: לבלתי ידח ממנו נדח אלא לאותן שאינן עומדין בדין שנכרתין בו ואובדין שם).

* * *

ג. והנה כשנעמיק בטעם הדבר, במילא יובן שהוא מוכרח להיות כן.

והנני להעתיק בזה - כיון שאינו ספר מצוי - ל' עמק המלך (בתחלתו ש' תקוני התשובה ספ"ג) וז"ל: ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי, למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע, ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע"פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו וכל (אולי צ"ל "דכל") הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הק' הוא ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'.

והתשובה השנית היא תועלת תפלת אאע"ה כו' והראה לו הק' גיהנם ושעבוד מלכיות כדי שעל ידם יצורפו ויתלבנו כל האובדים האלו כו' כי לא כלו רחמיו על כל היצור.

ועד"ז כ' שם בש' עולם התוהו פל"א.

עוד כ' (בשער או"א ספמ"ו): לבלתי ידח ממנו נדח כו' וכל כך למה מפני שהק' עצמו בנה עולמות והחריבן להיות טו"ר בעולם גברה בהם הרע כ"כ עד שיורש גיהנם כו' ומפני שהוא גרם בניזקין לכן מוריד שאול ויעל ומעלה אותם כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'.

ובמדרש שמואל ריש מס' אבות בפי' משנת כל ישראל כתב וז"ל: עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע"ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וז"ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, עכ"ל.

ועד"ז הוא באלשיך פ' שמיני.

ויסוד לדברי כהנ"ל הוא בליקוטי הש"ס להאריז"ל מס' אבות, וז"ל: כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב"ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח. עכ"ל.

ויעוין ג"כ ברמב"ן בש' הגמול (הובאו דבריו לקמן) שכתב: הנפש שהיא עליונה אי אפשר שתהי' בטלה ואובדת כו'.

* * *

ד. אחרי שבסעיפים הקודמים נתבאר: א) אשר אפשר הדבר שכאו"א מישראל, יהי' מי שיהי', יזכה לתחה"מ. ב) כי מבואר בכ"מ שיהי' כן. ג) כי מוכרח הוא שיהי' כן,

נבוא בזה לתרץ מרז"ל הנראים כסותרים להנ"ל.

ויבוארו כאן אחדים ממרז"ל אלו, ומהם יובן להשאר:

א) תנן (סנה' צ, א) כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' ואלו שאין להם חלק כו'.

ואף לפי מה שנת"ל בס"א, אשר תשובה, פרעון לאחר מיתה, או תפלה וכיו"ב מהני שיזכו גם אלו לעוה"ב,

הרי עכ"פ אלו מסוג זה שלא עשו תשובה ולא נפרעו מהם ולא התפללו בעדם לא יקומו בתחה"מ -

- והרי כן כתב ג"כ בדרוש להבין ביאור ענין האבות (שהובא בס"א) דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב בתחה"מ לבד מאותם שמנו חכמים -

וה"ז סותר למשנ"ת סעיף ג' שכל נשמה בהכרח הוא שהיא נצחית וא"א שתתבטל כי היא נצר מטעי כו' וסו"ס תמנה עם הצדיקים. וכמו שאין אף נשמה אחת שאינה, ח"ו, נצר מטעי ומעשה ידי כו', כמו"כ א"א שתהי' אפילו נשמה אחת שתאבד ולא תקום בתחה"מ.

ודוחק גדול לומר אשר איש כזה, שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה"ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו', לא הי' ולא עתיד להיות - אף שבכמה ענינים, ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש"ס באריכות, אמרז"ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא, א) 6.

- אבל באמת אין בזה סתירה. דהנה תחה"מ האמור בכל מקום היינו לנשמה עם הגוף שניהם יחד, וכנ"ל בתחלת מאמר זה,

ואותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה"ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד, אבל הנשמה, שהיא נצר מטעי כו', תקום לתחי' בגוף אחר 7. ומבואר זה בשער הגלגולים הקדמה יא' ובס' הגלגולים פ"ה, וז"ל: אם הניצוץ (נשמה הפרטית)... חטא חטא א' מאותן חטאים שגופיהם כלה ב"מ ואבד ואין לו תחה"מ אז כיון שאותו גוף כלה הנה הניצוץ...

מתגלגל בגוף ההוא השני והוא יקום בתחה"מ עם כל חלקי הניצוץ וגוף הראשון נאבד 8ונכרת.

ב) (תענית ז, א) א"ר אבהו גדול יום הגשמים מתחה"מ דאלו תחה"מ לצדיקים ואלו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים. ואף דמסיים שם ופליגא דר' יוסף, הרי מדהביא הרמב"ם (בפיה"מ כל ישראל) דעה זו של ר"9א משמע דס"ל דהלכתא כותי'. וא"כ זהו סותר להמסקנא דלעיל דכאו"א יקום בתחה"מ. וביותר תגדל הסתירה על פי הגירסא בתענית (שם): דאלו תחה"מ לצדיקים גמורים (כן הובא בס' העקרים מ"ד פל"א ובס' עבוה"ק ח"ב פמ"ב) ובפרט ע"פ מ"ש בתניא (פ"י ופי"ד) ביאור מהות צדיק גמור שע"ז אמר רשב"י ראיתי בני עלי' והן מועטין כו' והוא מעין עוה"ב כו'.

אבל - מאמר ר"א בלאה"כ דורש ביאור כדי שלא יחלוק על המשנה דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואינו ממעט במשנה אלא האומר אין תחה"מ מן התורה וכו'.

וע"כ צ"ל דצדיקים דקאמר ר"א הן הם צדיקים דקרא דועמך כולם צדיקים שזה קאי על כל ישראל, לבד מאותן שמנו חכמים, וכמ"ש ע"ז המפרשים כמה טעמים שכל ישראל צדיקים הם. וע"פ מ"ש בס"ג יש להוסיף ביאור בזה, דהנה נת' שם דקודם שיזכו לתחה"מ יצטרפו ויתלבנו ויוטהרו מעונם עד שיהיו במעלת צדיקים, ורק אז ירשו ארץ.

נמצא דכל שיהי' להם חלק לעוה"ב יבואו למעלת צדיקים גמורים (וכנ"ל בתניא שצדיק גמור זהו מעין עוה"ב) מקודם ואח"כ יקומו בתחה"מ. נמצא מבואר מאמר ר"א בהתאם לכהנ"ל.

ג) בכרת דע"ז וכיו"ב אמרז"ל (סנה' סד, ב) הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב. וברמב"ם (תשובה רפ"ח) כתב: הרשעים כו' יכרתו וימותו כו' נכרת ברשעו ואבד כבהמה וזהו כרת כו'.

ואף שהרמב"ן בשער הגמול (הובאו דבריו בשינוי ל' קצת במפרש על הרמב"ם שם) אין דעתו כן, וכמ"ש וז"ל: הכרת כו' זאת הנפש שהיא עליונה א"א שתהי' בטלה ואובדת ולא שתשוב בהמית ותצטרף אל היסודות הארבע כו' (אלא הנפש לאחר מיתה) נמשכת בדעתה להתעלות ולהדבק בעליונים כשאר כל הדברים שתולדותם לשוב (ליסודם) ועובי הגסות וגסות החטאים שהבדיל בינה ובין יוצרה מונעים אותה כו' וזה מענין הכרת שהוא לומר שהיא נכרתה מיסודה,

אבל בכ"ז גם הוא כותב שם: והרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות כו' כדכתיב כי תולעתם לא תמות כו'. -

וכונתו בזה למינים מסורות והאפיקורסים כו' שעליהם אמרז"ל (ר"ה יז, א) יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין.

- ועיין בלקו"ת להאריז"ל פ' בא, ס' הליקוטים פ' לך לך, ס' הגלגולים פ"ו, וז"ל: הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת (ויש להעיר גם מעהמ"ל ש' עולם התוהו פ' סג) -

אבל נת' כבר בס' עשרה מאמרות (מאמר חקו"ד ח"ה פ"א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ"ל הם בכתה הששית, ומסיים וז"ל: גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, והוא טעם גיהנם כלה והם אינן כלין, שאנו מפרשים אותו כפי מה שפי' חכמים בפסוק חצי אכלה בם, מה התם חצי כלים והוא תכלית יסורים, אף כאן גיהנם כלה והוא תכלית העונש, שהחצים והגיהנם לא ישבותו כל ימי היותה מקצוף עליהם ומגעור בם, אמנם סו"ס הם אינם כלים (שיתוקנו כולם בתיקון הכולל, מפרש) כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב (משא"כ יסורין וגיהנם כלים, מפרש) עכ"ל.

וככל הנ"ל הוא גם בס' עמה"מ (ש' תקוני התשובה פ"ג) שכתב ברשעים חמורים ביותר וז"ל: נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח, ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן, מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת, סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי, ואינו כן, אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'.

ושם בשער קרית ארבע פקנ"ב מוסיף ביאור וז"ל: אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהי' נוסף על גבולי הג"ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים.

ד) (פסחים נד, א) אור שברא הק' בשני בשבת אין לו כבי' עולמית (שהוא אור של גיהנם, רש"י), ולכאורה סותר להנ"ל,

אבל כבר פי' בעשרה מאמרות (מ' חקו"ד ח"ה פ"ה) ובעמה"מ (ש' שעשועי המלך פ"א) וז"ל: ומה שאר"י הגיהנם אין לו כבי' עולמית, אין כוונתו לומר שלא יפסוק אלא עולמית, כל זמן שיהי' זה העולם לא יכבה אבל כשיחריב הקב"ה העוה"ז ויבטל הרע ויהי' כולו שבת ומנוחה לחה"ע אז יתבטל ג"כ הגיהנם.

ה) (ר"ה יז, א) פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים.

ולכאו' משמע שלא תהי' תחי' לנשמתן ג"כ,

אבל פי' הרמב"ן בשער הגמול, וז"ל: נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן.

ועד"ז הוא בעש"מ (מחקו"ד ח"ה פ"ז), ובעמה"מ (ש' או"א פמ"ו) שכ' על מרז"ל זה כי יהיו אפר כו': וזה יעוד נפלא אשר יש בו חסד ואמת אל כת הרשעים כו' יהיו כלו קדש, ולערך הצדיקים שהם למעלה מהם נקראים בל' משל אפר תחת כפות רגלי הצדיקים.

* * *

ה. נשאר עדיין לבאר מה שאינו מובן באפשריות התקון.

הנה נת"ל שרשעים גמורים חמורים תקנתם על ידי שבאים בגלגול, ועייג"כ ראשית חכמה ש' היראה ספי"ג בשם מורו הרמ"ק (וכ"כ בס' שיעור קומה ס' פד) דגלגול מטהר וממלא מה שא"א לגיהנם לטהר ולמלאות.

וא"כ יקשה ע"פ מארז"ל דרק ג"פ (מלבד פעם הראשונה שבאה הנפש למטה, וכמש"כ בש' הגלגולים הקדמה ד' ובס' הגלגולים פ"ו) בא בגלגול, והוא בזהר חדש (כי תצא דף קז), דאמר ר"ש אינון חייביא אם ח"ו לא יצדק באלו השלש פעמים (שבא בגלגול) שוב אין לו תקנה וזה הכרת תכרת הנפש ההיא מלפני כו'.

ואף שמספר זה הוא דוקא בחייביא, אבל צדיקים אפשר שיתגלגלו כמה פעמים וכמ"ש ועושה חסד לאלפים לאוהביו (כמ"ש בת"ז סוף תי' לב. ועיין בש' ובס' הגלגולים - שם - הטעם ע"ז), עכ"פ ברשעים חמורים אחרי שבאו ג"פ בגלגול ולא תקנו עותתם לכאורה אבדה תקותם,

אבל הענין נתבאר בכ"מ ומהם בשל"ה (פ' כי תצא בחלק תו"א) בשם מהר"ש אלקב"ץ וז"ל: ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות, הקל קל קודם, וז"ש פעמים שלש עם גבר, משם והלאה בבהמה, ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב"י ע"ה חשב שהוא ז"ל הרחיקו, והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז"ל הקריב מציאותו. עכ"ל.

- (ועייג"כ מ"ש בזה בתקוני זהר סוף תי' לב, ובגלגולים שם) -

ובעמה"מ (ש' תקוני התשובה פ"א) כתב: עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ"א עד שילך נע ונד בארץ, ואז יתגלגל בדצח"ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז"ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם (ואח"כ הם י"ב חדש בגיהנם), ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו, כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו. עכ"ל.

* * *

ואסיים במ"ש בעמה"מ (ש' רישא דז"א ספמ"ח): ברוך ה' אלקי אברהם איש החסד, שלא השבית חסדו ואמתו מעמו ישראל לבלתי ידח ממנו נדח, כי לא כלו רחמיו על כל היצור שנאמר ורחמיו על כל מעשיו, נמצא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן

יו"ר ועד הפועל

פה

אגרת זו נדפסה, במהדורא בתרא, בקובץ ליובאוויטש גליון 6 (י"ט כסלו-ט' אדר תש"ה) ע' 6 ואילך, ומשם נעתקה בס' תשובות וביאורים ע' 28 ואילך. הנדפס כאן הוא מהדורא בתרא הנ"ל, ונוסף הקטע הראשון והחתימה מהעתק המזכירות.

מוהר"ד: שטוקהאמער. אגרת נוספת אליו - לקמן קמא.

הסיום ש"ס משנה: בט"ו סיון, כדלעיל אגרות עו. עח. עט. פא. על אמירת הסיום ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א מסופר בהקריאה והקדושה גליון 35 ע' ג.

שמעתי אומרים: מכאן ואילך - מהדורא בתרא הנדפסת. 1) ראה מפרשי המשנה סנהדרין ר"פ חלק, רס"ג בס' האמונות והדעות סוף מאמר תחה"מ, נ"כ הרמב"ם הל' תשובה פ"ח ט' ועוד. וכבר השיב לאלו החולקים על הדעה המובאת בפנים - בס' עבודת הקדש ח"ב פמ"א-מג, הובא בקיצור בשל"ה בהקדמת חלק בית דוד. והנה בימים ההם הי' מקום לדעות מחולקות בענינים האלו, אבל אחרי אשר נגלה דבר ה' אל (ל' הרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות) - "עיר וקדיש מן שמיא נחית הרב הגדול האלהי החסיד מו"ר כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות במעשה בראשית במעשה מרכבה" וקבלוהו כל ישראל עליהם לפוסק אחרון בכל עניני סתרי תורה וסודותי' - אין מקום כלל למחלוקת והלכה כדברי האריז"ל, שהיא היא הדיעה המובאת בפנים וכמבואר לקמן. 2) ראה יבמות לב, ב.

סנהדרין מז, א. 3) עיין עדכ"ז בס' ראשית חכמה פרק גידול בנים ובס' חנוך לנער - לכ"ק אדמו"ר מהרש"ב נ"ע - ע' 19 ואילך. 4) ולכאורה צ"ע, דכיון דר"י לא היתה לו שייכות מיוחדת לאלישע בן אבוי', א"כ מפני מה דוקא ר"י בקש להצילו וגם הצילו. וי"ל דהנה הגורם לאחר שיצא לתרבות רעה, פי' רז"ל כמה סבות שאירעו לו בזמנים שונים. - ומסתבר לומר דלא פליגי במציאות, ומר אמר חדא ומר א"ח ולא פליגי או דפליגי איזה סבה היא העולה על כולנה, אבל כולהו איתנהו בי' והא והא גרים - וסיבה הראשונה לכולם הי' מה שהריחה אמו כשהיתה מעוברת ממנו והוכרחה לאכול מאותו המין (כ"ה גירסת תוד"ה שובו - חגיגה טו, א - בירושלמי. וכ"ה במ"ר רות ג, יג וקה"ר ז, ח וביל"ש שם. ועיי"ג לקמן ע' רלח בזה). והנה מאורע זה יכול לשמש טענה להקטין אשמת אלישע ב"א. אבל, ע"ד שארז"ל (יומא לה, ב) הלל מחייב את העניים כו' כיון שגם הוא הי' עני ובכ"ז כו', הרי גם בנדו"ד ר' יוחנן מחייב את אלישע ב"א כיון שגם הוא, אמו כשהיתה מעוברת ממנו הריחה כו' ובכ"ז כו' (יומא פב, ב עיי"ש. וביל"ש קהלת בנוגע לאמו של אלישע: ולא היתה יכולה להכיל עד כו'). ולכן בקשת איש אחר לא הי' מועיל כ"כ לאלישע ב"א, אחרי דעובדא דר"י מחייב אותו, ודוקא ר"י הצילו, כיון שגם הוא שהי' יכול להיות קטיגור נעשה סניגור. וק"ל. 5) אין להכריח דסוגית הירושלמי בזה היא דלא כהלכתא כי הש"ס דידן פליג עלי', וכדאיתא בר"ה (יז, א) אבל המינן כו' ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחבריו יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות, (ועיין לקמן ג"כ בזה) - די"ל דלא פליגי, ובר"ה כגון קאמר אבל לא הם ממש, כיון דבהם נעשה מדת הדין לאחר זמן. ועיין בסנה' (קד, ב) דורשי רשומות היו אומרים כולן (אפילו ירבעם וחבריו) באים לעוה"ב. ומשטחיות ל' הסוגיא שם משמע דפליגי אמתני'. אבל אין נ"ל דהאמוראים דהסוגיא בירושלמי ס"ל כדורשי רשומות ופליגי אמתני' דאין להם חלק - דמדאינו מזכיר בירושלמי מתני' דחלק כלל משמע דאינו ענין להשאלה. והטעם הוא כנ"ל, שלאחר זמן נפרעו מהם ובהא גם מתני' דחלק מודה. והשאלה והספק שנסתפקו בירושלמי הוא רק אם הפרעון והזכות מספיקים הם. עוד יש לחלק בין מתני' לירושלמי: דבחלק קאי בתחה"מ לנשמתם ולהגוף שלהם גם יחד וע"ז קאמר דירבעם וחבריו אינם קמים כי גופם כלה. ובירושלמי קאי בנשמתם שהיא תקום לתחה"מ אבל בגוף אחר, וע"ד מ"ש בס' הגלגולים פ"ה ובשער הגלגולים הקדמה יא - הובא דבריהם לקמן ס"ד, עיי"ש. וסמוכי םלדבר דהמשנה אין להם חלק לעוה"ב ג' מלכים ירבעם כו' אינה מדברת בנשמתם, הוא ממשנה חברתה באותו פרק ובאותו ענין גופו, דאיתא שם (קז, ב) דור הפלגה אין להם חלק לעוה"ב. והקשו מזה (תורת שמואל - לאדמו"ר מהר"ש נ"ע - שער וא"ו פי"ד. וכ"ה בדרוש דש"פ צו תרל"ט) על מ"ש בפע"ח (שער חהמ"צ פ"א) שישראל שבמצרים היו גלגול דור הפלגה. והתירוץ הוא שפי' המשנה הוא שגופן לא יתוקן לעולם, אבל נשמתן נזדככה בשעבוד מצרים. - ועד"ז צריך לתרץ, לפי דעת רע"ק דאמר (במשנה שם) שדור המדבר אין להם חלק לעוה"ב, מש"כ (ש' הלקוטים שמות ג, ד.

ש' הגלגולים הקדמה כ') אשר דור המדבר יתגלג בדרא בתראה. ויעויין בס' עשרה מאמרות מאמר חקו"ד ח"ב פ"ח שפי' דעת רע"ק באופן אחר - שוב מצאתי ג"כ בפי' המשנה (שם) מרגלים אין להם חלק לעוה"ב, דמפרש בזהר (ח"ג רעו, א): לקו בגופייהו ומיתת גרמייהו מיתו. וביאר במקדש מלך שם: מיתת גרמייהו הוא האמור במשנה שאין להם חלק לעוה"ב שר"ל שלא יקום גופם בתחי' אבל נשמתם נתגלגלה. (ולפ"ז סרה קושית הניצוצי אורות שם). ובמג"ע אופן קנח (הובא בילקוט חדש סוף מע' דוד): גם ירבעם יתוקן לעתיד כו' ניצוץ שלו של קדושה. ויל"פ כונתו על הנשמה לבדה. אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה"מ. עיי"ש.

ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי, הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה"ב - גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה"מ, וכנ"ל בס' ובשער הגלגולים. 6) עד"ז הוא ג"כ במכות (ז, א) אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם ובזבים (פ"ב מ"ב) אין אחריות זבים עליכם. צע"ק במנחות (לז, א) או קום גלי. ולהעיר מב"ב (כג, ב) נדה (כד, א). ויעויין בקו"א לתניא ד"ה ולהבין פרטי ההלכות. ואכ"מ. 7) לפי המבואר בזה, הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה"ב - אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק, כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק, גם הם נשמתם יש להם חלק לעוה"ב. ובזה י"ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' - אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה, והוא לשון קצרה, הוא: כל כו' חוץ. - ואין לומר שחוזר עוה"פ ומבאר ואלו שאין להם חלק לעוה"ב, מפני שהפסיק בינתיים, בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל: כל ישראל כו' - שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג"כ בין הכלל והיוצא מן הכלל, בביאור דיני הכלל (וראה ג"כ יבמות פ"ב מ"ה) ובכ"ז מסיים: חוץ כו'. כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה"ב - שהרי כן הוא ג"כ במשנה ריש חגיגה (וזבחים ומנחות הנ"ל) ובכ"ז איתא שם חוץ כו' - אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי, משא"כ הלשון ואלו כו'. 8) בשער מאמרי רז"ל להאריז"ל (סנה' צ, א) ובשער הגלגולים הקדמה כד' מבואר חלוק בין נשמות כל ישראל שיש להם חלק לעוה"ב ואותן שמנו חכמים שאין להם חלק. ואין מזה סתירה מה שנתבאר בפנים דנשמות כל ישראל, באין יוצא מן הכלל, יזכו בתחה"מ, כי מבואר שם - בכתבי האריז"ל אלו - שמדבר בשכר הנשמות ובעולם הבא היינו עולם הבא בעת ותיכף אחר פטירתן, שג"ז נכלל בשם עוה"ב כנ"ל בד"ה להבין ביאור ענין האבות (ועיין רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ח ונ"כ.

ודבריו מתאימים בזה למ"ש במדרש ר"נ בן הקנה והוא בהשמטות לזהר ח"א רס"ה ע"א מס' הבהיר והובא ברמב"ן ש' הגמול ובעקרים. ובס' עבוה"ק שם חלק ע"ז, וצ"ע) ולא קאי בעולם התחי', בשכר נשמות בגופים, כלל. 9) וצ"ע שהרמב"ם מביא דעה זו מבראשית רבה (פי"ג, וא"ו. עיי"ש ביפה תואר) ולא מתענית. 10) ראה ג"כ בזה זח"א צג, א ור"פ נח ובאור התורה להצ"צ שם.