ספריית חב"ד ליובאוויטש

ג'תנב

ב"ה, ו' אייר תשט"ו

ברוקלין.

הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ צנמ"ס עוסק בצ"צ

כו'

מוהרש"י שי'

שלום וברכה!

במה שהעיר כת"ר בשו"ע לרבנו הזקן סי' קנ"ח סוף סעיף ז', והקשה בזה כמבואר במכתב כת"ר, הנה לדעתי הפירוש הוא:

וז"ל רבנו הזקן שם: ויש חולקין בזה ולכן יש להקל כו'. שמזה מובן אשר היש חולקין - מקיל לגבי הדיעה שלפני זה, היינו דעת המגן אברהם כפי שמפרשו רבנו הזקן.

ונמצאת דיעה זו בט"ז, וכמצוין במראה-מקומות. והוא, כי לדעת המג"א צריכה להיות מחשבה לאוכלין בשעת יציאת הדבש מהשעוה, ושתי דיעות חולקות על זה: דיעה אחת המקילה ביותר, והיא שהובאה בט"ז בשם "שמעתי" שאפילו אם חשב למשקין יכול לשנות אח"כ לאוכלין ע"י מעשה. ודעת שני' שעכ"פ כשרודה הדבש סתם - מעשה שאח"כ מזוהו לאכל, וא"צ להיות מחשבה לאוכלין בפירוש דוקא בתחלת הרדי', וזוהי דעת הט"ז עצמו. ולכאורה, יש מקו גם לסברא דשמעתי, באם בעל הכוורת הוא עכו"ם, שאז י"ל שמשבתו אין פועלת לקביעות הדבש למשקה או לאוכלין. ואפילו אם בעל הכוורת הוא ישראל - הרי אם רודה למכירה י"ל שקובע מעשה הקונה, ובפרט כשהמוכר עצמו יודע בעת הרדי' שימכרנו לאחר זמן, ויש דוגמאות רבות לזה בש"ס, ואכ"מ...

מ. שניאורסאהן

ג'תנב

נדפסה בלקו"ש חי"ב ע' 176 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

מוהרש"י: זוין. אגרות נוספות אליו - לעיל ג'תה, ובהנסמן בהערות שם.

בשו"ע לרבנו הזקן סי' קנח סוף סעיף ז': אם בתחלת יציאת הדבש מהשעוה דהיינו כשריסק החלות של דבש כדי להוציא הדבש מהם חישב עליו לאוכלין בלבד... נעשה אוכל ע"י מחשבה זו ולא ירדה עליו תורת משקה כלל. ויש חולקין בזה ולכן יש להקל.

בט"ז: בהמשך לזה ראה לקמן אגרת ג'תקצט.