ספריית חב"ד ליובאוויטש

ג'תצז

ב"ה, כ"א אייר, תשט"ו

ברוקלין.

הו"ח אי"א נו"נ וכו' מוה"ר ישראל זוסמן שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מי"ז אייר, בו שואל הכוונה במה שכתבתי שגם נקודה הראשונה שמחוץ למעיין ה"ז בכלל חוצה.

הנה מעצם התואר נגלה דאורייתא ונסתר דאורייתא,ף גופא דאורייתא ונשמתא דאורייתא, מובן, שבכל ענין ופרטי ענינים ישנם שני הדברים גם יחד, הן גליא והן סתים, וכיון שע"פ נגלה, נקודה הראשונה שמחוץ למעיין אין זה המעיין עצמו, הרי גם בפנימיות הדברים ורוחניותם, מוכרח שכן הוא, ויעויין רשימות תהלים להצ"צ קיח, יט סק"ח.

ובהנוגע לפועל - שאפילו אנ"ש וזקני אנ"ש באמת, עליהם לדעת, שלימוד מאמר דא"ח או עבודת התפלה עצמה - שזהו המעיין עצמו - אין זה ערובה (באווארעניש) שלהם על אחר זה, וצריכים זהירות להמשכת ההתעוררות דהתפלה והלימוד על הרגע שלאחר זה. ואפילו אם הענין דרגע זה קשור עם עבודת התפלה ולימוד המאמר, וכגון באמירת תהלים שאחר התפלה או בלימוד השיעור שלאחר התפלה, וכמו שבנגלה צריך להזהר שלא יופסק החיבור בין המעין והשוקת שבצדו וכמבואר במשנה בש"ס ופוסקים.

במ"ש בהענין שלא זכה ח"ו, אם שייך זה בלומד תורה ברבים כו'. הרי ידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (נדפס גם בקונטרס) שממנו מובן שגם בלימוד ברבים שייך זה, אבל מזה גופא שסיפור זה לא נתפרסם אלא פעם אחת, ועד אז לא נודע אודותו וגם אחרי זה, מובן שברובא דרובא החשש הנ"ל הוא עצת היצר ותחבולותיו לבטל את האדם מהשתתפותו בתורה בלימוד ברבים, שזכות הרבים מסייעתו, שכשרואה שאין לו עצה אחרת בא בערמומיות, שע"פ יראת שמים אין כדיא הענין וכו', ואזלינן בתר רובא.

בהנוגע לשאלתו אודות אופן הסתדרותו בהחלק החדש דכפר חב"ד, כבר כתבתי חוו"ד לכמה מאנ"ש שי', שזהו במקום שחב לאחרים ואין ללכת בזה בדרכי ערמה, אפילו אם שייך איזה הוראת היתר בזה, אבל לאידך גיסא, יש להשתדל ככל האפשרי להיות מתושבי הכפר. כי לדעתי ברור, שהוא הצנור והכלים לקבלת הברכה וההצלחה הנשפעת ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, העומד ומשמש במקום ומעורר ר"ר על אנ"ש תושבי כפר חב"ד ביחוד.

בברכת הצלחה.

ג'תצז

נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 244 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מוה"ר ישראל זוסמן: דבורץ. אגרת נוספת אליו - לעיל ח"י ג'רנט.

במה שכתבתי: לעיל שם. וראה גם לקמן אגרת ג'תשכט.

כבר כתבתי: ראה לעיל אגרת ג'תצה, ובהנסמן בהערות שם.

*) ועיין חגיגה טו, ב. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סי"ז.