ספריית חב"ד ליובאוויטש

ג'תרפב

ב"ה, כ"ט תמוז, תשט"ו

ברוקלין.

הרה"צ והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

בנש"ק וכו'

מוה"ר יחזקאל שרגא שליט"א

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מג' סיון עם המצורף אליו ארבעה עלים מספרו דברי יחזקאל שרגא ההולך ונדפס, ומסיים ע"ד כתיבת הסכמה.

הנה מהנ והג בזה, וכמו שראיתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שבודאי נהג בזה כמו בשאר הנהגותיו בקדש במנהג כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שלא לתת הסכמות לספרים, ומילתא אלבישייהו יקירא.

ויה"ר אשר יגדיל חילו לאורייתא ומתוך הרחבת הדעת, יצליח בהחזקת יראת שמים טהורה והפצת לימוד פנימיות התורה הנקראת בזהר הק' ע"י רעיא מהימנא אילנא דחיי וכו', וכמבואר בתניא לרבנו הזקן באגרת הקדש סי' כ"ו, שאז מתקיים מאמר רז"ל בענין תלמוד תורה בכלל זכה נעשה לו סם חיים, וכמבואר בארוכה בקונטרס עץ חיים לאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ומובן ע"פ מה שכותב בזה בארוכה הרח"ו בהקדמה לשער ההקדמות דברים נוראים ונפלאים.

בכבוד ובברכה.

לחביבותא דמילתא באתי בזה באיזה הערות לקונטרסים הנ"ל, אף כי הוא רק מקופי'8', מפני הטרדות הרבות.

למכתב א. דביקות בהצדיק ולפעמים במדה גדולה ביותר. - מובן בכי טוב עפמש"כ בס' תניא קדישא לרבנו הזקן פ"ב. - ומשם מובן דיכול להיות גם עד לאחת, וכאבר העושה כהוראות הראש ומוח איזה שתהיינה. - ולהעיר ממכילתא עה"פ ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

ולפלא שקיצר במכתב זה בהנוגע להכרח לימוד פנימיות התורה, אשר בדורותה האחרונים נתבארה בתורת הבעש"ט תלמידיו ותלמידי תלמידיו. - והעדר לימוד זה ח"ו, או אפילו הלימדו בזה במיעוט מכפי] יכלתו - ה"ז מעכב את הגאולה, מאריך את הגלות וכו' וכו', וכמו שהאריך הרח"ו (שם), אשר כל המתבונן בדבריו אליבי' דנפשי' תסמרנה שערות ראשו. - וכיון שמימות תלמידי הבעש"ט זכינו ג"כ לגילוי אור תורה הנותן ג"כ הבנה והשגה - עכ"פ ע"י משלים וכו' - בלימוד פנימיות התורה, הנה גם על זה קאי הדין - דשארי חלקי תושבע"פ - דהלומד ואינו מבין אינו נחשב ללימוד כלל (מג"א סו"ס נ'. וראה שו"ע לרבנו הזקן שם. ובלקו"ת שלו ויקרא ה, ב). - אף שאם אנוס הוא בהעדר ידיעה זו, או שעדיין אינו יודע ממציאות לימוד פנימיות התורה - מקבל שכר גם על אמירת אותיות וכיו"ב (ועי' בפרדס שכ"ז פ"א ועוד) - אף שאי ידיעה זו חטא הוא ונענש ע"ז, וכמש"נ חטאתי כי לא ידעתי (ראה של"ה ס"פ בלק). והאומר כל התורה כולה נאמר למשה מסיני חוץ כו'. -

וכבר ידוע מענה משיח צדקנו להבעש"ט, אשר יבוא כאשר יפוצו מעיינותיך חוצה, יפוצו דוקא. שמזה מובן ופשוט גודל החוב והאחריות של כאו"א שחננו השי"ת בהשפעה על זולתו - להביא את מושפעיו למעיינות אלו, ומכלל הן כו'. וכל מי שלא נבנה בהמ"ק בימיו ח"ו כו', והשי"ת יזכנו לקיום היעוד דטבילה במעינות אלו, וכמרומז גם ברמב"ם סוף הל' מקואות, כולם ידעו אותי גו' דעה את הוי' כמים לים מכסים.

למכתב ב-ג. בענין הסנהדרין. כבר שקו"ט בזה בכ"מ, ואחדים מאלו שבתחלה הציעו זה או הסכימו ע"ז - משכו את ידיהם. אלא שיש מציעים עתה מעין סנהדרין ולא סנהדרין ממש. - וכבר הי מעין הצעה כזו בדור שלפני זה, וגדולי ישראל בטלוה מכל וכל, והקטנים (ביר"ש) ידעו אשר לא ישמע קולם במחנה ישראל, כי רק דבר הוי' נר לרגלם, ולא ישמע לקול מדברים סרה על מנהיגי ישראל בדרך התורה והמצוה, הלוחמים מלחמתה, ומחזקים את בדקה וכופים את ישראל ללכת בה. ואפילו אם יבואו אליהם בשם מפלגה, פרוגרם, שיתוף שם שמים עם ד"א וכיו"ב - גרש יגרשו אותם מן המחנה.

ואם בדור [ה]הוא בטלו הדבר מפני טעמים הידועים, הרי עאכו"כ בדורנו יתום זה. וד"ל.

ורואים במוחש, אשר אפילו בין התומכים בהצעה הנ"ל, הנה ככל שמתמעט מדת היר"ש דחוג מסוים - כן תגדל ההתלהבות שלו לרעיון הסנהדרין, או כעין סנהדרין.

למכתב ד. ציצית ע"י מאשין וכן מצות. הורה למעשה כ"ק אדמו"ר נ"ע (אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר) - בשעת הדחק, בעת שרבו הפליטים ברוסיא (בשנת תר"ע ואילך) - לעשות ציצית ע"י מאשין, אלא שתחלת העשי' היתה ע"י אדם, ואכ"מ.

דיעות האחרונים ע"ד ציצית שע"י מאשין - נקבצו במאסף לכל המחנות סי"א סק"ג. ובהלכה למשה על קצשו"ע ר"ס ט'.

בהנוגע למצה ע"י מאשין -בשדי חמד מע' חומ"צ סי"ג, בהגדת המבאר (פיעטרקוב, רדע"ת). שערים המצוינים בהלכה על קצשו"ע סק"י בסופו.

ג'תרפב

חלקה נדפס בלקו"ש ח"כ ע' 587 וחלקה בחי"ח ע' 458 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מוה"ר יחזקאל שרגא: ליפשיץ-הלברשטם, האדמו"ר מסטראפקוב. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ד א'עב. א'קע.

ציצית ע"י מאשין: ראה גם לעיל ח"ו אגרת א'תשכב, ובהנסמן בהערות שם. לקו"ש ח"ב ע' 508.