ספריית חב"ד ליובאוויטש

ד'שט

ב"ה, ח' אייר, ה'תשט"ז

ברוקלין, נ.י.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצרכי ציבור

ענף עץ אבות וכו' הרש"ז שי'

שלום וברכה!

באשר כותב אני ברוב צער בקשר ובהמשך להמאורעות בכפר חב"ד ולבי לבי על חלליהם, אפשר שיימצא במכתבי בטוי שיוצא מכפי הרגיל, אבל אין אדם נתפס על צערו, וכ' בטח יבין לשיחי.

בודאי ידוע לכ' ע"ד המברק ששלחתי אתמול לכפר חב"ד, וז"ל:

"לכל אחד ואחת מאנ"ש, תושבי כפר חב"ד, המוסדות אשר שם, וביחוד בתי ספר למלאכה וחקלאות, התלמידים, המורים, המנהלים, העסקנים וההורים: תקותי חזקה, אשר בעזר השי"ת, השומר בעינא פקיחא ומשגיח בהשגחה פרטית, תתגברו על כל מונע, תתחזקו בבנינים הפרטיים והציבוריים, תרחיבו כל המוסדות בכמות ובאיכות, ומתוך מנוחה והרחבת הדעת יתגדל ויתאדר לימוד תורתנו חומתנו, תורת חיים ודברי אלקים חיים, וקיום מצוותי' בשמחה ובטוב לבב וחי בהם, ומכפר חב"ד יפוצו מעינות החסידות תורת ומעשי נשיאינו הקדושים עד שיגיעו גם חוצה, לקרב לאבינו שבשמים את כל אחינו בני ישראל בחסד וברחמים, ולהביא הגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב.

המשתתף בתפלתם ותעניתם, ומובטחני בהשי"ת שבקרוב ממש גם בשמחתם

אמתית פנימית ושלימה בגשמיות וברוחניות גם יחד - מ.ש."

מהנ"ל השקפתי ברורה בהנוגע לתושבי הכפר. אבל עד כמה יפעול המברק ודברי התעודדות להרגיע הרוחות שנזדעזעו בעטיו של האסון הנורא, תלוי בעיקר במעשה, כיון שאין כאן שאלת הטבת הנוחיות, אלא שאלה של פיקוח נפשות, והיא היא המעסיקה ומדאיגה את תושבי הכפר.

כשאני לעצמי, הרי היתה השקפתי ברורה גם קודם לכן, ועל יסוד השקפתי זו הצעתי ודרשתי זה מכבר תכנית מסוימת בשביל התפתחות הכפר, וכמו שהדגשתי כמה פעמים, לא הי' בזה שאלה של נוחיות אלא צורך עקרי וחיוני לכל התפתחותו ועתידו של כפר חב"ד ושאר מוסדות חב"ד המושפעים ממנו במישרין או בעקיפין. ואם היו כאלה שפקפקו בהכרחיות ביצוע התכנית שהצעתי - במילואה, הרי עכשו בטח ברור לכל, כי בדברים בעלמא, ואפילו בהבטחות ואפילו במעשים מקוטעים לא נוכל להוציא הדאגה מלבות תושבי הכפר, ורק מילוי התכנית שהצעתי, במילואה ויותר, הוא אשר יוכל להשיב רוחם להמשיך אורח חייהם לא מתוך אתכפיא אלא ברצון וחפץ לב ומתוך מנוחה והרחבת הדעת כו' כאמור במברק הנ"ל.

ואחזור בזה בקיצור על הנקודות העקריות שהצעתי ודרשתי, אבל לדאבוננו עדין לא הוצאו לפועל, והן:

א. כל העת השתדלתי שינקטו בכל האמצעים להרבות אוכלוסי הכפר ומקורות הפרנסה אשר שם, שלכן דרשתי וזרזתי בהקמת בתי ספר למלאכה ולחקלאות וכו' באופן הכי רחב ובהקדם הכי גדול. אבל לדאבוני ולתמהוני ולצערי, הנה מסיבות שאינן תלויות בי התנהלו הענינים לאטם ובעצלתיים במדה הכי גדולה. ועד כמה שמכאיב הדבר, מוכרח אני לומר שסיבת הדבר היא, שהמוסדות והמשרדים המתאימים באה"ק ת"ו אשר בידם ביצוע הדבר, שקלו וטרו בדבר כדרך התגרים בעניני ממונות, איזה סכום להלוות, ובאיזה תנאים, וכמה אפשר לקמץ וכו' וכו'. ויתר מכן, למרות ההבטחות שניתנו לי כאן (אם אמנם לא באופן רשמי) לא עמדו בדיבורם וקפצו ידם במקום שהי' צריך לפתוח, ובהרחבה...

לא נעלמה ממני טענת המצב הכספי הדחוק בהמשרדים. אבל בידעי ובראותי אשר בהנוגע לפעולות בחו"ל ועל ענינים שאינם עולים בחשיבותם - ולא רק מהשקפתי לחוד - על עניני בתי הספר למלאכה וחקלאות בכפר חב"ד באה"ק ת"ו, אינם מצמצמים, בה בשעה אשר בעניני הכפר הולכים בצמצומים, הרי טענת אין לי נופלת מאלי'. ובפרט אשר הצורך להתחשב עם העובדא אשר הרחבת חדר האוכל והקמת בניני בתי הספר הנ"ל אינם רק ענינים לעצמם אלא הכנה והקדמה להתפתחות כל הכפר, שכן היו מביאים חיזוק הרוח ועידוד לכל תושבי הכפר, הגברים הנשים והטף, וכל הסביבה.

ב. ועל דרך האמור לעיל הוא גם בשאלת הבנינים בכפר החדש, שהגישה לזה צריכה להיות כזו, וכן הוא המצב באמת, אשר אין כאן שאלה של זריזות בבנין ונוחיות בלבד, אלא הענין נוגע לעצם התפתחותו של הכפר. ומלבד זה, הרי סוף סוף גם הבנינים הישנים היו מתיישבים והיו נתוספים עוד תושבים בכפר. ואילו היו ניגשים לענין מתוך השקפה זו ושלא בקמצנות וצמצום, כבר היינו זוכים למו"מ בהנוגע לשלב השלישי.

ג. ובקשר עם סעיף ב' הנ"ל, היינו טעמא ג"כ שדרשתי אשר יסדרו הכפר השני בסמיכות מקום לזה של עכשו, כי מלבד שזה הי' מקיל ההסתדרות בכפר החדש באורח חיים דומה לזה של הכפר הישן, הרי גם לתושבי הכפר הישן הי' זה עידוד גדול בראותם כי משמשים נקודה אשר סביבתה מתרכזים ישובים אחרים המסתדרים באורח חיים כמותם ואיש לרעהו יאמר חזק. למותר לומר שמבין אני בכל המאה אחוז השיטה וההשתדלות ליישב הכפר החדש דוקא בחבל לכיש או בדומה לו, אבל אילו היו מחשבים ההפסד לחב"ד כנגד השכר של התיישבות מאה משפחות (שזה הי' המדובר בשלב ראשון) באיזורים הנ"ל, היו מכירים שאינו בערך כלל. גם זוכר אני ההסברה שהשטח מסביב לכפר חב"ד נמצא ברשות אחרים, מהדרין וכו', אבל הן ידוע שעיכובים מסוג זה נידחים בכל יום ובפרט במצב העכשוי באה"ק ת"ו, ובלי קושי ביותר.

ד. עלי להוסיף עוד נקודה, אף שאינני יודע עד כמה צודקת, אבל כיון שגם בזה באו אלי בטענות, מוסרה הנני, והוא, אשר אין השמירה על הכפר מספיקה, כי הכפר הוא כמו שדה פרזון, ונוסף על זה מוקף פרדסים המשמשים מקום מחבוא למסתננים וכו'.

והנה אין כוונתי בכל הנ"ל, ובטח גם לא יחשדני בכך, לענין של, ח"ו, הוכחה ומוסר, וידוע ששיטת המוסר אינה שיטת חב"ד וליובאוויטש. אבל הכוונה בהנ"ל היא, אשר על כל פנים מכאן ולהבא, והעיקר תיכף ומיד, יתחילו להרגיש מפנה עקרי בכל האמור לעיל, והעיקר אשר כל תושבי הכפר, הם ונשותיהם ובניהם ובנותיהם, גם כן יראו בעיני בשר, שחולל מפנה חדש ביחס להכפר. וכשיראו ויווכחו אשר גם המשרדים והאוהדים התעוררו על אתר במעשים בפועל להגדיל סיועם כמה פעמים ככה, הרי זה יוסיף בהתקשרותם אל הכפר, באופן אשר המאורע המזעזע לא רק שלא יגרום ח"ו נפילת רוח ורפיון ידים, אלא אדרבה יעורר פנימיות נפשם, נפש החב"דית, לראות בזה ירידה צורך עלי' גם עלה. ומובן אשר התנאי לזה, כאמור, הוא מעשים בפועל ובזריזות בהגדלת מוסדות ואוכלוסי הכפר, הרחבת עניני פרנסתם, והגדלת עניני בטחון שמירה והגנה.

כמובן ידוע לי שחלק מהענינים הנ"ל אין להם שייכות באופן ישר למשרדים אשר כ' פעיל בהם במישרין. אבל מכיון שההשגחה העליונה זיכתה את כ' להיות מהגורמים הראשיים בהקמת הכפר ופעל לטובת הכפר במרץ, הרי התייסדות הכפר התפתחותו ועתידו קשורים עם כ' באופן ישר. ולכן הנני בטוח, אשר יש לכ' גם היכולת לעשות ולפעול בכל הענינים הנ"ל, שהרי שותף הוא בדבר, ואין הקב"ה מבקש אלא לפי כוחו של כל אחד ואחד.

ואם ישאל השואל, במה נשתנה כפר חב"ד אשר יש לעשות בשבילו לפנים משורת הדין ולגדלו ולטפחו יותר מהכלל, הנה התשובה בצדה, אשר, ראשית, אין כל הסעיפים הנ"ל יחד ובמילואם דורשים סכום גדול אשר יבצר מהם, והשנית, והוא העיקר, אשר כפר חב"ד הוא אמנם יוצא מן הכלל, ותושבי הכפר אף הם מיוחדים במינם, שהרי אחרי יותר על 25 שנה של שעבוד אצל הקומוניסטים יצאו שלימים באמונתם ותקיפים ברוחם, ויכלו להסתדר באה"ק ת"ו באופן של הגברת הצורה על החומר, שלכן משמשים דוגמא ומופת לדורנו זה דור יתום. ובטח זוכר כ' מה שדברנו בהיותו כאן, עד כמה נצרך הנוער הארצי ישראלי להשפעה ועדוד רוחני שלא ליפול ברשת האידיאולוגיות המהרסות המתנקשות בנפש הדור הצעיר, בפרט באה"ק ת"ו, שגם זה ענין להתגדר בו.

ויש גם להוסיף, אשר כפר חב"ד הוא מהישובים היחידים, אם לא היחידי, אשר תושביו נשארו נאמנים למושבם, למרות כל העיכובים העלמות והסתירים, והראו בזה משמעת מופתית, אף על פי שרובם ככולם לא מכירים אותי פנים אל פנים. תקותי, אשר גם להבא יהי' כן, אבל אין להתעלם מהמציאות אשר המצב בכפר חב"ד הוא כעת רציני ביותר. ואם להביא בחשבון שלהרבה מהם יש קרובים וידידים שהסתדרו במדינות אחרות באופן נוח וקל יותר שלא בערך, ועומדים עמהם בקישור מכתבים וביקורים, הרי הנסיון עוד יותר גדול.

תקותי אשר גם להבא, בעזר השי"ת, יעלה בידי לשמור על שלימות הכפר והתפתחותו והרחבתו, אבל - כל אחד מאתנו מתפלל בכל יום ובתחלת היום אל תביאנו לידי נסיון.

ואסיים בהדגשה שאין כוונתי בהנ"ל ח"ו ענין של לחץ, וכמוכח מהמברק ששלחתי עוד קודם שכתבתי לכ' או קבלתי תשובתו; זאת אומרת, אשר בין כך ובין כך אעשה בעזר השי"ת כל התלוי בי במלוי האחריות אשר עלי. אבל ביחד עם זה תקותי חזקה, אשר כל אוהדי חב"ד על אתר, ועל אחת כמה וכמה מגזע חב"ד, ועל אחת כמה וכמה אלה שגזע צור מחצבתם פועם בהם ובאופן של רגש המתבטא במעשים בפועל ההולכים וגדלים מיום ליום, אשר גם הם יכירו ביכלתם היתרה ובצו השעה ויעשו כל האפשרי ועוד יותר, ומובטחני שאז יהי' הכל בהצלחה ובשובה ונחת, וכל אחד ואחת יוכל לומר בפה מלא ובלב שמח אודך ה' כי אנפת בי גו' כי גאות עשה גו'.

המצפה לבשו"ט וחותם בהוקרה ובברכה.

ד'שט

הרש"ז: שזר. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ב ג'תתקיט, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ד'תקנד. ד'תשכח.

להמאורעות: ראה לעיל אגרת ד'רפא, ובהנסמן בהערות שם.

המברק: דלעיל ד'שג.