ספריית חב"ד ליובאוויטש

ד'תיד

ב"ה, ד' סיון, ה'תשט"ז

ברוקלין, נ.י.

כבוד הרב הגאון המפורסם חו"ב סועו"ה

סדרן ופלפלן

וו"ח אי"א בעל מדות תרומיות איש

אשכולות דורש טוב

לעמו וכו' וכו' מוהררי"א הלוי שליט"א

רב ראשי

שלום וברכה!

ת"ח לכהדר"ג שליט"א עבור המברק במענה על מברקי בהנוגע לענין הכאוב של הסינאגאג קאונסיל והניו-יורק בארד אוו ראבבייס, ונוסף על זה קבלתי פ"ש אישית על ידי הרב האללאנדער שי' בשובו מביקורו באה"ק ת"ו ופרטים בזה. ואין די באר גודל ההיזק שנמנע על ידי צעד כהדר"ג בבטלו את מכתבו. וכמו שכתבתי במברקי אשר לדעתי זהו נוגע באופן ישר גם לפלישת תנועת השמרנים והריפורם לאה"ק ת"ו, אף שמטעמים מובנים לא רציתי לפרש במברקי וכתבתי סתם "ונוגע לדורות ולארצות". ואם נזכה וינצלו שעת הכושר זו של היהדות בארצות הברית, יש מקום לומר שיהי' זה מפנה עקרי ביחס בני ישראל מכל החוגים לתנועת הקונסרבטיבים והריפורמים, מתאים לתורתנו הק'.

ונזקקים לזה בדורנו, דור יתום, עוד ביותר, וכהוראת חז"ל הידועה, שאם בקעה מצא - באיזה ענין או מצוה, הרי לא לבד שאי אפשר לתקנה על ידי פשרה, אלא אדרבה צריך להוסיף ולעשות משמרת - וגדר בה גדר.

ואחתום מכתבי מתאים לדבר משנה, חייב אדם לומר בלשון רבו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר, לברך ולהתברך בקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

בהוקרה בכבוד וברכה,

בהזדמנות זו מצורף בזה מה שעלה ברעיוני בהנוגע לבעיות במכתב כהדר"ג שליט"א האחרון.

בענין הסתירה - לכאורה - שבין דעת החוקרים אודות זמן הדרוש "בשביל תקומת והופעת הכתב והתפתחות הלשונות והתרבויות בכלל" ובין הפירוש הפשוט וישר בתורה ובמאמרי רז"ל ומקובל מדורי דורות על כל עמנו בענין מנין לבריאת העולם, שזוהי שנת ה'תשט"ז לבריאת העולם וכנוסח שטרות וכו', אשר "זוהי השאלה השרשית בשלב של החקירות בזמן ההוה" -

לדעתי, אי אפשר שתהי' בזה סתירה, כי אי אפשר לסתור מהשערה בעלמא. וכונתי בזה:

(א) בכלל, בנוגע לכל מסקנות המדע - ידוע היסוד והפרינציפיון (הנקרא, כמדומה, על שם הייזנברג), אשר כל ה"חוקים" שבכל ענפי המדע אינם אלא הנחות השערות היותר אפשריות, הקרובות יותר להתגשם. ז.א.: בנוגע לעתיד אי אפשר לו לאדם לדעת דבר בהחלט גמור, אלא רק בהשערה. ואחת ההשערות היא, אשר ככל שיגדל מספר המאורעות כן יגדל החלק מהם המתאים להנחות המכונות בשם "חוק" - בערך וביחס לחלקם שאינו מתאים אל ה"חוק". וגם זה גופא אינו אלא אפשר, כאמור, ולא מוכרח.

לדוגמא - אין כל סתירה להמדע אם יראו אבן עפה מלמטה למעלה ולא להיפך, ואינו אלא בסתירה אל הרגיל ולא למסקנות המדע.

כן הוא בנוגע לכל "חוקי הטבע", אין יוצא מכלל זה. ועל אחת כמה וכמה בהנוגע לחוקי ההתפתחות, אשר בין אנשי המדע גופא - כמה שיטות ישנן וסותרות ושוללות אחת את רעותה.

(ב) נוסף על הנ"ל: אפילו אם הי' במציאות עתה חוק (אמתי, ולא השערה) וסדר התפתחות קבוע, אי אפשר הי' לדון ממנו בנין אב בהנוגע לחוק וסדר התפתחות של תקופה קדומה בכמה אלפי שנה לזמננו.

כשבאים לדון על ההתפתחות מקדמא דנא הרי זקוקים להשערות שונות ומרובות ביותר ושאין להם יסוד בנסיון. והחוקרים עצמם - כלם מודים כי תנאי הטבע והחיים אז היו שונים לגמרי מאשר הם עתה, כגון מדת חום האויר, לחץ האויר, מציאות האלמנטים הרדיו-אקטיווים במדה גדולה הרבה יותר מאשר עתה, היחס שבין החי והצומח וכו' וכו'.

ומתמי' איך משתמשים החוקרים בנתונים דאופן ההתפתחות עתה - ליסוד השערותיהם בהנוגע להעבר הכי רחוק - כאילו לא נשתנה דבר, ומניחים הנחות ומסיקים מסקנות (אף שמעולם לא ניסה שום חוקר לבחון השערותיו בכור מבחן התנאים שהיו אז), ומקבלים אותם בלי פקפוק ומכריזים על מסקנותיהם כחוקים.

ואם עד לתקופה האחרונה עדיין הי' צל של אמתיות בזה, הנה בתקופתנו, תקופת משבר במדע ג"כ - גם הצל חלף ואבד. ולדוגמא: נוכחו לדעת שכמות אפילו קטנה ביותר של קאטאליזאטור, או של אלמנט רדיו-אקטיווי משנה התופעות ומהירתם ולפעמים באופן הכי מפתיע. תגלית זו שוללת אפשריות של ראי' מדעית להסיק מסקנות מדעיות בהנוגע לתהליך התפתחות הצמחים ובע"ח וכו' בסביבה ובתנאים שהיו אז אלמנטים רדיו-אקטיווים במדה גדולה הרבה יותר משל עכשו.

וזהו רק חלק מהתנאים שבודאי נשתנו, כי נוסף על זה, הרי חלו עוד שנויים עקריים רבים אחרים וכמו בהרכבת האויר וקלישותי' (density) שזה משפיע באופן עקרי על קרני השמש ועל קרני האור - cosmic rays - מכל המינים באופן החדרתם ופעולתם על הארץ.

(ג) נוסף על כל הנ"ל: כל שיטות ההתפתחות (ובמילא כל הקושיות הנ"ל) מיוסדות על ההנחה שבראשית הי' חומר פשוט, ובתקופה ורגע מסויים, הנה מפני סיבות שאינן ידועות כלל, התחילה ההתפתחות ע"י הרכבת חלקי חומר פשוט זה, יותר ויותר, עד שכעבור תקופה מסויימה הגיע לדרגא של צומח, ואח"כ לדרגת חי וכו'. ועל השאלה למקור החומר הפשוט הראשון, הנה המענה הוא שאין זה מתפקיד חוקרי המדע לענות עלי'. ואם הנשאל הוא חוקר מאמין, אומר שנברא יש מאין על ידי הבורא. וכן בהנוגע לשאלה היסודית: מה גרם שהתחילו סיבות הנ"ל לפעול בתקופה זו ולא קודם לה או לאחרי'.

ופשיטא שאינו מובן כלל מהי הנפקא מינא והמדעיות של השיטה והקס"ד שהבורא ברא ביליונים אטומים והטביע בהם חוקים מסויימים והאטומים התפתחו מדרגא לדרגא על פי חוקים אלו, או אם נאמר - כפירוש הפשוט דספר בראשית - שהקב"ה ברא ביום ראשון את השוה"א כו' ביום שני כו' עד שברא ביום הששי את האדם בעל שכל, מדבר, וברמת התפתחות גבוה. ואדרבה, מנקודת המבט המדעי דימינו אלה - מופרכת יותר באין ערוך בריאת יש מאין ואפס המוחלט אפי' בריאה פשוטה בעל תא אחד, מיצירת יש בעל התפתחות גבוה מיש פשוט במשך זמן קצר ביותר.

ה"סתירה", כביכול, היותר גדולה בין המדע והאמונה - הוא ענין בריאה יש מאין, כי מדע פירושו ביאור ע"י דבר שראוהו על כל פנים פעם אחת, ובריאה יש מאין אי אפשר ל"הוכיח" באופן כזה. ואדרבה כפי "המסקנות" של החקירות בתקופה האחרונה השמדת היש שיחזור לאין והפכו, בריאת יש מאין - אי אפשרי שיהיו בטבע. והמאמין בבריאה יש מאין למרות "מסקנא" הנ"ל, נקל לו להאמין בבריאת אדם מפותח וכן בנוגע לבע"ח וכו'. וכמרז"ל: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו. - אין כל סברא ושכל להגביל יכולת הבורא רק לבריאת יש מאין. ומי שיכול לברוא יש מאין - על אחת כמה וכמה שיכול ליצור אדם גולם מן האדמה.

וממילא נפלו כל ההשערות בענין תקופה הדרושה להתפתחות וכו', כיון שאין כל סברא מדעית, ראי' ותוכחה שלא בקומתן נבראו (אפילו את"ל שנתוספו אח"כ מיני צומח ובע"ח שנתפתחו מאלו שקדמום).

(ד) שמעתי מקשים על כגון דא, לאיזה טעם הי' לו להבורא לברוא במיוחד דומם ובמיוחד צומח חי ומדבר, בה בשעה שהי' יכול לברוא רק הדומם הפשוט ביותר ולהניח אותו להתפתח מתאים לחוקי ההתפתחות ולא להטריח את עצמו כביכול בבריאה של ששה ימים בזה אחר זה.

ומובן אשר אין כל מדעיות בקושיא זו, וגם סתירה ישנה מני' ובי', שהרי אין כל טעם במדע לבריאת היש מאין ולחקיקה חוקי הטבע כמו שנראים לנו, ובמילא אין מקום להקשות למה לנו להניח שהיתה תופעה פלונית בלתי מובנת בשכל האדם בה בשעה שבמקומה היתה יכולה להיות תופעה אחרת - כיון שגם היא בלתי מובנת בשכל האדם. וכנ"ל, הרי אדרבה, תופעה השני', היינו בריאה יש מאין, "מופרכת" מנקודת מבט המדע יותר מאשר יצירת האדם כמו שהוא מן הדומם, בלי דרגות שבינתים.

(ה) דרך אגב, במה שיש רוצים עתה לפרש מרז"ל בונה עולמות ומחריבן, וכן המובא בזהר ובספרי קבלה אודות אדם קדמון, כפשוטן, היינו שהי' אדם גשמי והיו עולמות גשמיים שנחרבו אח"כ ואחריהם נברא העולם הזה שהוא בן ה'תשט"ז שנה, וכמובא פירוש זה בכמה ספרים וגם בספרי המקובלים הראשונים (כמה מקומות שמדובר בזה צוינו בתורה שלימה בראשית א: ה, ס"ק תכ"ב ואילך).

הנה בעניני קבלה, כמו בכל חלקי התורה, אימתי יש מקום לדיעות חלוקות - קודם שנפסק הדין על פי כללי התורה, אבל לאחר פסק דין כדיעה אחת, הרי, בנוגע למעשה ולפועל, רק דעה זו אמתית היא. והוא הדין בשאלה הנ"ל: עד שבא האריז"ל היתה בזה מחלוקת (וכמובא בספרים המצויינים בתורה שלימה הנ"ל), אבל לאחר שאמר האריז"ל דעתו, שהוא הוא הפוסק האחרון בכגון דא המקובל על כל בני ישראל, הן האשכנזים (רבינו הזקן וגם הגר"א) והן הספרדים, ואמר דעתו ברור דאין הכונה לומר שהי' עולם גשמי כמו עולם הזה דעכשיו כו', כי זה לא הי' אלא דוקא בשמיטה זו לבד, (הובא ג"כ בתורה אור לרבנו הזקן נא, ד; ובתורת חיים שם) - אין לפרש ענינים של מעשה ומציאות (וכמו ענין הבריאה בפועל) כי אם מתאים לדבריו.

ד'תיד

מהוררי"א: הרצוג. אגרות נוספות אליו - לעיל ד'שו, ובהנסמן בהערות שם.

מברקי: דלעיל ד'שו.

במכתב כהדר"ג שליט"א האחרון: ראה לעיל ח"י אגרת ג'שיט.

אי אפשר לסתור מהשערה בעלמא: ראה גם לעיל אגרת ד'תט, ובהנסמן בהערות שם.