ספריית חב"ד ליובאוויטש

ד'תצו

ב"ה, ב' תמוז, תשט"ז

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ט סיון עם הפ"נ המוסגר בו שיקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

הנה לפלא גדול על רוח מכתבו, שאינו מתאים כלל לציווי התמידי שנצטוה בו כל אחד מבני ישראל, ואת"ל - כל יצור שבבריאה, עבדו את ה' בורא העולם בשמחה. ובפרט כשדברים אלו באים ממחנך, אשר עשיריות בשנים הי' ענינו שהתבונן איך שקטנים נהפכים לגדולים, גדיים נעשו תישים, ואלו שאין להם דעת נעשים לבעלי דיעה ואפילו בלי כל השתדלות מצדם שהרי זהו גדר תורתנו תורת חיים, קטן לאו בר דיעה הוא, ומשנעשה י"ג שנים ויום אחד והבת י"ב שנה ויום אחד בעלי דיעה הם.

אפשר שהמענה מצדו מוכן, שלא השתמשו בדיעה זו במדה מספקת, ואחדים מהם לא ישתמשו בה כלל או שישתמשו שלא לטובה, הרי על זה הובטחנו מיוצר לב האדם, אשר בל ידח ממנו נדח, ועצם העובדא שברא העולם באופן שאפילו מבלי השתדלות האדם, בבוא הגיל די"ג או י"ב שנה ניתנה לו מלמעלה דיעה ודיעה חזקה עד כדי להכיר בין טוב לרע וכו', זוהי ראי' מוכחת שבעצם - הבריאה הטוב שולט בה, אף שהאדם בראותו רק קטע ממנה ולהיותו משוחד מכמה ענינים, לא תמיד מעריך המצב כמו שהוא אלא מעריכו בהרגש שלו, אף שבעת מעשה, בהתבוננות הנכונה, יבין בשכלו אשר מפי עליון לא תצא הרעות, ואם בסתם בן אדם הדברים אמורים - עאכו"כ להנמצא בבית הכנסת השייך לחב"ד ואשר זכה לשמוע לקח מפי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ובספ"י, שאצלו כל האמור מובן בקל יותר ובעמקות יותר.

קרוב לודאי ג"כ שלאחר קראו השורות האמורות קמה השאלה, הרי בכל האמור אין פתרון אף לבעיא אחת שעליהן כתב במכתבו.

ושייכות הכתוב לעיל למכתבו הוא, אשר הגישה לפתרון השאלה - תלוי בהשקפה הכללית של האדם שעליו לפתור השאלה, ובאם השקפתו בהחלט, שבטוח הוא שסו"ס ימצא הפתרון הטוב להשאלה, מחפש הוא בתוספת מרץ, בידעו נאמנה כי האוצר נמצא ואין הדבר תלוי אלא במרצו, משא"כ כשספק אצלו בעצם ענין מציאת הפתרון, והנמשל מובן.

בהנקודות בפרט שהעיר עליהן, ברור לדידי, שהקס"ד שיפרד מביהכ"נ... - גם בעיניו מושללת ומופרכת היא, ולא בא אלא לחדודי, ולהבהיר את המצב על ידי שלילת כמה צדדים אשר בו -

איך אפשר לקדם חסרון כמות התלמידים לזמן לימודים הבע"ל - לדעתי מוכרח לעשות תעמולה הכי גדולה להגדלת מספר התלמידים בשני המקומות, במקום הישן ובמקום החדש - למרות המגרעות מסוגים השונים שנמצאות בשני המקומות. ואם כבר קצר הזמן למצוא מקום מתאים יותר לזמן לימודים הקרוב, יש לקוות ששנה זו עדיין יספיק מספר התלמידים להמשכת הלימוד בשני המקומות, ובמשך שנים עשר חדש אלו יחליטו בהנוגע למקום בקביעות לשנת תשי"ח. ויה"ר שתקוים תקות כל או"א מאתנו בתכ"י, אשר במהרה ובעגלא דידן יבוא המורה הגדול הוא מלך המשיח שילמד תורה לכל ישראל וינטלם וינשאם לבית הספר הגדול - ארצנו הק' תבנה ותכונן במהרה בימינו מחורבנה הכי גדול.

ואסיים בנקודה שקרובה היא ללבי, והנני - פארקאכט - אין דעם, זה כמה שנים, והוא ע"ד עריכת דעי קעמפ לימי החופש מלימודי חול, שאז יכולים, בהכנה מתאימה, לפטמם בלימודי קדש מבלי בלבולי לימודי חול ובתי ספר העמים, ולמחנך ותיק בודאי האריכות בגודל הענין אך למותר.

וכמנהג בני ישראל ישן נושן למצוא לכל דבר שייכות או עכ"פ רמז בפרשת השבוע.

- הנה בשנת הארבעים לפני הכניסה ממש לארץ נושבת, הזהיר משה רבנו רועה נאמן את הדור באי הארץ לדעת אשר ממדבר - מתנה, שבהיותם במדבר העמים מקום נחש שרף ועקרב וגו' שם דוקא קבלו את התורה כולה וקבלוה בדרך מתנה. ז.א. לא רק החכמים והמשכילים בכח חכמתם ושכלם, לא רק בעלי הרגש בטוהר מדותיהם, וגם לא רק מארי עובדין טבין בכח פעולותיהם, כי אם למן הגדול שבגדולים (וגם לו ניתנה רק, ברצון השם, באופן של מתנה, כי לולי זאת אין בכח האדם הנברא לקבל עניניו של הבורא, ובקצה השני) אפילו הקטן שבקטנים גם לו ניתנה כל התורה במתנה, ואת דכא ושפל רוח גו' - ומזה הוראה לכאו"א שבדורנו אלה הנמצאים בין שני הקצוות האמורים דגדול שבגדולים וקטן שבקטנים, וברור שלא נמצאים במדבר עמים נורא כבזמן ההוא - שמקבלים מתנה האמורה המיוסדה על הערבות, בנינו ערבים בעדנו, ואין הקב"ה מבקש אלא לפי כחן, שירצה כ"א להשתדל כל אחד לפי כשרונותיו בשטח חינוך הכשר דבנים ובנות, ואם ירצה תנתן לו היכולת והאפשרות לגשם רצונו בפועל.

הארכתי בפעם הזאת, כיון שחוששני שמצב רוחו נשקף הוא ועושה רושם בכל אחד ואחת מתלמידיו, ואם יועילו השורות האמורות להיטיב מצב רוחו - הרי נוסף על גודל הענין מצד עצמו, תגרום הטבה זו להטבה בכאו"א ממקבלי לקחו, ויה"ר שהציווי עבדו את ה' בשמחה ובכל דרכיך דעהו, וכמו שביאר הרמב"ם בהלכות דיעות פ"ג ופרק ד', יחדיר בחיי היום יומי שלו ושל זוגתו תחי' ויבשר טוב בכל הענינים בם נגע במכתבו.

בברכה.