ספריית חב"ד ליובאוויטש

ד'תשו

ב"ה, י' אלול, תשט"ז

ברוקלין.

האברך הוו"ח אי"א נו"נ נפתלי הכהן שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מחמישי באלול והקודם לו, בם כותב אשר דורשים

ממנו - שבמקום שעתה לומד תניא במקום קרוב, ישתתף בלימוד זה במקום רחוק הרבה יותר. וכנראה, הטעם שעי"ז תבוא חלישות בשיעור הנלמד בשכונה הקרובה, ועאכו"כ שלא יתוסף בו. ב) אשר בש"ק בזמן סעודה שלישית, תחת שעד עתה הי' משתתף בהתועדות בה חוזרים מאמר תורת החסידות דא"ח, יבטל הנהגתו זו ויבוא לשמוע שיחה מוסרית. ועל שאלתו - הרי כמה מחבריו אינם נוכחים בהשיחה האמורה, ענוהו: שהם אינם נוכחים בשעת מעשה בהתועדות בה נשמעים דברי תורה, משא"כ בהנוגע אליו.

ושואל איך יהי' היחס להדרישות האמורות.

והנה לפלא שאלתו בזה - בידעי אשר זה כו"כ שלומד גפ"ת וגם לעיונא בהתמדה ושקידה, והרי אפילו בלימוד שטחי פשוט היחס בהנוגע לדרישות כהנ"ל. ובהלימוד מן הקל אל הכבד:

א) אפילו את"ל שבעצם שינוים האמורים - אין בזה אלא שינוי ממנהג למנהג, שתוכנם שוה בעניני תורה ומצות, כבר ידוע הדין דערקתא דמסאני, אשר - באם הכוונה והתוכן פנימי - העברה ונגד ענין מסוים במצות, חלים על הגזירה דערקתא דמסאני הגדרים דאותו הענין שאותו מתכוונים לבטל. וכן הוא בנדון האמור, אשר כיון שעל פי כתבו מובן שכוונת שני השינוים האמורים - הוא להחליש ולהרחיק מלימוד חלק מתורתנו, אשר תורה תמימה היא ובכל חלקי' ניתנה למשה מסיני, היחס לדרישות האמורות צריך להיות כאותו היחס להדרישה שימעט בלימוד (חלק מ)תורתנו וישפיע גם על אחרים בכיוון זה.

ב) נוסף על האמור: אם גם בההנהגה עצמה יש שינוי לגריעותא - מובן שזהו עוד מחמיר את הענין. וכיון שמהדברים שהתורה נקנית בהם הוא דבוק חברים ופלפול התלמידים, הרי גם על זה חלה הודעת חז"ל לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ - שה"ה לחבריו בלימוד ולאותם שמפלפל עמהם בלימוד זה, שאין ההצלחה וסימן ברכה שוה. וכיון שהורגל עד עתה ללמוד בחברותא מסוימה והצליח, אי ברור - באם ישנה לחברותא אחרת - אם יראה גם בה סימן ברכה. ומובן היחס לדרישה כזו במכ"ש וק"ו מפסק הדין בשו"ע יו"ד סי' ר"ם סעיף כ"ה אשר סימן ברכה בלימוד - ואפילו ספקו - דוחה הציווי והחשש כו' עיי"ש. ועד"ז הוא גם בשינוי השני - ללמוד בזמן מיוחד לימוד אחר מהנהגתו עד עתה, שכיון שלא כל הזמנים מסוגלים בשוה לכל הלימודים, וכיון שהצליח בלימודו בזמן פלוני לימוד פלוני, הרי גם זה קרוב לודאי שיהי' שינוי לגריעותא, וק"ל.

ג) בהנוגע לדרישה השני' - שבזמן סעודה שלישית דש"ק יחליף לימוד בפנימיות התורה לשיחה מוסרית - כבר ידועה הוראת האריז"ל [אשר נתקבל על כל חוגי בני ישראל העולמ'שע וכן החסידים, ובלשון* תלמידו ר"ח וויטל: א-ל ה' ויאר לנו כו' וישלח לנו עיר וקדיש מן שמיא נחית הרב הגדול האלקי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זללה"ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות.

ובמקום אחר (טעמי המצות להרח"ו פ' ואתחנן): ומורי זללה"ה מרוב גודל חריפותו הי' מעיין ו' דרכים בהלכה כו'].

שהוא הוא שאמר - אשר יום הש"ק מסוגל ביחוד ללימוד פנימיות התורה, ומובן במכש"כ - שאין מקום לומר לבטל מנהגו הטוב שכבר נהג בלימוד בפנימיות התורה ביום השבת קדש.

הערה: הפליאני וגם תמהתי למ"ש הנוהג לומר שיחה מוסרית דוקא בזמן דסעודה שלישית - בש"ק - כיון

שנוסף על כללות יום השבת, אשר מקרא מלא דבר הכתוב וקראת לשבת עונג ונפסק להלכה, שלכן כל צער אסור בו אפילו הבא ע"י ודאי מצוה (נ"כ שו"ע או"ח סרפ"ז) .

הרי ביחוד בעלות המנחה דשבת מבואר בזהר הק'**, ובאריכות, אשר זמן זה הוא עת רצון למעלה ביותר וביותר, ואומרים בכל תפוצות ישראל אז ואני תפלתי לך ה' עת רצון - בתפלת מנחה דשבת, ודוקא בזמן זה - לבוא לפני אבינו מלכנו בשיחה מוסרית שברובא דרובא תוכנה בהקו דסור מרע, תיאור חסרוני בני אדם וכו' וכו'! ובלשון האריז"ל בהנוגע לזמן סעודה שלישית בש"ק - אין לעורר שם בחי' דין. והוא עוד יותר מאמירת תחנון ביו"ט ושבתות. ועיין רמב"ם הל' שבת פכ"ד ה"ז. שו"ע או"ח ר"ס של"ט.

סהמ"צ להצ"צ מצות לא תבערו אש.

וכבר ידוע בכללי הפוסקים אשר פוסקים כדברי בעלי הקבלה אם לא נמצא בתלמוד ופוסקים דפליגי על זה.

לפשיטות הדברים האמורים לעיל, תקותי שבטח איזה אי הבנה ישנה בהשקו"ט שבינו ובין אותם שדברו עמו בענין דרישות האמורות.

בברכה לבשו"ט בכל האמור, ואין טוב אלא תורה טוב בשלמות היינו טוב לשמים ולבריות. וראה אגה"ק לרבנו הזקן סי' כ"ו. וכתיבה וחתימה טובה.

מ. שניאורסאהן

מש"כ במשנ"ב סו"ס רצ"ב - שאני התם שהוא לאפרושי מאיסורא שיחה בטילה בביהמד"ר. [ראה שו"ע או"ח רסש"ז. ומש"כ בשו"ע להרבות - הוא מפני דקאי באיסורי דשבת דוקא, היינו שבחול כה"ג מותר, דב"ט בהיתר כגון ע"ה שאינו יכול ללמוד. וע"ד הסבתא (תוס' שבת קיג, ב) שאינה בת"ת. משא"כ באחריני דאפילו מעט ובחול אסור, וכיומא יט, ב. - (וראה שו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ג סה"ו, ושם או"ח סקנ"ו סט"ז דמחמיר על מש"כ במג"א שם). אבל עיין זח"א לב, א. ס' חסידים סק"י. הוס' לתו"א ס"פ כי תשא.

אגרת הגר"א לביתו בנסיעתו לאה"ק. ערוך השלחן רסש"ז. ואכ"מ].

ובפרט שבזמן מנחת שבת ע"פ רוב אז הוא גם בעשרה. וראה אגה"ק סכ"ג.

מש"כ בב"י וב"ח (לטור סר"צ) ועוד ע"ד קביעות מדרש בשבת באגדה המדריכים ליראת שמים למנעם מחטוא כו' ולתשובה כו' - פשיטא שאין בזה הכרח כלל לדברים המצערים מזכירי עון וכיו"ב. ואדרבה הדיוק הוא - באגדה. והוא ע"פ מאמר הספרי (עקב ס"פ יא, כב) למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה כו'. וכמרומז ברמב"ם (יסוה"ת רפ"ב): והאיך היא הדרך לאהוי"ר בשעה שיתבונן כו' ויראה מהן חכמתו שאין ערך כו' ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כו' אראה שמיך מעשה אצבעותיך כו'.

וכ"ע ידעי מהו הלימוד ע"ד חכמתו שאין לה ערך, מעשה אצבעותיך (ראה של"ה שער האותיות אות ק' בתחלתו. ובכ"מ), ושמו הגדול (ראה הרד"ל לפדר"א פ"ג סק"י וש"נ) . - וראה ס' השיחות לכ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחתו דשחוהמ"פ ש"ת.

ד'תשו

נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 244 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

נפתלי הכהן שי': ראטה, ירושלים. אגרות נוספות אליו - לעיל ד'שסח, ובהנסמן בהערות שם.

*) בהקדמתו לשער ההקדמות. - נדפסה גם בס' ע"ח הוצאת וורשא תרנ"א.

**) זח"ב קנו, א. (עיי"ש במקדש מלך). זח"ג קכט, א. ועוד. וראה שו"ת הרשב"א הובא בברכ"י ומחב"ר לאו"ח סרצ"ב.