ספריית חב"ד ליובאוויטש

קצט

[לפני תחלת תש"ו?]

כתב רבינו הזקן (אגרת התשובה פ"ג) בשם הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה (א) ערך ח"י ג"פ. ובבקשה לענות כמה הוא שיעור זה בזמננו.

תשובה. א. מקור דברי רבינו הם בשו"ע או"ח סי' של"ד סכ"ו בהגהת הרמ"א. וז"ל בהנוגע לעניננו: ואם עבר וחילל (שבת) צריך להתענות מ' יום כו' ויתן במקום חטאת י"ח פשיטים (ב) לצדקה ואם ירצה לפדות התענית יתן בעד כל יום י"ב פשיטים לצדקה.

וכתב ע"ז במגן אברהם בשם הלבוש שכל פשיט הוא כמו גדול וחצי פולניש (ג). וע"פ ערך זה י"ב פשיטים הם י"ח גדולי פולניש, כמ"ש רבנו באגרת התשובה.

וערכם במטבעות זמננו מבואר עפמ"ש רבינו בשו"ע שלו סו"ס של"ד, אשר י"ח פשיטים הם שיעור סלע של תורה וא"כ י"ח ג"פ הם שני שליש סלע של תורה. ושיעור הסלע ידוע בכל מדינה ומדינה ע"י הסכום שבו פודין את הבכור במדינה זו, ואשר שויו הוא חמשת סלעים. אלא שבפדיון הבן מחמירין בשעורו כיון שהוא מצות עשה מן התורה, משא"כ בנדון דידן.

* * *

ב. ועדיין צריך בירור אם שעורים אלו שווים הם בכל זמן ובכל מקום.

והנה מלשון רבינו בשולחנו ובאגרת התשובה משמע בפשיטות, אשר שיעורים אלו - הן השיעור שבמקום חטאת הן פדיית התענית - שווים הם בכל הזמנים אלא שהעשיר יוסיף לפי עשרו. ויש לברר דעתו בזה כיון שהמג"א (סי' של"ד ס"ק ל"ד) , - ואחריו החזיק במחצית השקל וחיי אדם - חולק ע"ז. וכ"מ דעת החתם סופר (שו"ת חלק יו"ד סי' קנ"ה).

* * *

דהנה במג"א הקשה על מ"ש ברמ"א (בשם מהרא"י) השעור בחלוף החטאת י"ח פשיטי - שהם ע"פ חשבון המג"א כ"ז מעה כסף - שהרי בחטאת יוצא ידי חובתו גם אם הביא חטאת אשר שוי' היא דנקא היינו מעה אחת וכדאיתא בזבחים (מח, א) - ומזה בא לידי מסקנא אשר שיעור המעות שנותן חלף החטאת תלוי במחיר כבש בזמן החוטא.

ובזמן הש"ס הי' מחיר כבש דנקא, אבל בזמן מהרא"י נתייקרו ועלו עד כ"ז מעה.

וא"כ בזמננו צריך לתת שיעור מעות שהוא מחיר כבש במדינת החוטא.

- כן משמע מסתימת ל' המג"א, ואין משערין בארץ ישראל. ואף שבזמן ביהמ"ק היו מביאים כבשים מחברון (מנחות פז, א), הרי כל הארצות היו כשרות לזה, אלא שבחברון היו מובחרים -

ולכאורה כיון אשר השיעור של י"ב פשיטי - חלוף התענית - בחדא מחתא נקטי' עם שיעור הנ"ל - י"ל, שלדעת המג"א, גם שיעור זה תלוי בזמן ומקום. והיינו שאומדים דעתו של אדם בזמן ומקום שנמצא. שיהי' שקול אצלו צער הפסד סכום זה כנגד צער התענית, וע"ד מ"ש במג"א סי' תקס"ח ס"ק י"ב.

אלא דלפי טעם זה קשה, דאם כן, אף שלא קבעו בזה שיעור למעלה והעשיר צריך להוסיף לפי עשרו, הנה גם למטה אין שייך לומר שיעור בזה, דפשיטא דבכל דור ישנם עניים מרודים דהפסד ממון מעט קשה עליהם יותר מצער תענית.

ולמה לא אשתמיט שום פוסק לומר, אשר השיעור י"ב פשיטי בזמן מהרא"י הוא שיעור בינוני והעני פוחת ממנו (ד). ולכן נראה לומר אשר, אפילו לדעת המג"א, השיעור י"ב פשיטי הוא השיעור למטה, היינו שאין לפחות הימנו (ה).

* * *

והנה רבינו בשולחנו (סו"ס של"ד) כתב השיעור של י"ח ושל י"ב פשיטי, ולא העתיק דעת המג"א שמשתנה השיעור של י"ח פשיטי לפי מחיר הכבשים. ואדרבה מסיים שם בענין איך לשער זה במטבעות שלנו - שמזה ברור, שסבירא לי' אשר גם בזמננו לא נשתנה השיעור של ח"י פשיטי.

וקושית המג"א הנ"ל שעלי' יסד פסק דינו שתלוי השיעור במחיר הכבשים - מתרץ רבינו בתיבות שהוסיף "והוא (י"ח פשיטי) שיעור סלע של תורה". ותו לא קשיא למה מחייבים אותו י"ח פשיטי כיון דבחטאת בת דנקא סגי - דבת דנקא סגי כדי שלא יקרא עבריין, אבל סתם חטאת הוא בסלע דוקא, וכמ"ש בתוד"ה מכלל (כריתות י, ב). וברש"י מנחות (קז, ב) משמע שדינו בתושבע"פ כך הוא (ועיין לח"מ הל' מעה"ק פט"ז ה"ד) (ו). - וכיון שנפל היסוד, תו אין ראי' לדין המג"א שמשתנה שיעור זה של י"ח פשיטי -

ולא עוד אלא שלפי פס"ד המג"א, אשר שיעור הממון חלף החטאת תלוי במחיר הכבשים, קשה:

א) איך סתמו הפוסקים דבריהם ולא פירשו דין זה.

ב) אם נאמר - כדעת רבינו - אשר הסכום בחילוף החטאת קבוע הוא - מובן מה שפירשו הפוסקים שיעורו במטבע מדינתם ועם כל זה פס"ד הוא לכל המדינות, כי בכל מקום שיתן החוטא י"ח פשיטי יצא, ואין נפ"מ באיזה מדינה הוא דר. - אבל, לדעת המג"א, הרי אפילו בזמן מור"ם, שהוא הנותן שיעור זה של י"ח פשיטי, אין דינו אלא בשביל הסמוכים לו, שמחיר הכבש הי' במקומם י"ח פשיטי, ובודאי המחיר משתנה מעיר לעיר ובפרט ממדינה למדינה. ואיך כתב השיעור בספר הוראה לרבים.

ג) מור"ם שהוא המשער י"ח פשיטי - כמובא בפסקי מהרא"י - הוא כנראה מהר"ם מרוטנברג שכתב שו"ת שלו בראשית אלף הששי באשכנז.

פסקי מהרא"י שהביא שיעור זה נכתבו כמאתיים שנה אחרי זה באוסטריא.

הגהות הרמ"א, שהעתיק ג"כ השיעור, נכתבו יותר ממאה שנה אחרי פסקי מהרא"י בפולין.

ואיך אפשר אשר למרות זמן ארוך זה ושינוי המדינות הי' מחיר הכבש י"ח פשיטי כמו בזמן מור"ם, לא פחות ולא יותר!

קצט

נדפסה בקובץ ליובאוויטש חוב' ח ע' 35.

החוברתמוקדשת ל"ל"ג בעומר - י"ב תמוז תש"ה", אך ממה שנדפסה בה גם אגרת קצו דלעיל נראה שנדפסה לפועל בשלהי אלול תש"ה או בתחלת שנת תש"ו, וא"כ נכתבה התשובה שלפנינו לפני תחלת שנת תש"ו.

ב) לכאורה פשיט הוא שם מטבע. וצריך חפוש לברר גירסא הנכונה: פשוט - בוא"ו, או פשיט - ביו"ד.

אבל יותר נ"ל שאין זה שם מטבע מיוחדת, אלא פשיט פי' מטבע קטנה. וכמ"ש בש"ס כמה פעמים פשיטי. ושווים הוא בכל מקום ומרז"ל לפי ענינו. ובמוסף הערוך (מע' פשט השני) מפרש פשיטי מעות קטנות שאין נפרטות לאחרות.

ואין להקשות על פי' זה מכתובות (סה, ב. סז, א) דקאמר שם זוזי פשיטי, והכוונה זוז, אף שיש מטבעות קטנות יותר מזוז - ולא קשה, כי כאן פשיטי הוא שם התואר של זוזי.

וכאלו אמר: זוז היותר קטן, היינו זוז מדינה ולא זוז צורי. כאן אין להקשות מחולין (נד, ב) כפשיטי זוטרתי. ולכאורה ע"פ פי' מוסף הערוך תיבת זוטרתי מיותרת - די"ל אשר מטבעות היותר קטנות - בשווין - שבימיהם, היו שוות במשקלן, שבזה תלוי ערך המטבע, אבל לא היו שוות בגדלן ובעובין. ויש מהן עבות ואי רחבות ויש - רחבות ודקות. ובש"ס חולין שם שמדבר בשיעור רוחב המטבע, מוסיף תיבת זוטרתי לפרש כונתו למטבע היותר קטנה ברוחב מבין הפשיטי גופא. - וזהו שמסיים שם: ומשכחא ביני פשיטי דפומבדיתא.

ג) כמה מטבעות בשם גדול נזכרו בפוסקים ואין שיעורם שוה. ע"ד ערך המטבעות - שבדחז"ל ופוסקים - זל"ז ושווים ראה שו"ת חוט השני בסופו, שו"ת צמח צדק חלק יורה דעה סי' רכ"ג ובמקומות שנזכרו שם.

ד) בס' חסד לאברהם (מעין ד' נהר מ"ה) כותב שיכול לפדות תענית (של יום ולילה, וכן מוכח שם) בנתינת איסר אחד לצדקה. והוא דלא כפוסקים הנ"ל. וצע"ג. ומדי דברי - עוד דבר חידוש נמצא בחסד לאברהם שם. והוא - אשר עד שבעת ימים ד' שעות מ"ח רגעים יכול אדם לחיות בלא אכו"ש. ולא מצאתי לע"ע מי שיעיר שיש חולק על הרמב"ם (הל' שבועות פ"ה ה"כ) שכתב שרק פחות משבעת ימים יכול אדם להתענות.

ה) הטעם לקביעות שיעור י"ב פשיטי בחלוף תענית של תשובה, אולי אפשר לומר: מספר תעניות של תשובה, בכלל - הוא ארבעים יום וכמ"ש בחסד לאברהם שם (עיי"ש טעמו) - ועייג"כ בשו"ע או"ח סי' תקס"ח ס"ד ובנ"כ שם.

- וי"ל שזהו שמצינו כמה פעמים בש"ס שהתענו ארבעים תעניות דוקא (מו"ק כה, א. ב"צ לג, א. שם פה, א - עיי"ש הגהות הרש"ל). וע"פ מ"ש (חסל"א ושו"ע שם) אשר תענית ג' ימים רצופים נחשב כתענית מ' יום יש להעיר ג"כ מתענית אסתר. -

וענין התשובה בכלל ותענית של תשובה בפרט הוא חלוף המיתה, וכמרז"ל (ירושלמי מכות פ"ב סוף ה"ו) שאלו לנבואה חוטא מהו ענשו א"לך הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקוב"ה כו' א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו. וראה ג"כ ברכות יז, א. פי' הרמב"ן על התורה (ויקרא א, ט) ועוד.

וכשרצו חכמים לקבוע כופר נפש בשביל כל האדם, הן גדול הן קטן ואפילו עבד ואפילו שפה, סכום שאין לפחות הימנו - אסמכוה אדאורייתא, שמצינו עד"ז בדין תורה קנס השוה בין גדול בין קטן, זכר ונקבה והוא שלשים שקלים של עבד ואמה שנהרגו (שמות כא, לב). וע"פ החשבון של ל' שקלים לארבעים תעניות נמצא חלוף תענית יום אחד הוא ג' רבעי שקל, י"ח מעה - שהם י"ב פשיטי ע"פ חשבון המג"א.

- (ע"פ המבואר בסהמ"צ להצ"צ מצות יעוד או פדיון אמה העברי' מובן ביותר שייכות החטא והכופר הנ"ל לקנס עבד כנעני דוקא. ואכ"מ). -

עוד אפשר לומר: ענין התענית, ע"פ פשוט, היינו הצער מהעדר האכילה ושתי'. ואף שמתירים לזה להחליף בממון, עכ"פ חייבוהו לתת לצדקה לא פחות משווי של סעודות יום זה, אפילו אם מצטער כצער התענית גם בסכום קטן מזה. אלא מתוך שהקילו עליו שאינו מתענה, החמירו עליו בשיעור הסעודות שנותן חלופם, היינו דמשערינן ביום שנצטוה לענגו- יום השבת - שאוכל ג' סעודות. ושווי סעודה חשובה, אף שאין שיעור למעלה, מצינו לה שיעור למטה: שוה דינר (ב"ב קמו, א). נמצא חלוף ג' סעודות - ג' דנרי, שהם י"ב פשיטי כנ"ל. והנה כ"ז הוא לפי חשבון המג"א, אשר גדול פולניש שויו מעה. אבל לדעת רבינו שהוא פחות קצת ממעה צ"ע טעם השיעור י"ב פשיטי.

ו) בס' נפש חי' על שו"ע או"ח (להרב ראובן מרגליות) ס' של"ד מציין לשו"ת מהר"ם מרוטנברג ח"ג סי' תל"א (אינם תח"י) ולתשבץ קטן הל' שבת סי' סח - וז"ל בתשבץ: אדם שחלל שבת כו' בזמן הבית הי' חייב חטאת וחטאת בת דנקא כו' אמנם עיקר מצותו בסלע כו' וזהו עולה לה' דינרים היילו"ש אותן יתן לצדקה.

איברא לשון פסקי מהרא"י (סי' ס') צע"ק לדעת רבנו, דז"ל: לתת צדקה כל איש אשר חלל שיעור חטאת בדנקא ושיעורי מור"ם ז"ל שהוא י"ח פשיטין.